הנשיאה לשעבר נאור בשבתה כיו"ר ועדת החקירה לאסון מירון
הנשיאה לשעבר נאור בשבתה כיו"ר ועדת החקירה לאסון מירוןצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

איני משפטן, ואפילו לא כתב לענייני משפט, כדי שאוכל לסקור ברצינות את פועלה הרב של נשיאת בית המשפט העליון לשעבר מרים נאור שהלכה השבוע לעולמה.

עם כל הכבוד למעורבות המנוחה בפסילת חוק טל ובבג"ץ המרכולים, נושאים שעסקתי בהם, או לדעותיי האישיות בנוגע לכמה פסיקות בולטות שלה בסוגיות אחרות, מי אני שאסכם קריירה בת עשרות שנים של שופטת בסדר גודל כזה בתחום שאיני מומחה בו? צר עולמי כאולם ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון שבראשה עמדה בערוב ימיה ושאת עבודתה זכיתי לסקר כעיתונאי בחודשים האחרונים. צר עולמי כעולם הוועדה - אבל די לי בה.

קריאות להקמת גוף רציני שיחקור את האירועים והמחדלים שקדמו לאסון האזרחי הכבד בתולדות המדינה וגרמו למותם של 45 ממשתתפי הילולת ל"ג בעומר המרכזית במירון נשמעו כבר ימים אחדים לאחר האירוע. סיעות האופוזיציה דאז, ובראשן יש עתיד, דחפו להקמת ועדה ממלכתית - והממשלה, כצפוי, בלמה. כלל האצבע "אם יאיר לפיד תומך - החרדים מתנגדים" הוחל באופן אוטומטי גם בסוגיה החשובה הזאת, למרות הקונצנזוס חוצה המגזרים והמחנות באשר לתכלית – מניעת האסון הבא.

ועדת חקירה לפי הספר

אכן, לא צריך להיות בוחן כליות ולב כדי להניח שהמוטיבציה של לפיד וחבריו לא הייתה בהכרח דאגה כנה לשלום הציבור החרדי ולרווחתו או הבטחה כי יש עתיד להילולה גם לאחר האסון. הבעיה היא שההערכה הזאת באשר למניע שלהם, ריאלית ככל שתהיה, הפכה לחזות הכול וקבעה את עמדת המפלגות החרדיות. גם כאשר הונחו על הכף מטרות קריטיות כמו הפקת הלקחים ותיקון הטעויות שגרמו למותם של עשרות חוגגים ולפציעתם של מאות, רובם ככולם אזרחים ששלחו את חברי ש"ס ויהדות התורה לייצג אותם, אלה נתנו לשיקול הפוליטי הצר והמיידי לגבור. כשההצעה להקמת ועדה הגיעה להצבעה בכנסת הם הרימו יד נגדה, וכל עוד החזיקו בהגה השלטון - טרפדו אותה בממשלה. עסקנים המזוהים איתם, כך דווח בתקשורת, אף לחצו על בני משפחות הנספים לצאת בקריאה פומבית נגד ועדה ממלכתית אפשרית, כי "גדולי ישראל לא רוצים את זה". חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה הסביר אז כי האופוזיציה "מתעטפת בצדקנות מעושה" באצטלה של דאגה להרוגים, והאשים אותה כי "השימוש הפוליטי הציני" בזכרם הוא "בושה וחרפה" הראויה לכל גינוי.

רק כשהופעל עליהם לחץ מלמטה, מהשטח, בעיקר על ידי עיתונאים משפיעים במגזר וחלק מבני משפחות הנספים, החלו הפוליטיקאים החרדים לפעול. אך גם אז היה זה מעט מדי, למראית עין והרבה פחות מהמצופה. הם לא באמת התעשתו. עיקר מאמציהם הסתכמו בניסיונות להבטיח כי בקביעת הרכב ועדת החקירה יהיו שותפים גם חלק מהנחקרים - שר הפנים, השר לביטחון הפנים והשר לשירותי דת, שלמשרדיהם היה תפקיד מרכזי בארגון ההילולה, או בחתירה לגוף בדיקה חלופי שבראשו יעמוד רב. איך זה נגמר בסוף - כולם זוכרים: ממשלה חדשה הושבעה, ואחת ההחלטות הראשונות שקיבלה הייתה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון – על פי הספר, בלי כוכביות.

מה לא אמרו על הוועדה שבדרך, עוד לפני שהורכבה. חבר הכנסת מאיר פרוש מיהדות התורה, הפוליטיקאי שמזוהה יותר מכולם עם ההילולה במירון, התנבא: "ימים יגידו איזה קלקולים הוועדה הזו תנפיק לחיי הציבור החרדי המאורגן כאן בארץ". באתרי האינטרנט החשובים במגזר טיקבקו נגד היו"ר המיועד, שזהותו טרם נקבעה, והציגו אותו כ"'שופט' שונא חרדים מבית המשפח שעמדתו ידועה מראש, דחליל של לפיד האנטישמי ושל הנוכל מיידוף בנט". ברשתות החברתיות מחו: "'אירועי פולחן דתיים' - ואתם רוצים שהם יחקרו אותנו? מי שיחליט יהיו אנשים שאין להם יראת שמיים? לא מעוקצם ולא מדובשם. שילכו לעזאזל ונמשיך עם אירועי הפולחן שלנו בלי העזרה שלהם". וגם: "אני כבר יודע מה תחליט הוועדה: לסגור את קבר הרשב"י לציבור היהודי. ליברמן כבר מכין עוד מריצות".

גישה מעוררת אמון

אבל לא הכול פוליטיקה ואינטרסים אישיים. מאחורי השיקולים הזרים של עסקני המגזר החרדי והתגובות הלא ענייניות הסתתר גם חשש אמיתי וטבעי מפני ועדה מנוכרת ומנותקת. ועדה שהעולם הדתי זר לה ושתבחן את סוגיית מירון בעיניים חילוניות למהדרין, בלי להעניק משקל וחשיבות לרעיונות העמוקים שבבסיס הילולת הרשב"י. ואם אחרי האסון הכבד נושא הבטיחות הוא הבוער ביותר, הרי שהמסקנות וההמלצות שהוועדה תוציא מתחת ידה עלולות להיות חסרות את האיזון הראוי בין הערכים והצרכים השונים, בין קודש לחול. כמה מבני משפחות הנספים, שהיו מהיחידים לברך על הקמתה, רמזו לכך גם הם כשבאותה נשימה קראו לחברים העתידיים של ועדת החקירה המתהווה להיות קשובים לציבור החרדי ולנהוג בעבודתם ברגישות ובנחישות.

ואז אוישו התפקידים והורכבה הוועדה - והלא ייאמן קרה. בראש הגוף החוקר הועמדה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, אשר נחשבת לאחד הסמלים המובהקים של האקטיביזם השיפוטי הליברלי - ובאורח פלא החשדנות התפוגגה. היא, שכמעט בכל התנגשות בין "יהודית" ל"דמוקרטית" פסקה שמאלה, בדרך כלל תוך רמיסת הסטטוס-קוו ביחסי הדת והמדינה, הצליחה נגד כל הסיכויים לרכוש את אמון החרדים דווקא בבואה לטפל באחד הנושאים הנפיצים והרגישים להם ביותר. הרב מרדכי קרליץ הוזעק מלב העסקונה הליטאית המיינסטרימית כדי לשמש כחבר ועדה בניסיון לרכך את ההתנגדות, ולבסוף דווקא נאור החילונית היא שהצליחה לעשות זאת. בזמן שהוא, מאדריכלי חוק טל להסדרת הפטור של תלמידי הישיבות מגיוס, נחשד בקרב אנשי מירון כמשת"פ של הפריץ והושמץ בריכוזי הקנאים, היא, שישבה בהרכב בג"ץ שפסל את אותו חוק טל וחולל את משבר הגיוס המתמשך, הצליחה לכונן עמם יחסי אמון. "מה שתחליטו יהיה קדוש - גם במחיר שלא יהיה כלום", הצהיר בפניה בהכנעה באחד הדיונים צבי הלר, נציג החצר האנטי-ציונית תולדות אהרן, שבמתחם שלה התרחש האסון. מי היה מאמין.

מרים נאור בחרה לנהל את דיוני ועדת החקירה באופן ענייני ולא מתלהם, ואט אט הביאה לשינוי היחס כלפיה. היא הפגינה יכולות מרשימות של שליטה בחומר, העמקה בפרטים, יסודיות, נחישות, חדות, ריכוז וסדר - כל זאת שנים אחרי פרישתה לגמלאות. אבל נראה כי מה שעמד לזכותה יותר מכול היו האיפוק ונועם ההליכות כלפי העדים שהופיעו בפניה, ובעיקר הצניעות. היא לא היססה לפנות אליהם במה שהתפרש לעיתים כשאלות תם, אולי אפילו כביטוי לבורות, כמי שמבקשת בענווה ללמוד על מה שבשבילם הוא מובן מאליו. גם לנוכח גילויים מסמרי שיער שנחשפו בפניה על המחדלים שקדמו לאסון היא שמרה על קור רוח. היו גם פעמים בודדות שיצאה קצת מכליה - אך מיד בלמה את עצמה. נראה היה שאת הנחקרים החרדים הקפידה במיוחד לקבל בסבר פנים יפות, והיא ידעה למה. מהר מאוד הפוליטיקאים נצרו את האש שכוונה אל עבר הוועדה ועיתונות המגזר סיקרה את עבודתה בצורה עניינית ומכובדת.

המלצות מאוזנות

והיה גם דו"ח הביניים שפורסם לפני כחודשיים והפיג סופית את החששות מפני המלצות קרות ולא מאוזנות של ועדת החקירה. "לא ניתן להפריז בחשיבות ובמשמעות קבר הרשב"י עבור העולים למירון", הקדימו שם נאור וחבריה, בטקסט שנראה כאילו נלקח מעלון תורני המחולק לבאי ההילולה. "במועד זה חל יום פטירתו של הרשב"י, ועל פי המסורת בל"ג בעומר נגלו לו, קודם למותו, רזי תורה רבים. הרשב"י הוא מהיחידים שנכתב עליהם בתלמוד שהיה מלומד בניסים. העלייה לקברו מעוררת תחושת קדושה והתעלות מיוחדת אצל רבים, וכבר נכתב 'במערת צורים שעמדת שם קנית הודך והדרך' וכן 'תורתו מגן לנו, היא מאירת עינינו, הוא ימליץ טוב בעדנו, אדוננו בר יוחאי'. מנהג ההדלקה בל"ג בעומר מסמל את אור התורה המיוחד שנתגלה על ידי הרשב"י".

אחרי שהמליצה על הגבלת קהל וקיום הדלקה אחת בלבד בהילולת תשפ"ב, סיכמה היו"ר המנוחה בדברים שהתבררו השבוע כצוואתה הציבורית האחרונה: "השינויים והצעדים המומלצים על ידינו נועדו לשמור על ביטחון הציבור ושלומו, בבחינת 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', כמו גם לאפשר לכל המעוניין בכך להגיע להר מירון בל"ג בעומר. כשם שאדם אחד מבקש לעלות להר ולהתפלל בציון – כך מבקשים לעשות מאות אלפים אחרים. פיזור הקהל בכל שעות ההילולה וצמצום משך השהות בהר, תוך התחשבות באחרים, יאפשרו לכל מי שחפצה נפשו להגיע להילולה ולשהות בה זמן סביר. יש בכך בבחינת מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'. זוהי, ככל הנראה, שעת רצון של כלל הגורמים המעורבים בארגון האירוע ושל המשתתפים בו".

את התוצאה צייץ בטוויטר תומר נאור (אין קשר משפחתי לנפטרת), ראש האגף המשפטי בתנועה לאיכות השלטון, שתיאר רגע מרגש שחווה השבוע: "עומד בלוויה של השופטת מרים נאור ז"ל ומאזין להספדים. ניגש אליי מכר ירושלמי משכבר הימים, בחור חרדי, לא מישהו שהייתי מצפה לפגוש פה. אני שואל אותו מה הביא אותו ללוויה, והוא אומר לי: 'אחי, ועדת מירון'".

יהי זכרה ברוך - למרות חילוקי הדעות.

הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות

לתגובות:

[email protected]