ההחלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הצוללות לא עברה בשקט רב במערכת הפוליטית, כולל בממשלה עצמה. הדעות בשאלה האם לתמוך ביוזמה של שר הביטחון בני גנץ להקים את הוועדה שנועדה לחקור את הליך רכישת הצוללות בימי ממשלת נתניהו, מהלך שגנץ הבטיח בכל מערכת בחירות עד היום, היו חלוקות. מצד אחד עמדו הרוב המוחלט של השרים שתמכו בצעד בנימוק שהוא נועד לנקות את הליכי הרכישה בימי ממשלת נתניהו מהשחיתות שסבבה סביבם. מהצד השני עמדו ארבעת האנשים שכיהנו כשרים בממשלת נתניהו כחברי קבינט: ראש הממשלה בנט, שר האוצר ליברמן, שרת הפנים שקד ושר הבינוי אלקין.
כל הארבעה לא ששו לתמוך בהחלטה, על אף שבסוף רק השרה שקד התנגדה אקטיבית למהלך. ראש הממשלה בנט נמנע בהצבעה, שר האוצר תמך בהצעה, ואילו השר אלקין התנה את הסכמתו בכך שהוועדה תחקור לא רק את הדרג הפוליטי אלא גם את הדרג הצבאי.
במקרה של ראש הממשלה בנט, הימנעותו בהצבעה היא אירוע חריג למדי, במיוחד לאור העובדה שבמשך שנים היה סבור כי לא נפל שום דופי בהליך רכישת הצוללות על ידי ממשלת נתניהו. בסביבתו של בנט אומרים ל'בשבע' כי הוא אכן מתנגד להקמת ועדת החקירה, אך בחר להימנע ולא להטיל וטו בגלל חשיבות הנושא לשר הביטחון גנץ ולשר החוץ לפיד.
החשיבות שהעניקו גנץ ולפיד להקמת הוועדה הקנתה למהלך כולו ניחוח פוליטי שקשה מאוד להתעלם ממנו. במהלך ישיבת הממשלה שהתקיימה ביום ראשון הסבירה השרה שקד באריכות שבעיני הציבור נדמה הדבר כשימוש פוליטי בוועדות חקירה ממלכתיות, לאחר שזו ועדת החקירה הממלכתית השנייה שהממשלה הנוכחית מקימה, לאחר הקמת הוועדה על אסון מירון. בין הדברים שאמרה בישיבת הממשלה הסבירה שקד כי "אני חוששת מפני ניצול שלילי של הכלי של ועדות חקירה. עד שנת 2020 הוקמו 14 ועדות חקירה. בדרך כלל לא הקימו ועדות למעשים של ממשלות קודמות. אנחנו מקימים כבר שתי ועדות חקירה על ממשלות קודמות. אי אפשר להתעלם מזה שיש כאן חברים ממפלגות אחרות שהלכו עם הנושא הזה בליבת קמפיין הבחירות שלהם לאורך כמה מערכות בחירות. צריך להגיד שהיועמ"ש ופרקליט המדינה קבעו שלא הייתה כאן שחיתות. יש אנשים שנוח להם להקשיב להם וכשלא נוח להם לא מקשיבים להם, גם זה בעיניי מעורר שאלות".
מחוץ לפוליטיקה
סביב שולחן הממשלה דוחים את הטענה כי הקמת הוועדה היא עניין פוליטי, וסבורים שהיא לא תיתפס כך בעיני הציבור. התקווה של כמה שרים היא שדווקא עכשיו, לאחר שהוקמה הוועדה, כל השיח הפוליטי בסוגיה ייפסק והוועדה תעשה את עבודתה מחוץ לאור הזרקורים. "הגענו למצב שהכול בישראל הוא סוגיה פוליטית שנמדדת בשאלה 'כן ביבי לא ביבי'. זה שיתוק", אומר ל'בשבע' אחד השרים. "נתניהו הוא נישה קטנה בתוך כל סיפור רכש הצוללות. יש פה שאלות מאוד קריטיות על איך מתנהל תהליך הרכש בחיל הים, מה תפקידו של המל"ל, איזה תפקיד שיחקו גורמי רכש אחרים באירוע הזה. יש פה שאלות כבדות משקל שצריך לבדוק אותן. זה לא רק נתניהו. הרי גם שמו של מפקד חיל הים לשעבר השתרבב לפרשה הזאת".
אז למה לא להטיל את המלאכה על ועדת החוץ והביטחון? בשביל זה היא קיימת.
"הכלי שבו מנהלים חקירות כאלה בישראל הוא ועדות חקירה ממלכתיות. נכון שיש בישראל גם ועדות חקירה פרלמנטריות, אבל הנוהג בנושאים כאלה הוא ועדת חקירה ממלכתית".
כאמור, שרי הממשלה שכיהנו בממשלת נתניהו בשנים הרלוונטיות הסתייגו מאוד מהקמת הוועדה. פרט לבנט ושקד, שאמרו בקולם יותר מפעם אחת כי לא הייתה מעורבת שחיתות של הדרג המדיני בעסקה, עמדה שהם מחזיקים בה עד היום, גם השר ליברמן שותף לעמדה זו. כשנשאל על כך השבוע במהלך החלק הפתוח לתקשורת של ישיבת הסיעה, אמר ליברמן את הדברים הבאים: "גם היום אני חושב שהעסקה הייתה נכונה מאוד, אבל מכיוון שעלו לאוויר יותר מדי שאלות, ויש יותר מדי ספקות, כדאי גם למערכת הביטחון לנקות את זה ולשים סוף פסוק לפרשה הזאת. כל העיסוק בזה לא טוב ולא בריא למערכת הביטחון. הוועדה הממלכתית תהיה אובייקטיבית ואני מקווה שבזה נוכל לסיים את הפרשה". בסביבתו של ליברמן מסבירים שגם לסוגיית אישור מכירת הצוללות למצרים ישנו הסבר שמניח את הדעת, ולכן אין באמת צורך בוועדה, למעט המחאה הציבורית שצריך לתת לה מענה כדי להראות שההליך היה תקין ולהשיב את אמון הציבור במערכת הביטחון.
"הקמפיין האגרסיבי שהיה בנושא גרם לכך שיותר מחמישים אחוזים מהציבור סבורים שהיה שם אירוע מושחת. העובדה שכל כך הרבה אלופים ובכירים במערכת הביטחון דורשים את זה שכנעה חלקים נרחבים בציבור שחייבים להקים ועדת חקירה. אלה אנשים מליבת מערכת הביטחון שמגיעים מכל הקצוות", אומר גורם המעורה בפרטים.
לצד הזווית הפוליטית של ועדת החקירה, לבנט ושקד היה חשש נוסף מפני ועדת החקירה בדמות שחיקת היכולת של הדרג המדיני לקבל החלטות אל מול הדרג הביטחוני. בהודעה לתקשורת שהוציאה לאחר ההצבעה על הקמת ועדת החקירה אמרה שקד כי "הגוורדייה הביטחונית, כלומר אלופים במיל', רוצים לבדוק את הדרג המדיני. בן גוריון התנגד מאוד לשליטה של מערכת הביטחון על בניין הכוח. הוא קבע שזה עניין של הדרג המדיני. לדוגמה, בן גוריון קיבל את ההחלטה להקים את הכור בדימונה בניגוד לעמדת הצבא. מה ועדת חקירה כזו תעשה? ועדות כאלה קובעות פרוצדורות וקובעות הלכות שבסופן יצמצמו את מרחב הפעולה של הדרג המדיני. לוועדות כאלה יש אפקט מצנן מאוד על מקבלי ההחלטות. עדות לכך היא מה שקרה למשטרה כתוצאה מוועדת אור (ועדת החקירה לאחר אירועי אוקטובר 2000 - א"מ). זה טבען של ועדות חקירה".
בסביבתה של שקד אומרים ל'בשבע' שהחשש הזה הוא הגורם העיקרי לכך שהצביעה נגד ועדת החקירה. "זה תהליך מסוכן. המל"ל צבר כוח על חשבון המערכת הצבאית וזה היה דבר חיובי. ועדת חקירה שכזו עלולה להחזיר את הגלגל אחורה, וזה לא משהו טוב", מסבירים גורמים בסביבתה של שקד. יחד עם זה גורמים המעורים בפרטים מציינים כי לאור העובדה שעיקר הבעיות בתהליך, אם היו כאלה, התרחשו בצה"ל, הסיכוי שהוועדה תאפשר לצבא לחזק את כוחו על חשבון הדרג המדיני בעקבות מסקנותיה אינו גבוה.
המחיר כמעט הוכפל
הדיון בזווית הפוליטית של הקמת הוועדה מתרחש בצל שורת אירועים שלא תרמו ציבורית לטענה שלא מדובר בניצול פוליטי של כלי ועדות החקירה. האירוע המרכזי ברצף הוא לא אחר מההצבעה שקיימה הממשלה בשבוע שעבר על רכישת אותן צוללות בדיוק מחברת טיסנקרופ, שממנה הוזמנו הצוללות הקודמות, רק שהפעם המחיר כמעט הוכפל. מדובר במיליארדי שקלים. פרט לעליית המחירים, בעסקה המקורית גרמניה הסכימה לממן 33 אחוזים ממחיר העסקה, כמו שעשתה במשך שנים ארוכות בעסקאות עם ישראל. אלא שלאחר חילופי הממשל בגרמניה, כעת הממשל החדש מוכן לסבסד רק 20 אחוזים ממחיר העסקה. כך שהעיכוב של שש שנים ברכישת הצוללות עלה לישראל המון כסף.
בסביבת ראש הממשלה דוחים את הטענות לחלוטין ומסבירים ל'בשבע' שהמחיר נקבע עוד בימי מרקל, במהלך ביקורה האחרון בארץ, וכי עלות הצוללות עלתה בעקבות שינוי במפרט שהוזמן, לאור העובדה שעברו שש שנים ובינתיים פותחו טכנולוגיות חדשות.
למרות טענות אלה, הסיבה לעליית המחיר היא העובדה שבשנת 2016 תעשיית הספנות הגרמנית הייתה במשבר חמור, ולפיכך טיסנקרופ הייתה מוכנה למכור לישראל במחיר מוזל שלוש צוללות נוספות. כדי להבין עד כמה מדובר היה באירוע דרמטי בשביל ישראל, יש לצלול רגע לעולם הצוללות. אורך חייה של צוללת הוא שלושים שנים. אסור להשתמש בצוללות שנמצאות בשימוש יותר משלושים שנה, שכן הן בסיכון גבוה לטביעה. לישראל היו חמש צוללות, ובתחילת העשור הקודם הוחלט שיש לרכוש צוללת שישית. שלוש מבין חמש הצוללות אמורות לסיים את חייהן בשנת 2030. משך הזמן שלוקח לבנות צוללת הוא כעשור, לכן הזמנת צוללות חדשות מתרחשת עשור לפני תאריך התפוגה שלהן. בשביל הצוללות הישראליות מדובר היה בשנת 2020. אלא שאז הגיעה ההצעה של טיסנקרופ שמשמעותה הייתה חיסכון של מיליארדי שקלים למדינת ישראל, למרות שנותרו ארבע שנים עד למועד שבו ישראל הייתה אמורה לבצע את ההזמנה. אלא שהמחאות על רכישת הצוללות הקפיאו למעשה את הליך הרכישה, ובזמן הזה תעשיית הספנות הגרמנית השתקמה. כיום החברה הגרמנית, שעמדה חסרת מעש בשנת 2016, מלאה בהזמנות, ועל כן אין לה עניין למכור בזול צוללות לישראל.
"הקמפיין שניהלו לאורך השנים סביב פרשת הצוללות מנותק מהמציאות", אומר תא"ל אמיר אביבי, מי ששימש בשנים הרלוונטיות כסגן מבקר מערכת הביטחון וכיום מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים. "הדיבור כאילו היה רצון להגדיל את צי הצוללות של ישראל מחמש צוללות לתשע פשוט לא היה ולא נברא, ואני אומר את זה באחריות כמי שהיה שם בזמן אמת. מה שקרה בפועל זה שישראל החמיצה הזדמנות נדירה לחסוך בעלויות ולהיערך מראש לאירוע שהיה ידוע לכולם שיגיע".
יש לזה השלכות ביטחוניות?
"בהחלט. אנחנו נמצאים ממש על הקשקש. אנחנו לא יודעים האם יהיו עיכובים בייצור או לא, והמשמעות היא שישראל עלולה למצוא את עצמה ב־2030 בחוסר בסד"כ הצוללות שלה. ואנחנו מדברים פה על התקופה הכי רגישה שישראל ידעה מזה שנים ארוכות, בגלל הגרעין האיראני. הקבינט קבע שבשביל להתמודד מול האיומים על ישראל, ובדגש על האיום האיראני, צריך שש צוללות. עכשיו אנחנו עלולים לרדת לשלוש או ארבע. זה מצב מאוד מסוכן".
אביבי לא סתם מדגיש את העובדה שמעולם לא הייתה כוונה להגדיל את צי הצוללות לתשע צוללות. בסופו של יום, גם הגדלת הצי לשש צוללות לוותה בשנים של דיונים ומחלוקות. "צריך להבין שבשביל מדינת ישראל להגדיל את הצי מחמש לשש זה אירוע דרמטי. להכפיל את הצי זה פשוט לא מציאותי. עצם המחשבה על זה היא משהו לא הגיוני. מי שמבין ומצוי בתהליכי הרכש יודע שזאת טענה שלא מחוברת לשום דבר, ואם מישהו היה מניח אותה על השולחן בפועל כולם היו אומרים לו שאין שום סיכוי בעולם שמישהו יאשר דבר כזה".
למה זה אירוע דרמטי כל כך? הרי בסוף מחיר של צוללת אחת הוא אפילו לא אחוז מתקציב המדינה, ואנחנו מדברים פה על השקעה לשלושים שנה.
"כי זאת רכישה בשקלים ולא בדולרים. זה לא כסף שמגיע מכספי הסיוע האמריקני אלא מהכיס שלנו בפועל. השקל הוא משאב שנמצא במצוקה אדירה. השקלים מחזיקים את הפנסיות, האימונים של הצבא, התפעול השוטף של צה"ל ועוד דברים נוספים. זה משאב בחסר, ולכן כל הוצאה כזאת היא אירוע דרמטי, בטח כשאנחנו מדברים על מיליארדי שקלים".
חקירה מחוץ לצוללת
ועדת החקירה אמורה לחקור, בנוסף לפרשת הצוללות עצמה, עוד ארבעה נושאים נוספים: רכישת ספינות הטילים שנועדו להגן על אסדות הגז, אישור מכירת הצוללות למצרים, עסקה שבוטלה לרכישת ספינות מגן נגד צוללות וניסיון להפריט את מספנות חיל הים, מהלך שגם הוא לא יצא אל הפועל. על כל הנושאים הללו אביבי לא מוצא סיבה טובה להקמתה של הוועדה. "את הצוללות היינו צריכים. כולם מבינים את זה היום, ולכן לחקור את החלק הזה זה אירוע מגוחך. הרי ברור שקונים אותן רק מהגרמנים ולא ממדינות אחרות, והנה קנינו בסוף מאותה חברה. פרשת המכירה של הצוללת הגרמנית למצרים היא טעות בהבנת המציאות".
למה הכוונה?
"ישראל היא לא סמכות בעסקאות של גרמנים. אין לנו שום הסכם כזה איתם. הם לא צריכים אישור שלנו כדי למכור צוללות למי שהם רוצים, לכל היותר אנחנו יכולים להביע מחאה ולנסות להשיג פיצויים או משהו בסגנון. בשנתיים האחרונות הגרמנים מכרו שש צוללות לטורקיה, ולא שאלו אותנו בכלל. ולגבי מצרים, הם לא חייבים לקנות מהגרמנים אלא גם מהצרפתים או מהקוריאנים. לישראל יש דווקא יתרון שהם קונים מוצר שאנחנו מכירים, עם פחות שדרוגים ממה שיש לנו".
ומה בנוגע לספינות ההגנה על אסדות הגז?
"זה בכלל סיפור הזוי. מה שקרה כאן זאת פשוט תופעה רגילה של גוף שבמשך שנים לא היה במעגל הפנימי של הרכש הביטחוני וכרגע הוא ניצל את ההזדמנות שנקרתה בפניו. בשנת 2005, כשהייתי רל"ש הרמטכ"ל (בוגי יעלון - א"מ), הכנו תוכנית רב־שנתית שבמסגרתה חיל הים לא קיבל אפילו לא ספינה אחת. למזלו של חיל הים, במהלך השנים התגלה הגז. הגיעה המדינה ודרשה מחיל הים לאבטח את האסדות. חיל הים בתגובה אמר שבשביל זה הוא צריך עוד ספינות, כי מה שקיים היום משמש למשימות אחרות. המדינה עשתה עבודת מטה מאוד מעמיקה, שבמסגרתה חיל הים שכנע את המדינה שצריך להשקיע אחוז מהרווחים באבטחת האסדות. ההיגיון אומר שבשביל להגן על האסדות צריך ספינת ביניים ביחס לספינות שיש היום, ובאמת זאת הייתה הדרישה המקורית של חיל הים. מצאו ספינה כזאת, קוריאנית, והתחילו לבדוק האם היא מתאימה לצרכים. בשלב מסוים הגיע חיל הים ושינה את הדרישה המבצעית ואמר שהוא רוצה ספינה גדולה יותר מתוצרת גרמניה. ראש מנהל הרכש דרש הסברים מחיל הים והוא סיפק אותם. לכן הלכו בסוף על הספינות הגרמניות. הרמטכ"ל באותו זמן היה בני גנץ, והוא יודע שזאת הייתה דרישה של חיל הים".
ובכל זאת, הטענה העיקרית של שר הביטחון לשעבר יעלון היא שהוא לא ידע על כל הרשימה הזאת. אז אולי אכן היו פה דברים לא כשרים?
"יכול להיות. יש גם אנשים שעומדים לדין על זה. וצריך להבין שבסוג תעשייה שכזה יש פרצה שקוראת לגנב. הרי מי שמתעסקים בזה הם אנשים שיצאו מחיל הים ומהתעשיות הביטחוניות. לכן יכול להיות שהיו דברים לא כשרים, אבל הם נחקרים במשטרה, ושוב, הועמדו עליהם לדין. לעומת זאת הטיעון ששר הביטחון חייב לדעת כל דבר לא רק שהוא לא נכון אלא הוא שגוי מהיסוד. שר הביטחון אחראי רק על חלק אחד במערכת הביטחון, וזה הצבא. על השב"כ, המוסד והמל"ל אחראי ראש הממשלה. אם בכל נושא ביטחוני שלא קשור לצה"ל אלא למוסד או לשב"כ היה צריך לעדכן את שר הביטחון, אנחנו היינו למעשה מדינה תחת שלטון צבאי".