למה נמנע נפתלי בנט בהצבעה על הקמת ועדת חקירה? הצוללת דולפין
למה נמנע נפתלי בנט בהצבעה על הקמת ועדת חקירה? הצוללת דולפין צילום: משה שי, פלאש 90

אומרים שבממשלה שלנו יושבים אנשים שלא מקיימים הבטחות. נו, אז אומרים. עובדה שהממשלה החליטה השבוע על הקמת ועדת חקירה בעניין הצוללות, כפי שראשיה הבטיחו לאנשי הדגלים השחורים שעל כידוניהם קמה ממשלת האיח־אוי.

רואים? כשמדובר בנושאים חשובים באמת, הממשלה הזאת מתייצבת כאיש אחד בלב אחד ומקיימת את הבטחותיה לכלל אזרחי ישראל, או לפחות לאליטת מקבלי הפנסיות הצבאיות השמנמנות של תא"ל במיל' אמיר הַשְׂכֵּל, אמיר הַשֵּׂכֶל, שרק הם קובעים מה נכון ומוסרי ושום דבר במדינה לא יכול לזוז בלי הסכמתם והגדלת פנסייתם.

אבל כאן בכל זאת יש בעיה קטנה. כי אם ממשלת האיחוי מאוחה ומעוכה תחת דגל שחור מאוחד – למה שלושת השרים של ימינה הצביעו כמו שלושת הקופים המפורסמים, שאחד מהם לא רואה, השני לא שומע והשלישי פשוט סותם את הפה? כלומר, אני יכול להבין שהם רוצים לצאת בסדר עם כולם, ולכן מתן כהנא הצביע בעד ועדת החקירה (כדי שכולם יראו כמה הוא ממלכתי ונאמן לממלכת הדגלים השחורים) ואיילת שקד הצביעה נגד (כדי להגיד בעתיד שהיא תמיד התנגדה לממשלה ולא באמת הייתה חלק ממנה).

אבל למה נפתלי בנט נמנע?

יש אומרים שזה בגלל שבעבר הוא תמך בעסקת הצוללות ואמר שאין בה שום בעיה, ובנט הרי ידוע כאדם ישר ועקבי שתמיד עומד מאחורי המילה שלו. מנגד, יש המבקרים אותו ואומרים שהוא היה צריך להשתמש בסמכותו ולהוריד את הנושא מסדר היום, אבל אני חושב שזו סתם השמצה. הוא בסך הכול מנהיג של מפלגה קטנה ולא משפיעה, ממש לשון הרע להעליל עליו שהוא ראש הממשלה.

אז למה באמת בנט נמנע בהצבעה?

כי הוא יודע מה קרה בבני עקיבא.

הוא פשוט חושש שהחברים משבט דרור, סניף נו"ש, יצוצו פתאום ויספרו לחברי הוועדה איך במחנה מעפילים הם העירו אותו באמצע הלילה ושאלו בלחץ איפה המפתחות של הצוללת, והוא היה קצת מבולבל ולא ממש הבין מה הם רוצים, ועד היום הצוללת עומדת באמצע יער עופר ואף אחד לא מצליח להתניע אותה. וזה, תסכימו איתי, שווה ועדת חקירה בפני עצמה, לא פחות מהוועדה שאושרה השבוע במטרה לבדוק איך העזו לקנות פה צוללת בלי אישור של אמיר השכל.

ואם כבר מדברים על בני עקיבא, יש עוד כמה ועדות חקירה שצריך להקים. למשל:

ועדת חקירה שתחקור מי יצא מהקווים בזמן הצביעה של הילד הסרוג שמחזיק ידיים לחילוני ולחרדי על הקיר של הסניף בחודש ארגון תשמ"ו.

ועדת חקירה שתבדוק למה האחרונים תמיד בסוף ותגיש המלצות שאף אחד לא יישם לעולם.

ועדת חקירה שתבדוק פעם אחת ולתמיד למה שעון ישראל אף פעם לא עומד בזמנים של שעון בני עקיבא.

ועדת חקירה שתמליץ כיצד להתנהל בתוך הסניף, אחרי 15 שנה שבהן השירותים היו סתומים והביוב כל חורף היה עולה על גדותיו, ועכשיו סוף סוף תיקנו אותו אבל אף אחד לא יודע איך הולכים על רצפה שאינה מוצפת במים עכורים.

ועדת חקירה שתמצא דרכים להגביר עוד יותר את הווליום של הרמקולים בהופעות של מוצאי שבת ארגון.

ועדת חקירה שתחקור מי אישר לחניכים של שבט הרא"ה לכבות את המדורה בשתיים בלילה וללכת לישון במקום להישאר עד הבוקר בל"ג בעומר תשל"ג.

ועדת חקירה שתמצא על מה עוד אפשר לדבר בשלוש לפנות בוקר אחרי פעולת ליל שבת כדי ללכת לישון ממש מאוחר ולא לקום לתפילה בבוקר.

ועדת חקירה שתמליץ על פעולות ענישה כלפי השכנים של הסניף שמתחננים לקצת שקט, במקום לעבור דירה ולהשאיר לסניף את הכורסאות והשטיחים.

ועדת חקירה שתחקור איך קרה ששני חניכים משבט ניצנים לא חזרו צרודים ממסע פסח אשתקד.

ועדת חקירה שתבדוק האם לוועדת חקירה יש סמכות לחקור ועדת חקירה שממליצה להקים ועדת חקירה שתפצה את ועדת החקירה שסמכויותיה ניתנו לוועדת חקירה אחרת שהוקמה כדי לבקר את ועדת החקירה שבודקת האם לוועדת חקירה יש סמכות לחקור ועדת חקירה.

בקיצור, כל הכבוד לממשלה שמקיימת את כל הבטחותיה והקימה עוד ועדת חקירה. עכשיו נותר רק להקים ועדת חקירה שתשבור את הראש מנין להביא 4.2 מיליארד שקל, אחרי שהמחאה של החבר'ה הטובים הקפיאה את כל עסקת הצוללות ובינתיים הגרמנים העלו את המחיר בעוד 1.2 מיליארד אירו. אני מציע לממן את ההפרש באמצעות מס שיוטל על הציבור בכל פעם שהממשלה תקים ועדת חקירה. עם הממשלה הזאת, זה כסף על הרצפה.

הוא לא יעז

היום (חמישי) הוא יום השנה לשחרור אושוויץ, יום השואה הבינלאומי, שבו העולם כולו עוצר ונשבע שלעולם לא תהיה עוד שואה, ואז רץ לחדר הישיבות המהודר בווינה ומתחנן בפני הנציגים האיראניים שיסכימו לחכות קצת עם פצצת האטום שלהם ולהשמיד את המדינה היהודית היחידה באמצעים טיפה יותר הומניים.

תמיד שאלתי את עצמי איך כל העולם לא ראה את זה בא. איך רוב היהודים שכנעו את עצמם בשנות ה־30 שלא יקרה כלום. איך רק משוגעים בודדים כמו צ'רצ'יל הזהירו מפני מלחמה, בזמן שצ'מברליין והמעצמות התרפסו לרגלי היטלר. איך סטאלין התמקד בחיסול הצמרת הצבאית של ברית המועצות במקום לבנות צבא חזק. איך הצרפתים השאננים סמכו על קו מאז'ינו. איך העולם הגיב בפיהוק רחב כשגרמניה שללה מהיהודים את אזרחותם, נישלה אותם מרכושם והפכה אותם לתתי־אדם חסרי זכויות. איך יכול להיות שרק מעטים הבינו לאן זה הולך. איך יכול להיות שכל העולם לא ראה.

אז לפני כמה ימים יצא לי לדבר עם יהודי חביב שנוסע הרבה על קו ישראל-אוקראינה. "קצת מסוכן לנסוע לשם עכשיו, לא?" אמרתי.

"שטויות", הוא חייך, "לא יקרה כלום, פוטין לא יעז לתקוף את אוקראינה. העולם לא ייתן לו".

אמרתי לו שרוסיה דווקא תקפה את אוקראינה לא מעט בעבר, ושגם פוטין יודע שמדינות המערב יעשו הכול, אבל הכול, כדי לא לצאת למלחמה, כי בדמוקרטיות פרוגרסיביות יש קטע כזה שדעת הקהל מופנית נגד הממשלה שתי דקות אחרי שהמדינה מתייצבת להגנת הצד המותקף.

"עדיין", הוא אמר, "פוטין רק משחק עם המערב בהורדות ידיים. הוא לא יעז לתקוף".

ואז ראיתי את התגובות המגומגמות של ביידן, ואת מנהיגי הדמוקרטיות האחרות אומרים שמה שהכי חשוב זו הכלכלה, ואת הנתונים על האנטישמיות ששוב מתגברת בעולם, וביתר שאת מאז שהקורונה התפרצה לחיינו (כי כולם יודעים שהיהודים מפיצים מחלות וגם עושים מזה המון כסף), ואת הפיהוקים בכל פעם שיהודי מותקף בברוקלין, או בלונדון, או בפריז.

ופתאום אני חושב שאני מבין כמה דברים שלא הבנתי קודם.

לתגובות: dvirbe7@gmail.com