נטלי יוסף, ראש אולפנת צביה חפץ חיים, מספרת לערוץ 7 על הדרך בה ציינו במוסד החינוכי את יום גוש קטיף.
"אנחנו מציינים את היום המיוחד הזה בהתחברות לגעגוע. בנינו בעזרת הצוות החברתי שלנו שני חדרים: האחד כתום ובו מוצגים כל היישובים במטרה לחבר את הבנות להווי ולאובדן ולפתח אצלן תחושה של אחריות לאומית. השני, בנוי משני סרטונים. אחד נלקח מהמרכז למורשת גוש קטיף ובשני מספרים את סיפורם שמונה אנשי צוות שלנו שפונו מגוש קטיף", אומרת יוסף.
מיכל גרין, הרכזת החברתית מוסיפה, "העובדה שיש לנו בתוך הצוות אנשים שמדברים בגוף ראשון מחברת את כל הנושא של גוש קטיף אלינו. המורות שלנו שמספרות מה עבר עליהן שם וזו הסיבה שהאולפנה שלנו מאוד מחוברת לנושא של גוש קטיף".
אחת המורות היא מירב גוטמן, מחנכת ורכזת שכבה שנעקרה מגוש קטיף. "התחושות ביום הזה מאוד קשות לי. אני חוזרת לימים הקשים שעברנו, נזכרת במקום הנפלא הזה בגן העדן שהיינו גרים בו. אני רואה את התמונות והסרטים הכתומים והפצע נפתח. אני נמצאת באולפנה מדהימה שפשוט מעלה את הנושא למודעות כל כך חזק".
"חלוקת הסרטים הכתומים היתה לי קשה אבל יש בי התרגשות שהבנות הצעירות חוות את החוויות שלנו. אנחנו מעלות על נס את הסיפור הכואב הזה, על מה ויתרנו, על מה עברו האנשים. עם כל הכאב העצום, אני מתרגשת שיש פה שותפות מלאה של האולפנה, של עם ישראל, שחווים את הדברים ויודעים כמה חמור זה היה ובתפילה שעוד נזכה לחזור לשם", היא מוסיפה.
"הנושא של גוש קטיף איתנו וככל שעוברות השנים אנחנו רואים שהבנות מתנתקות מהנושא. היום חילקנו לכל הצוות והבנות סרטים כתומים כדי שישאלו אותנו למה עשינו את זה ונדבר על גוש קטיף. אנחנו מנסות להעביר את הגעגוע למה שהיה שם, לגן העדן, לחבל הארץ המיוחד שויתרנו עליו. פחות אנחנו עוסקים בצורה של הגירוש, כי אנחנו רוצים שהזיכרון יהיה באמת של גן עדן", מסכמת מיכל גרין.