ד"ר דותן
ד"ר דותן צילום: ג׳ני ירושלמי, דוברות איכילוב

היי, שמי ד"ר דותן, רופא מתמחה באגף נשים ומיילדות. בערב שבת הותקפתי על ידי בעל של מטופלת ובעל כורחי אני כותב פוסט זה…

בערב שבת האחרון, תורנות רביעית שלי בשמונה ימים האחרונים, אחרי 15 שעות של משמרת אינטנסיבית, הגיעה מטופלת חמישה חודשים אחרי לידה בשל כאבי בטן. קיבלתי אותה לבדיקה תוך זמן קצר ובדקתי אותה בחדר טיפולים במיון כשבעלה נוכח בחדר בזמן כל הבדיקה. ביקשתי לקרוא לרופאה נוספת להתייעצות, שאלתי את המטופלת ואת בן זוגה אם הם יכולים להמתין בחדר עד שתגיע הרופאה להתייעצות ובינתיים ניגשתי לבדוק מטופלות אחרות.

לאחר 15 דקות כשראיתי שהרופאה מתעכבת נכנסתי חזרה לחדר ועידכנתי את המטופלת ובן זוגה שהיא קצת מתעכבת ושברגע שהיא תגיע נכנס לראות אותה שוב ביחד ובינתיים עברתי לחדר הסמוך לבדוק אישה אחרת.

לאחר מס׳ דקות שמעתי פיצוץ עז, חשבתי שמישהי נפלה בחוץ ויצאתי מיד לראות מה קרה. כישצאתי מהחדר והסתכלתי שמאלה, יצא מהחדר הסמוך בן זוגה של המטופלת שטען שהתחלתי עם אישתו ונגח בפניי בעוצמה אדירה. לאחר מכן המשיך וניסה להכות אותי באגרופים אבל הצלחתי לחמוק ממנו תוך כדי שבני זוג של מטופולת אחרות בחדר המתנה והאחות תופסים אותו עד הגעת המאבטחים.

המום וכואב עם אף שותת דם ופנים נפוחות, ניסיתי להבין מה לעזאזל קרה פה הרגע, כשהמבט של המטופלת שיצאה מהחדר והסתכלה המומה על המתרחש הצטלב במבטי תוך חוסר הבנה משותף של שנינו לגבי הסיטואציה.

מסתבר שבזמן שהייתי בחדר הסמוך, הבעל ראה על השולחן פתק עם מספר טלפון של רופא אורולג בשם יותם שהתייעצתי איתו קודם על מקרה אחר
הוא שאל את האחות לשמי והיא אמרה לו: דותן הוא כנראה שמע יותם והסיק שאני מתחיל עם אישתו ומנסה להעביר לה את פתק עם המספר טלפון - הזוי ולא להאמין שזה סיפור אמיתי.

בתום האירוע לאחר שנרגע ובנוכחות כוחות האבטחה והמשטרה והבין את הטעות הגדולה, הוא ביקש להתנצל בפניי ואמר שהוא לא יודע מה קרה לו ואיך איבד שליטה ככה. לאחר מכן, בזמן שהייתי מחוץ למיון עם מנהל האגף שלי פרופ׳ יריב יוגב וניסינו לעבד את האירוע, פנה אליי אביו של התוקף וביקש להתנצל עמוקות בשמו ובשם בנו על האירוע.

לאחר שנבדקתי על ידי רופא א.א.ג כתוצאה מחבלת אף, חבריי לעבודה ביקשו להחליף אותי בתורנות ולאפשר לי ללכת לנוח ולעכל את הדברים אבל התעקשתי להשאר ולהמשיך בעבודתי לעוד 10 שעות נוספות כדי לא לפגוע במטופלות אחרות וכדי לא ליצור עומס נוסף על חבריי לעבודה שגם ככה בתקופה מורכבת ועמוסה בשל קורונה בידודים וסיבות אחרות..

24 שעות אחרי האירוע, כל מה שאני מבקש זה למסור מסר ברור: לא משנה מה בנאדם מסיק חושב או הוזה, אלימות היא לעולם לא הדרך, אלימות רק מביאה עוד אלימות ולעולם לא מביאה פתרון.

בחרתי להיות רופא כדי לטפל ולהציל חיים, בחרתי להיות רופא כי בעיניי זה מקצוע בו הכוונות שלך והפעולות שאתה עושה ביום יום שלך הם תמיד בכוונה להטיב עם הזולת.

אני מקבל משמעות עצומה כל יום בעבודתי ואני גאה מאוד להיות רופא במקצוע הכל כך יפה והמשמעותי הזה.

יש לפניי עוד שנים רבות של עשייה רפואית בהן אמשיך לטפל באנשים ואני אמשיך לעשות זאת אבל אני וחבריי - רופאות/ים, אחיות/ים וצוותים פארא-רפואיים לא יכולים להמשיך לעבוד תחת חשש מאלימות מכל סוג שהיא, מגיע לנו יותר מזה…