כתבה שהתפרסמה, יום לאחר דברי הביקורת של הראשון לציון שליט"א, על מו"ר הרב דרוקמן שליט"א, סיפרה על ח"כ מכובד ,ש"בא לחזק את ידיו של הרב דרוקמן".
לכתבה צורפה תמונה מאותה פגישה.
חדי העין ודאי יבחינו שעל שולחנו של הרב דרוקמן, נח אחר כבוד, כרך מסדרת הספרים המפוארת "ילקוט יוסף". מבהיק בכריכתו האדומה. לא בקרן זוית , אלא בראש ערימת הספרים הגדושה, ממש אל מול עיניו של ראש הישיבה. ואולי בתמונה הזו, טמון הכל.
כזה הוא רבינו. הפגיעה בכבודו, ודאי לא היתה קלה, לרבבות תלמידיו, שראו בכך פגיעה בכבודה של תורה שנוצרה בבתי מדרש מפוארים בעלי מסורת ארוכת שנים. אני מניח שגם לראש הישיבה, הדברים כאבו. סוף סוף גם לרבנים גדולים, יש לב בשר ...
אולם, ראש הישיבה, ודאי ימשיך לעיין בספריו של הראשון לציון, להעריך את גדלותו בתורה, את בקיאותו הכבירה. ויחד עם זה,להיות עניני בבקורתו. דוקא משום כך, אפשר לסמוך בלב שקט ובוטח, שעמדתו בנושא הגיור איננה נובעת ממניעים אישיים, אלא נובעת מאמיתתה של תורה.
לאמיתו של דבר, נקודה זו היא אחת מהמאפיינים הבסיסיים של תורת ראש הישיבה. פעמים רבות שמענו את התנגדותו וצערו מהממשלה שנוצרה בחודשים האחרונים. ביקורת על דרכה ועל האידאולוגיה שמנחה אותה. ואולם, כמספר הפעמים, ששמענו את הביקורת והצער, כך גם עקשנותו להאמין שאנשים אלו כונתם רצויה.
כך גם בשאלות רוחניות שעמדו בבסיס ויכוחים בתי מדרש שונים בתוך הציונות הדתית. הסתייגותו מגישה כזו או אחרת , מעולם לא גרמה לו לפסול גישה רוחנית משרשה.
בשבועות האחרונים עסקנו בישיבה במלאכת בורר. האמנות , היא לברור את הפסולת מתוך האוכל, את התבן מתוך הבר, ולא להכריז על כל התערובת כפסולה. בלימודנו, השתמשנו באהבה בספרי ה"ילקוט יוסף" המאירים, ואחזנו במלא עוזנו , בתורתו של ראש הישיבה.
ולגופו של ענין. קטונתי מלהכניס את ראשי בין המחלוקת. ואין זה מעניננו. ואולם, בישיבה חונכנו שאכן, "עשה לך רב ", הוא בראש ובראשונה לבחור את הרב שלמד ושנה , שימש ולימד. ואולם, לא די בכך.
רב הבקי בהלכות שבת, יפסוק לקהל שומעיו בהלכות אלו, ואולם, בקיאותו המפליגה בהלכות אלו, איננה מקנה לו יתרון, בהלכות נידה, אם לא התמחה בהם.
כך, ממש, ישנו תחום בפסיקת ההלכה של פסיקה עם אחריות כלל ישראלית, מתוך הבנה של התהליך הגאולי, שהתחיל לפני למעלה ממאה שנה , ואנחנו נמצאים בעיצומו ממש.
תחום זה, דורש התמחות מעמיקה .להשתקע עשרות שנים בלימוד והבנה של התהליכים האדירים שעם ישראל עבר. ומתוך כך, לבחון באופן מעמיק את ההלכה, מבלי לותר בקוצו של יוד על שמירתה
גדלות אדירה בתורה ככל שתהיה, שאיננה רואה בשהותנו במדינה כ"ראשית צמיחת גאולתנו", עשויה להוביל בענינים כלליים לפסיקה שונה. בעיניני גיור, כשרות, היחס לרבנות הראשית לישראל ועוד.
מה שנראה בעיני אותם פוסקים אדירים, כקולא, שיש לעקור אותה מהיסוד. עשויה להיתפס , בעיני פוסקים ציוניים כחומרא שעלולה להתברר כקולא.
בבית המדרש שלנו, נשמע קול התורה של אחד מזקני תלמידי החכמים, אחד מגדולי הדור של התורה גואלת, אם לא הגדול שבהם.
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. והאמת והשלום אהבו.
הרב דני אלינר ר"מ בישיבה הגבוהה אור- עציון