הרב עדו רכניץ
הרב עדו רכניץ צילום: מכון משפטי ארץ

אחת הדרכים של היהודי המאמין לחיות בעולם מודרני וחילוני היא על ידי בניית קיר בין החיים הדתיים האישיים ובין החיים הציבוריים והמקצועיים החילוניים שלו.

הדבר בא לידי ביטוי כואב בתוכני הלימוד בישיבות, ובכלל זה הישיבות הציוניות. אלה היו מנותקים לחלוטין מחייהם של התלמידים ואפילו של הר"מים. הניתוק הביא לכך שעולם התורה נאלם דום בפני המציאות, למעט סוגיות הלכתיות מובהקות, ונוצרה תחושה מוטעית שהמצב הקיים הוא הרצוי, מכיוון שלתורה אין עמדה בסוגיות ציבוריות שאינן נוגעות לשמירת המצוות הפרטית, כגון שבת, כשרות וטהרת המשפחה.

בניגוד לכך גדולי הפוסקים סברו שהמגמה צריכה להיות שונה בתכלית. בנאום ההכתרה שלו לרב הראשי לתל אביב אמר הרב גורן: "אני משוכנע כי תורתנו הנצחית המוגדרת כתורת חיים, ככתוב: 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם', בכוחה לעמוד בפני כל האתגרים של הדור הזה ושל כל הדורות, ולהוכיח, שתורת ישראל וההלכה כוחם יפה לא רק לחיי ישראל בגלות, אלא בראש וראשונה ובעיקר לעם היהודי החי כעם עצמאי בארצו" (משנת הגורן, עמ' 87-86).

החזון שדעך

אומנם בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה נעשו כמה מהלכים משמעותיים בתחום זה. החל מכתיבת ספרים כגון הספר 'הלכות מדינה' לרב אליעזר וולדינברג, שלראשונה מאז ומעולם הציג משנה מדינית סדורה על פי התורה. זאת לצד פוסקים חשובים נוספים שעסקו באופן נמרץ בתחום זה, כגון הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב שלמה גורן, הרב שאול ישראלי, הרב חיים דוד הלוי, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ועוד ועוד. כמו גם הקמת מכון הארי פישל על ידי הרב הרצוג שמטרתו הייתה "להכין חומר שישמש עזר לעיבוד תחוקה וספר משפטים על פי התורה במדינה היהודית" (תחוקה לישראל על פי התורה ב, עמ' 233). כלומר, הרב הרצוג קיווה לכתוב מעין שולחן ערוך חדש שיעסוק בשפה מודרנית בסוגיות מודרניות.

מפעל חשוב היה כתב העת 'התורה והמדינה' בהנהגת הרב שאול ישראלי. בהקדמה לגיליון השני עמד הרב ישראלי על גודל האתגר שלפניו וכתב: "אין אנו עתה אלא מסתתי אבנים, הבנאים יבואו אחר כך להקים את בנין ההלכה הברורה. צורת החיים שבימינו היא כל כך רחוקה מאותה שהיתה בזמן התלמודים, שלא נוכל להוציא מהם התנהגות בחיי המעשה, אלא אם כן נברר תחלה את יסודי ההלכה, נרד לעומק כוונתה, רק אז נוכל לקבל את התשובה הנכונה ואת ההדרכה הראויה לפתרון שאלות חיינו כיום".

אולם במשך השנים מפעלים אלה דעכו והלכו, והחזון של חיבור התורה והחיים ב"מדינת התורה" הלך ונשכח מלב. זאת למעט רבנים בודדים שהמשיכו לשאת את הלפיד ובראשם מו"ר הרב יעקב אריאל, ומפעלים בודדים כגון כתב העת תחומין. לכך יש להוסיף את בתי הדין הרבניים ובתי הדין לממונות שהמשיכו לעסוק ביישום התורה, אך פסקי הדין שלהם כמעט לא נלמדו כספרות תורנית על ידי הציבור הרחב.

מדינת התורה מתעוררת לחיים

אולם בשנים האחרונות מורגש מהלך של שינוי עמוק. נפתח במכוני המחקר התורניים העוסקים באופן ישיר ומוצהר בחיבורים בין התורה והחיים. אומנם בתחומים מסוימים כגון רפואה, טכנולוגיה וחקלאות מכונים כאלה הם תופעה ותיקה יחסית. אולם בשלושת העשורים האחרונים, ובמיוחד בעשור האחרון, הצטרפו אליהם מכונים העוסקים בכלכלה, ברווחה, במשפט, במשפחה ובמחשבה מדינית. מכונים אלה פרצו ופורצים את הדרך לחיבור עמוק בין התורה והחיים. הם עוסקים הן בסוגיות הלכתיות מובהקות והן בסוגיות של מדיניות ציבורית, שבהן מדובר על מדיניות ברוח התורה ולא על פסיקת הלכה.

אולם השינוי של השנים האחרונות ממש הוא בהתעוררות המתרחשת בישיבות. ניצנים ראשונים החלו דווקא בישיבות התיכוניות שהשכילו להבין, למשל, שלימוד מסכת סנהדרין חייב לכלול ביקור בבית דין לממונות (ביקור כזה מוצע על ידי רשת ארץ חמדה-גזית), ואף התייחסות לשאלות מעשיות המחדדות את הבנת הסוגיה בגמרא ומפרשיה.

כעת המגמה הגיעה גם אל הישיבות הגבוהות ואל ישיבות ההסדר. קומץ של ראשי ישיבות ור"מים הבינו שהניתוק בין התורה והחיים איננו דגל שיש לשאת בגאון אלא מצב שיש לשנות. חלילה לא מדובר בשינוי אופייה היסודי של הישיבה, שעל כוחה החינוכי והמהותי לא ניתן להתווכח. הכוונה בראש ובראשונה לחידוד הסברות הנידונות בישיבה, ולהעדפה של סברות מדויקות המשקפות הבנה עמוקה של המציאות ולא לבניית עולם מקביל ומנותק מהמציאות.

ביטוי נוסף ישנו בבחירה ללמוד מסכתות שיש להן קשר חזק יותר לחיים, כגון לימוד מסכת שביעית מהירושלמי לקראת שנת השמיטה. כמו גם החלטת מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין, שאומצה בישיבות נוספות, לוותר על המסורת ללמוד תמיד את ראשית המסכת הנלמדת לטובת פרקים שיש בהם סוגיות מרכזיות יותר.

בכמה מקומות נעשה מהלך עמוק ודרמטי יותר של לימוד פסקי דין של בית הדין הרבני ובתי הדין לממונות במסגרת לימוד מסכתות מסדר נשים ונזיקין. לימוד שכזה יוצר גשר חסר תקדים בין החזית היישומית של התורה בבתי הדין ובין העורף הישיבתי. גשר זה, אם יתרחב, יוכל לחולל מהפכה עצומה שבה פסקי הדין ירעננו את השאלות שבהן עוסקים בישיבות בשאלות חדשות, ואילו הישיבות ישיבו לשאלות אלה בהעמקה למדנית שתעשיר את עולם הדיינות והמשפט.

חידוש נוסף שמתקיים כרגע במקומות בודדים בלבד הוא השלמת לימוד העיון המתמקד בסופו של דבר בסוגיות בודדות בשיעורים שייתנו לתלמידים תמונה כוללת על הסוגיות במסכת הנלמדת. שיעורים אלה מציגים לתלמידים את התפיסה הכוללת של התורה בנושא הנלמד. זאת בניגוד למצב הקיים, שבו קשה לתלמיד להסיק מתוך הדפים הבודדים שלמד בעיון מהי משנתה הכוללת של התורה.

המחיר החינוכי של הניתוק

עד כה עסקנו בשאלות המהותיות, אולם לא ניתן להתעלם גם מההשלכות החינוכיות של הניתוק בין התורה והחיים. נפתח בכך שסוגיות שלמות שנמצאות במרכז השיח והתודעה המודרנית זוכות להתעלמות מוחלטת במוסדות החינוך התורניים. כך למשל בנוגע ליחס הראוי לדמוקרטיה, מי מהר"מים בישיבות מכיר את דברי הרב וולדינברג כי "שנואה היא לפי חוקי תורתו הקדושה הנהגה דיקטטורית והשתלטות כחִית (כוחנית) באיזה אופן שהוא של איש או קבוצת אנשים על שדרות העם" (הלכות מדינה ג, עמ' קצ)? התוצאה היא שבציבור רווחת התחושה שלתורה אומנם יש עמדה - והיא אכן חשובה - בהבנת שבועת מודה במקצת, אך אין לה מה לומר על סוגיות מרכזיות בחיינו.

חמור מכך, הניתוק בין התורה לחיים יוצר לעיתים תמונה שגויה של עמדת התורה. כך למשל כמעט כל יהודי שומר מצוות מניח ש"גרמא בנזיקין פטור", אך הוא אינו מכיר משום מה את שיטת הרמב"ם ש"כל הגורם להזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם" (חובל ומזיק ז, ז) ואשר נפסקה בשולחן ערוך (חושן משפט שפו, ג). ההתעלמות משיטת הרמב"ם אינה אפשרית במקום שבו הלימוד מחויב להשיב לשאלה כיצד ניתן ליישם את משפט התורה.

הניתוק אף יוצר תחושה של מיצוי אצל התלמידים. אלה מרגישים שבסוגיות הנלמדות בישיבה כבר לא נותר מה לחדש, ותפקידם הוא רק לחזור על מה שכתבו אחרים. זאת בזמן שלפנינו משימה אדירה של גישור על פער של מאתיים שנה בין התורה לחיים.

הקיר בין התורה לחיים מתחיל להיסדק, וגיבוש חזון מדינת התורה חוזר וקורם עור וגידים. מדובר בתהליך מהותי שבמרכזו הקשבה לדבר ה' שבתורה בכל תחומי החיים. לתהליך זה יש השלכות חינוכיות רבות עוצמה, שבמרכזן הפיכת עולם התורה מצוללת שמגינה מפני העולם החיצון למגדלור שמאיר את הדרך. שנזכה לפעול עם א־ל ולקדם את התהליך.

הכותב הוא מראשי מכון משפטי ארץ ומנהל רשת בתי הדן ארץ חמדה גזית

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)