המועמד המועדף על ראש הממשלה הפך ליריב מר. מנדלבליט עם נתניהו
המועמד המועדף על ראש הממשלה הפך ליריב מר. מנדלבליט עם נתניהוצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1

לרוע מזלו של היועמ"ש היוצא ד"ר אביחי מנדלבליט, שמסיים את הקדנציה שלו בימים אלו, צירופי המילים שנותרו בזיכרון הקולקטיבי בקשר אליו הם לא מחמיאים, בלשון המעטה. "מחזיק אותי בגרון" הוא הביטוי שמייצג את העננה המרחפת מעל לכל תקופת כהונתו של מנדלבליט, ומבטא את החשש שלפחות חלק מהחלטותיו השנויות במחלוקת התקבלו תחת איום שהיה מונף מעל לראשו. הביטוי השני, "פרשת משפטים בושה", מבטא את אכזבת הציבור הדתי שבקרבו חי מנדלבליט מתפקודו ומהחלטותיו. בין אם דייקה מי שאמרה את המשפט הקצר שהפך לסלוגן ובין אם חרגה מגבולות הראוי והטעם הטוב, מעצר של אישה דתייה תוך כפייתה לחלל שבת על ידי שוטרים שביקשו להגן על מנדלבליט מפני ביקורת הוא ללא ספק בושה.

כבר הקדימוני אחרים בהצבעה על כך שבאורח פלא מנדלבליט מסיים את תפקידו בדיוק בפרשת משפטים. אז בלי להתיימר להתחרות בסלוגן שהפך לוויראלי, נדמה לי שהמילה היותר מדויקת לסיכום כהונתו של מנדלבליט היא אכזבה. ובשתי מילים: אכזבה קשה. פרשת משפטים – אכזבה.

2

תקוות רבות נתלו במנדלבליט בעת כניסתו לתפקיד, גם בזכות הכיפה שלראשו וגם משום שהוא עבר אל כס היועמ"ש היישר מתפקיד מזכיר הממשלה של נתניהו. גם העובדה שבחירתו הובלה בידי שרת המשפטים איילת שקד גרמה לרבים לחשוב שסוף סוף התמנה יועץ משפטי שאינו לעומתי לממשלת הימין, וכך גם הצהרותיו בתחילת הדרך שתפקידו הוא לאפשר לממשלה לבצע את מדיניותה - במגבלות החוק כמובן.

אבל אם חשבנו שמנדלבליט יהיה יועמ"ש מרוסן שמתערב בהחלטות הממשלה רק כשהן באמת נוגדות את החוק, באו השנים הבאות והוכיחו שבגישת האקטיביזם הייעוצי שלו הוא לא נופל מקודמיו בתפקיד ולפעמים אף עולה עליהם. בשורה ארוכה של נושאים ותחומים, מנדלבליט הרבה להצביע על "קושי משפטי" שבשמו מנע פעם אחר פעם מהחלטות ממשלה להתקבל או להתבצע, גם כשלא היה כל חוק שאוסר זאת במפורש. כמו קודמיו, ובלי אסמכתה חוקית לכך, הוא ראה את פרשנותו המשפטית לא כהמלצה ועצה בלבד אלא כהוראה שמחייבת את הממשלה. כמו קודמיו, הוא מנע בכמה מקרים ייצוג משפטי לעמדתם של שרים בפני בג"ץ, בטענה שזכות הייצוג של עמדת המדינה והממשלה שמורה לו בלעדית.

3

למרות היותו אדם דתי שהגיע לשמירת מצוות מתוך בחירה וחזרה בתשובה, קשה היה למצוא בעמדותיו המשפטיות של מנדלבליט הזדהות ואהדה לערכים יהודיים ותורניים. בימים שבהם כמעט כל משפטן נותן להעדפותיו הערכיות האישיות להשפיע על פרשנותו המשפטית, אצל מנדלבליט קשה היה לזהות תמיכה משפטית בערכי יהדות מהסוג המצוי בפסיקותיהם של שופטים כמנחם אלון וצבי טל.

אם אפשר היה לחשוב שבחירתו לתפקיד על ידי נתניהו ושקד מלמדת על גישה משפטית אוהדת לערכים לאומיים, הרי שגם במישור הזה עמדותיו היו מאכזבות ולא שונות מהמצוי בממסד המשפטי, הידוע בנטייתו שמאלה.

זכורה לרע במיוחד מלחמתו העיקשת נגד מציאת פתרון משפטי שיאפשר להשאיר את היישוב עמונה על ההר, כמו גם סירובו להגן בבג"ץ על חוק ההסדרה. מנדלבליט טען שאין צורך בחוק הלא-חוקתי לטעמו, ושניתן לפעול להכשרת בנייה בלתי מוסדרת בהתיישבות בדרכים אחרות. כאשר זו עמדת היועמ"ש, אין פלא ששמונה משופטי בג"ץ בחרו לבטל את החוק, כמו שלא מפתיע שהיחיד שפסק אחרת הוא השופט נעם סולברג, תושב גוש עציון. באשר לדרכים האחרות להסדרת הבנייה, המציאות הוכיחה שהן רחוקות מלפתור את הבעיות הרבות שהיו יכולות להיפתר על ידי חוק ההסדרה.

מנדלבליט ייזכר גם כמי שתמך בבג"ץ בדרישה לפסול מריצה לכנסת את נציגי מפלגת עוצמה יהודית חבר הכנסת לשעבר ד"ר מיכאל בן ארי וחברו ברוך מרזל, שריצתם כבר אושרה בעבר. לעומת זאת מנדלבליט התנגד להחלטת ועדת הבחירות לפסול את ריצתם של מועמדים מהמפלגות הערביות ששוללים את הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית, או כאלה שגילו תמיכה ואהדה למחבלים ולארגוני טרור.

היועמ"ש היוצא עשה מעט מאוד כדי לבלום את ההשתוללות של המשנה שלו דינה זילבר שניסתה לכפות ערבוב מגדרי על הציבור החרדי, ואף גיבה אותה כשהתעמתה חזיתית עם שרת המשפטים איילת שקד.

4

מה שהפך את האכזבה במחנה הלאומי-דתי ממנדלבליט לקרע של ממש הוא ההחלטה להגיש כתב אישום משולש נגד ראש הממשלה נתניהו והמאבקים המרים שהתחוללו בעקבותיה. פרט לכך שמנדלבליט קיבל החלטה משפטית חסרת תקדים ומטלטלת השנויה במחלוקת קשה, הוא גם הוסיף עליה התנהלות ציבורית בעייתית - שכמובן זכתה לביקורת. בהתנהלות התקשורתית סביב חקירות נתניהו ומשפטו הדלפות לתקשורת הפכו למעשים שבכל יום, ומנדלבליט עצמו העניק ריאיון חריג ומוזר לכתבת הטלוויזיה דנה וייס שהניסיון להציגו כשיחה מקרית התקבל בגיחוך. נוסף לכך עיתוי קבלת ההחלטות המשפטיות שלו נגד נתניהו, שהתכתב באופן ברור עם לוח הזמנים של מערכות הבחירות שהתנהלו במקביל. בהתנהלותו זו מנדלבליט חרג מתפקידו המשפטי המובהק והפך לשחקן בזירה הפוליטית.

וכך מסיים מנדלבליט את כהונתו הארוכה כאשר התדמית שלו חבוטה בעיני שני צידי המתרס הפוליטי. בשמאל רואים אותו כהססן חסר אופי שלאורך כל הדרך ניסה לגונן על נתניהו, נחפז לנקות אותו בפרשת הצוללות ולבסוף נגרר בחוסר חשק להגיש נגדו כתב אישום מינורי. בצד הימני רבים רואים אותו כמי שנפל בשבי השמאל ופועל בשירותו כדי לטרפד את החלטת הרוב הדמוקרטי ולהרחיק מהזירה באמצעים משפטיים את מנהיג הימין שלא ניתן היה לנצחו במסגרת כללי המשחק הפוליטי הדמוקרטי.

5

מה גרם למנדלבליט לאכזב קשות את מי שמינו אותו? מדוע קיווינו שיעשה ענבים ויעש באושים? איך קרה שהיועמ"ש שהיה אמור להוביל קו יהודי-לאומי קיבל החלטות ברוח הפרוגרסיבים?

ייתכן שמי שמינו אותו לא בדקו אותו מספיק לעומק. אולי הכיפה שלראשו הטעתה אותם, ואלה היו עמדותיו מקדמת דנא. אבל רבים סבורים שהאיש נכנע ללחצי הפקידות הבכירה של משרד המשפטים, אולי אפילו נסחט על ידם, כפי שיכולים להתפרש דבריו על החזקתו בגרון שהוקלטו והתפרסמו בתקשורת. עד היום מוטל צו איסור פרסום על מסמכים הנוגעים אליו ומוחזקים במקום בטוח בפרקליטות. תשוקתו העזה לראות את תיק החקירה נגדו בפרשת הרפז נסגר בעילה של חוסר אשמה הפכה אותו ללחיץ וסחיט. גם העובדה שמדובר במועמד חיצוני שלא צמח במשרד המשפטים אלא בפרקליטות הצבאית כנראה הקלה על שי ניצן, דינה זילבר וחבריהם לכופף את רצונו בפני רצונם. ואולי גם שאפתנותו האישית גרמה לו ליישר קו עם הממסד המשפטי, בתקווה שהליכה בדרך הזו תסלול את דרכו אל התפקיד הנחשק הבא – שופט בבית המשפט העליון.

6

פעם חשבנו שהשתלבות של אנשים דתיים בתפקידים בכירים במוקדי הכוח הציבורי היא אמצעי בטוח להובלת המדינה אל ייעודה ברוח משנת הציונות הדתית. אבל תפקודם של המפכ"ל רוני אלשיך והיועמ"ש אביחי מנדלבליט הוא תזכורת נוספת לכך שלא כל מי שדוגל עקרונית בערכי התורה זוכר תמיד לקחת אותם איתו לעבודה.

אחד הנפגעים העיקריים מהאכזבה הזאת הוא המשנה ליועמ"ש והמועמד לתפקיד היועמ"ש הבא, רז נזרי. לפי כל קריטריון אובייקטיבי הוא עולה בהתאמתו לתפקיד על כל מתחריו, כולל גם גלי בהרב-מיארה, המועמדת המועדפת על שר המשפטים למרות היותה חסרת ניסיון משמעותי בתחום הפלילי והחוקתי. באופן טבעי נזרי היה אמור לזכות בתמיכתה הנמרצת של הציונות הדתית שבערוגותיה גדל. יש יסוד לקוות שנזרי כיועמ"ש יוכיח עמוד שדרה חזק משל היועמ"ש היוצא. אבל לאכזבה המרה שהנחילו לנו אלשיך, מנדלבליט, נפתלי בנט ואחרים יש אפקט מצנן על הנטייה להעניק תמיכה אוטומטית לעוד מועמד חובש כיפה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com