בעקבות פטירתה של השופטת מרים נאור ז"ל, פרסמה השרה איילת שקד פוסט שבו ספדה לה, סיפרה על הקשר האישי שנרקם ביניהן ונפרדה ממנה במילים חמות.
חבר הכנסת סמוטריץ הגיב לפוסט של שקד (באופן יזום ובלי שנשאל על כך) והגדיר אותו כצביעות. הוא הסביר שלו בניגוד לשקד "קשה להיות צבוע".
רבים העירו על העובדה שסמוטריץ' מתקשה להבין, כי חברויות אישיות עשויות להתקיים גם על רק של מחלוקות אידיאולוגיות. זו אבחנה נכונה ומתבקשת, אבל נראה לי שזה לא הכל כאן, גם לא העיקר.
מי שקורא את הפוסט של שקד רואה מיד, שלא מדובר בהספד סטנדרטי שמתמקד בשבחים למנוחה. יש שם גם את זה, אבל בעיקרו, מדובר בהספד אישי, כואב, אפילו מרגש, שנישא מפי אישה שזמן קצר קודם לכן, נודע לה על מות חברתה. הפוסט מתמקד בחברות שנרקמה בין השתיים, ומסתיים במילות פרידה אישיות ביותר ("מרים חברתי היקרה... אהבתי אותך מאוד").
סמוטריץ', בהינף יד, ביטל את זה. הוא זלזל בתחושות של שקד, הטיל ספק באותנטיות של הצער שלה, ולמעשה אמר במפורש, שמדובר בהצגה. תחשבו מה היינו אומרים אם לא היה מדובר בפוליטיקאית אלא בסתם אישה שנפרדת מחברה. מה היינו חושבים אז על תגובה כמו של סמוטריץ' שמבטלת בזלזול דברי פרידה אישיים לאשה שנפטרה, שמזלזלת בתחושות צער וכאב? לכן, לא מדובר בסתם התנגחות בפוליטיקאית יריבה. מדובר פשוט בתגובה אטומה וערלת לב של סמוטריץ', שנכנס בגסות וללא הזמנה למישור האישי בין שתי נשים, שאחת מהן אינה בין החיים.
אבל עוד יותר חשוב, מה שהדברים מלמדים על עולמו הפנימי של סמוטריץ'. למי שקורא את הפוסט של שקד ברור הרי שלא מדובר בצביעות או חנופה. זה לא פוסט הספד סטנדרטי שמפריח קומפלימנטים וסופרלטיבים. זה פוסט שכולו משדר חברות, פרידה אישית, וצער אמיתי.
מי שקורא פוסט כזה, ולא מסוגל לקבל באמת שיש כאן משהו אישי, אמיתי, מעבר לפוליטי; מי שקורא ורואה בעיניו תמונה כל כך מסולפת ושטחית, והמסקנה שלו היא שהכל הצגה, שקר, ותועלתנות – פשוט מעיד על עצמו, שיש בו משהו מאוד מקולקל.