על עסקת הטיעון שנראית כהולכת ומתרחקת במשפט נתניהו שוחחנו עם פרופ' טליה איינהורן, חברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי, הסבורה כי אכן עסקה שכזו, הכוללת את סעיף הקלון, הולכת ומתרחקת, ובצדק רב מבחינתו של נתניהו.
"קלון הוא לא מושג משפטי", קובעת פרופ' איינהורן. "אין לו הגדרה משפטית. אמנם הכניסו אותו לשני חוקים, חוק יסוד הכנסת וחוק בחירת ראשי ערים, אבל הקלון לא מוגדר בחוק ולא בפסיקה, ולמעשה הוא מתחום המוסר, ובהשקפות מוסריות שיקול דעתו של הבוחר עדיף על שיקול דעת מערכת המשפט והשופט".
ממשיכה פרופ' איינהורן ומעירה כי משמעות הזכות להיבחר היא גם הזכות לבחור, וברגע בו נקבע כי אדם מסוים לא יוכל להיבחר נשללת זכות הבחירה בו מהמצביעים המעוניינים בכך. בהתייחס למקובל במדינות אחרות אומרת פרופ' איינהורן כי מדינות שמחליטות לעשות שימוש בכלי זה ולפגוע בזכות להיבחר ולבחור, תולות את ההחלטה לאסור על אדם להיבחר בענישה שיש בה מספר קצוב של שנות מאסר, אך לא במושג הנתון לפרשנות והערכות מוסריות כמו מושג הקלון.
"מערכת משפט נועדה לתת לאדם כלים לדעת איך לכלכל את מעשיו, לכן הכללים צריכים להיות ברורים ולא להשאיר אותם לשיקול דעתו של השופט ללא הנחיה כיצד יפעיל את שיקול הדעת", אומרת איינהורן. מאחר ו"שום חוק לא מכסה את כל הסיטואציות האפשריות, יש חשיבות רבה לפיתוח הדין על ידי הפסיקה, אבל גם הפיתוח צריך להיעשות על פי הדין. יש כללי פרשנות הקובעים את הדרך להתפתחות שיטת המשפט בידי בתי המשפט. אצלנו העניין התהפך, ובמקום שבו בתי המשפט אמורים לפסוק מחכים למחוקק, ובדברים שאין להם דבר עם המשפט, כמו הקלון וסוגיות פוליטיות וכלכליות מערכת המשפט מתערבת כרצונה". לקביעתה "אין מקום לבית המשפט להתערב בסוגיות של קלון. תפקידו המרכזי של בית המשפט הוא ליישב סכסוכים בדרכי שלום, אבל בכך שהוא בחר להרחיב את סמכויותיו לעניינים שהוא לא אמור לדון בהם, הוא הפך לגורם מעורר סכסוכים, וכשהוא נאבק על סמכויותיו הוא שומט את הקרקע תחת הלגיטימיות שלו".
לשאלתנו כיצד היא רואה את התעקשות הפרקליטות על סעיף הקלון, משיבה פרופ' איינהורן תוך ניתוח התנהלות המשפט וראייתה כיצד כתב האישום נגד נתניהו הולך ומתפורר, שנראה כי מלכתחילה כל תכליתו של כתב אישום זה הייתה הרחקתו מהזירה הפוליטית. מה שמנסה הפרקליטות להשיג באמצעות הטלת הקלון שהגדרתו מעורפלת, הוא את תוצאותיו הבלתי מעורפלות לחלוטין, קרי את סילוקו של נתניהו מההנהגה.
"כמי שמשתתפת בכל יום דיונים באולפן הפתוח של עו"ד כנרת בראשי, וכמי שקראה את ניתוח העובדות בפרויקט 315, אני רואה כיצד תיק השוחד, התיק החשוב, מתפורר נגד העיניים. מנכ"ל וואלה אילן ישועה ועד המדינה ניר חפץ הודו בחקירה הנגדית שהאתר היה עוין, מנכ"ל משרד התקשורת הפריך את עניין התמורה וממה שלמדתי מהרצאה שנתן עד המדינה שלמה פילבר באוניברסיטת תל אביב, צפוי שהוא יפורר את עניין התמורה עד דק. עבירת השוחד עומדת על שני יסודות – מתת ותמורה ונראה שאף אחד מהם לא מתקיים".
"בשבועיים האחרונים העידו גם החוקרים המשטרתיים, וזה הביא את התיק לשפל גדול, כי הם אמרו שהם לא בדקו בכלל את אמיתות האשמות. הדבר דומה למצב בו נאמר למשטרה שהיה שוד של סניף בנק ברחוב חיים לבנון בתל אביב, והמשטרה הולכת ומוצאת עדי מדינה – וראינו איך גויסו העדים דרך עינויים ומעצרים חסרי שחר וכו' בליווי יומיומי של הפרקליטות,, ומאות חוקרים ועשרות פרקליטים – אבל דבר אחד לא בדקו, אם יש בכלל סניף בנק ברחוב המדובר...".
ממשיכה פרופ' איינהורן ופורטת דוגמאות נוספות לקריסת כתב האישום באולם הדיונים: "עורך הדין בן צור שואל את החוקר המשטרתי אם הוא בדק את נושא ההיענות החריגה, והחוקר, יניב פלג, עונה 'היענות חריגה למה?', כלומר שאת הדבר המרכזי שהיה צריך לבדוק הם לא בדקו. הסיבה לכך היא שאמרו להם שהיה סיקור חיובי – דבר שגם אותו לא בדקו - וצריך להביא עדים שיוכיחו את השוחד. ביצעו את החקירה והעבירו את התוצאות כיוצאות מנקודת הנחה שנתניהו קיבל סיקור חיובי. החומר מגיע ליועמ"ש והוא מבין שאין כאן סיקור חיובי. צריך להיות עיוור כדי לחשוב שב'וואלה' קיבל נתניהו סיקור חיובי, כפי שהוכח בפרויקט 315. מתברר שהסיקור היה עוין, אז היועמ"ש שינה את זה ובכתב האישום מופיעה 'היענות חריגה', אלא שלשם כך היה צריך לעשות השלמת חקירה כי היענות חריגה צריכה להיבדק בהשוואה למשהו. אבל אצה למנדלבליט הדרך להגיש כתב אישום לפני הבחירות, בלי השלמת חקירה, ולמעשה עד עלייתם לדוכן העדים, החוקרים לא הכירו את הנספח שבו פורטו 315 הסעיפים המתייחסים ל"היענות החריגה" ולא היה להם מושג אם הדברים נכונים או לא". את העבודה שלא ביצעו החוקרים, ביצעו יוזמי פרויקט ה-315 וכמובן הסניגורים.
עוד מזכירה פרופ' איינהורן את שיטות החקירה ההולכות ונחשפות בעדותם של חוקרי המשטרה. "בשורה התחתונה הגענו לפרשת משפטים קלון, וכבר לא רק פרשת משפטים בושה".
"במציאות הזו מציעים לנתניהו עסקת טיעון שאומרת שירדנו מתיק 4000 ומתיק 2000 ובתיק 1000 יש סיגרים ושמפניה משני חברים טובים במספר שטרם הוברר, אז נתניהו יודה בהם ונוסיף לו גם קלון. ברור שלא היו מגישים כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן על סיגרים ושמפניה בלבד. תיק שוחד הוא כמובן עניין רציני מאוד, אלמלא היה תפור מסיפורי בדים. עסקת הטיעון מוכיחה שכתב האישום הוגש רק כדי להוציא את נתניהו מהחיים הפוליטיים. אז למה להסכים לדבר כזה? קלונה של המערכת הוא המתגלה לנגד עינינו ולא קלונו של נתניהו".
"מהעדויות מתברר שחטאו של נתניהו היה שהוא רצה לפתוח את שוק התקשורת לתחרות שזה דבר חשוב כל כך לדמוקרטיה הישראלית. כך קיבלנו הפיכה שלטונית באמצעים תקשורתיים ומשפטיים. המשפט שימש להפיכה שלטונית שנראה שדי הצליחה והתקשורת לא מסקרת את מה שקורה בבית המשפט".
פרופ' איינהורן מביעה שמחה על החלטתו של נתניהו שלא לקבל את עסקת הטיעון. "יכול אדם לומר 'איני יכול יותר' כמו שאמר מנחם בגין בשעתו, אבל מבחינת הציבור זה דבר נורא ואיום. שמחתי מאוד שנתניהו מנהיג הימין דחה את ההצעה".
לקראת תום דבריה מתייחסת פרופ' איינהורן לחילופי הגברי במשרת היועמ"ש ומביעה תקווה שבחילופין אלה יקיים שר המשפטים, גדעון סער, את הבטחתו לציבור בוחריו לפצל את תפקיד היועמ"ש, ולטעמה נכון לפצלו לשלושה חלקים: "האחד הוא יועמ"ש, שהוא משרת אמון שייעץ לממשלה וחוות דעתו נשקלת ברצינות אך אינה כופה. השני הוא הממונה על התביעה הכללית והגוף השלישי הם מייצגי המדינה בערכאות החייבים לייצג את עמדת הרשות באופן מיטבי ללא קשר לעמדתם האישית, או למה שנראה בעיניהם כאינטרס הציבורי".