ממרומי רמת הגולן, נראית הכנרת בוהקת בשמש החמה. החופים הפרוסים בעמק שלוים (לפחות מרחוק), ישובים פורחים נראים מכל עבר ושדות חקלאיים טובלים בירק. מצידו השני של הגולן, נראות פסגות הרי החרמון המושלגים. המראה פסטוראלי.
גם בחירתם של שבטי ראובן, גד ומנשה לדור באזור לא היתה מקרית. האזור (חלקו הוא הבשן המקראי) עוטה מעטה דשא ועשב, פרות הבשן רועות בנחת, ותנובת החלב היא מן הגבוהות.
השבוע, בעקבות רעידות האדמה חזרנו לשם ומצאנו את בית הכנסת המפואר ששוקם, לצד החייאת הגולן מחדש. מאגרי מים, תצפיות ומפלים.
בחרנו לחזור שנים רבות אחורנית. ליתר דיוק 1233 שנה. שנת 'רעש השביעית' היא מכונה.
'רעש שביעית' הוא שמה של רעידת אדמה קשה שפגעה בגליל ובגולן בשנת 749 לספירה, כשלפי כל העדויות נהרגו ברעש רבבות בני-אדם ונהרסו מבנים רבים, בהם גם טבריה והכפר התלמודי, אום אל קאנטיר, שהיה כפר יהודי מימי המשנה בו התגוררו כ-300 יהודים מאות שנים ובמרכזו בית כנסת מפואר.
ולמה רעש השביעית? מסתבר ששם הרעש נקבע כיוון שהוא אירע בשנת "שביעית", שנת השמיטה. יש הסוברים שתיארוך הרעש, שהיה אירוע מזעזע בתולדות הארץ, הביא את אנשי ארץ ישראל לקבוע מחדש את שנות השמיטה מאותה שנה.
כעדות למשבר הגדול שפקד את היהודים בארץ ישראל באום ימים נקבע גם צום באותו יום החורבן וכך כתב עליו מרדכי מרגלית:
"ובכ"ג בשבט צום לארץ ישראל יקראוהו
צום הרעש משום שארץ ישראל רעשה ונפלו ממנה
הרבה ערים ומתו תחת החרבות חכמים
ויש לו במקראות רמז "בזעם תצעד ארץ". מזמן שחרבה
ירושלים עד הזמן שקרה (הרעש) בארץ ישראל מניין בזע"ם"
וכך, בשנת השמיטה השנה, ובעקבות רעידות האדמה שפרדו את המרחב, עלינו בשבוע זה לרמת הגולן, לאותו הכפר, לאותו בית כנסת מפואר, לאותו המעיין והקשתות ששמרו עליו, לאנשי חקלאות הפשתן והכותנה שעמלו בו ולמרחבים העצומים הסובבים אותו.
'פלא גולני הוא' אומרת לנו אבישג מירוני מנהלת אתר עין קשתות 'בעבר היו לפי הממצאים בגולן 32 ישובים. היום אנחנו כבר על שלושים ויחד עם רמת טרמאפ ועוד ישוב אחד נחדש ימינו כקדם. יתרה מזו, היא אומרת 'בגולן היו בעבר 30 בתי כנסת עתיקים שהם כמספר של הישובים כיום'. תפארת ישראל בהתהוותה.
כיום אחרי 1233 שנים, עין קשתות החדשה (או בשמה הערבי אום אל קאנטיר) הוא אתר ארכיאולוגי הממוקם בסמוך למושב נטור. שרידי הכפר יהודי שהיה כאן טרם הרעש רק נראים בשטח ועדיין חופרי רשות העתיקות עמלים לשקמו, אבל בית כנסת המרשים מתקופת התלמוד, נבנה מחדש.
"השם הערבי של המקום הוא 'אום אל קנטיר', אם הקשתות", אומרת מנהלת האתר. "לא מדובר בשם קדום אלא בשם שנתנו למקום בדואים שעברו בו וזיהו את הקשתות שנמצאות במעין שבמקום, קשתות מהתקופה הרומית. "האתר התגלה לפני 120 שנה בידי לורנס אוליפנד, סייר חובב שסייר בארץ ישראל. הוא גילה את החורבה כגל אבנים גדול. רק בשנת 2003 התחילו לחפור את בית הכנסת בשיטה מאוד ייחודית". ואכן שלוש הקשתות נראות ליד המעיין היטב. באשר לזיהויו של הכפר ככפר יהודי מספרת אבישג, שכאשר הגיע אוליפנד למקום לפני 120 שנה כל מה שהוא ראה היה גל אבנים. "לא הייתה שום עדות לכך שזה בית כנסת. הוא ראה אבנים מסותתות וניחש שזה בית כנסת. את העובדה שהוא צדק גילינו רק אחרי החפירה"
כשנכנסים לתוך מבנה בית הכנסת אוחז בך רעד. כאן עמדו יהודים והתפללו לפני אלפי שנים. בתוך במבנה בית הכנסת התגלתה היכלית ארון קודש, שזה מבנה אבן שבתוכו ארון הקודש. ההיכלית מעוטרת במנורות, לולב ומוטיבים מהמקדש.
ההיכלית פונה לכיוון דרום לכיוון ירושלים והמוטיבים קובעים בבירור שזהו בית כנסת. מדובר במבנה ציבורי שהשקיעו בו אנשי הכפר ממיטב כספם, כמו שהם לא השקיעו בבתים שלהם. לקראת תום הסיור אני מתעניין האם יהיו כאן אירועים משפחתיים, האם התופעה לא עשויה לפגוע בהודו של המקום מעבר לאפשרות פגיעה בעתיקות שבו" אני חושבת שזה מאוד מוסיף. אין דבר מרגש מלעלות לתורה או לערוך חופה בבית כנסת עתיק ולהתחבר לשורשי העבר שלנו. נעשה את זה באופן שלא יפריע למבקרים וכולם יכולים ליהנות ממנו" אומרת אבישג.
בחזרה לעבר.
אבישג מספרת שמבנה בית הכנסת הוקם במאה ה-6 לספירה (כ-500 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני) והיה מוקד חיי הקהילה הקטנה שחיה כאן. לפי מבנה בית הכנסת שימש בנוסף לאולם תפילה גם למגוון פעילויות ציבוריות. רעידת האדמה העזה שהתרחשה אז את הארץ החריבה את המבנה ואת הכפר כולו שלא נושב עד העת החדשה. היו אלו הארכיאולוגים פרופסור חיים בן דוד ואילנה גונן שעמלו על המחקר כשלצידם יהושע דריי, מומחה לשחזור טכנולוגיות עתיקות, שהשיבו את רוח החיים למבנה העתיק.
בחפירה ובקימום (הקמה מחדש( של בית הכנסת, שהחלה בשנת 2003 וארכה כ- 15 שנה, נעשה שימוש בטכנולוגיה חדשנית, כולל הכנסת שבבים לתוך אבני בית הכנסת.
בסיום תהליך הקימום, בית הכנסת עומד עתה למלוא קומתו הראשונה. אנשי האתר בטוחים שביום מן הימים יקומם בית הכנסת למלוא שתי קומותיו ויעמוד שוב בהדרו.
האתר מתופעל ע"י החברה הכלכלית גולן כשחווית הביקור באתר כוללת בניין מבואה מרשים הצופה מן הצוק אל הנוף של נחל סמך (נחל הדגים) והכנרת, סרט חדש בין חמש דקות המסביר על תהליך הקימום של בית כנסת ,סיור רגלי לצד שרידי הכפר, מעיין הקשתות ובית הכנסת המיוחד שבו היכלית ארון קודש השמורה והמפוארת ביותר שהתגלתה עד היום בארץ.
במורדות הכפר שלוש קשתות ששמרו ושומרות על המעיין הנובע בתוך בריכות עתיקות.04-6851002
ואם כבר הגענו לנטור, במושב ( שמו הערבי של המקום כנוטר- שומר), כמה אטרקציות שלא כדאי להחמיצן. אחת היא הסטודיו של רינה- רינה מנדרינה, המקיימת במקום סדנאות מזוגות, דרך משפחה וקבוצה של עד 20 איש בעיצוב תכשיטי זכוכית צבעונית בעבודת יד. בסדנא ניפוח ופיסול זכוכית וסדנאות זכוכית לכל המשפחה. חוויה. טלפון: 050-7406484
לא רחוק ממנה בכניסה למושב הקים איתמר מוסינזון בן הישוב אורטל עגלת פודטראק. משאית אוכל רחוב, ישראלי איכותי ברמה גבוהה שבה הוא מגיש חומוס, פלאפל, סביח, צ'יפס ושתייה באווירה רגועה ונעימה. כשר למהדרין. שווה לטעום ולפרגן.
מחלבת נטור
ואי אפשר בלי צאן ומרעה בגולן. אז כדי להשלים את חווית נטור, לכו למחלבת נטור. גם בראנץ נפלא ( טעמתי את הגבינות המיוחדות) וגם סיפור חיים.
קרינה ויהונתן רפאל הכירו באוניית שיט בחו"ל, שם עבדו. לאחר תקופה, קרינה עלתה לישראל, למדה עברית, התגיירה והזוג התחתן.
בחלוף השנים קרינה סיימה לימודי שף, יונתן גידל כבשים בגולן ואז עלה הרעיון שקרינה תלמד בקורס לייצור גבינות ותכין גבינות לביתם. קרינה התאהבה לחלוטין בייצור גבינות והחליטה שזהו זה. היא התמחתה בקורסים לייצור גבינות בארץ ובחו"ל וכעבור חמש שנים של לימודים, הקמה, בירוקרטיה ועוד… הצליחו השניים להקים את המחלבה.
במסעדה, הכשרה למהדרין, ארוחת בראנצ' נהדרת מוסיקה קובנית מתנגנת ברוח הגולן והכל פשוט באווירה מיוחדת. 050-4563222/111
הגשם שירד על הרכסים הוציא מתחת לאדמה את העשבייה הירקרקה וזו משווה למקום נוף ציורי במיוחד.
המון שקט , מים זורמים בצידי הכבישים, מאגרי מים שהולכים ומתמלאים, ציוץ צפרים , עצים בשלכת והרבה טבע. זאת לצד אתרי מורשת ומצפורים מעניינים.
גם סלילתו המחודשת של כביש 98, בקטע שבין רמת מגשימים וצומת אורחה, מנער את אבק השכחה מעל עשרות אנדרטאות ואתרים שנשכחו בעשרות השנים בהם היה הכביש סגור לתנועת כלי רכב.
מפלים ובריכות, נחלים, מאגרי מים ומעיינות, תילים געשיים, בתי כנסת עתיקים, אתרי מורשת קרב, חופי הכנרת, מרכזי מבקרים, תוצרת מקומית ועוד לא דברנו על טיולים בגולן ומסלול שביל הגולן המפורסם. בכל הרכב- בודדים, זוגות, משפחות וקבוצות- יימצא עבורכם בילוי מתאים לכל שעות היום.
ארץ מאגרי מים
15 מאגרי מים יש כיום ברמת הגולן, ולא בכדי הרמה נתפסת כ"ארץ המים", שבה לא מעט מהנחלים זורמים במשך כל השנה, ממש כמו באירופה.
עודד פורת מנהל מדרשת הגולן וצוותו מכירים כל מאגר ומאפיינו. 'כמות המים שיש כיום במאגרים היא בסדר גודל של 39 מיליון קוב כאשר הצריכה היא 46 מיליון קוב וזה אומר שעלנו לשאוב עוד 7 מליון קוב ממעיינות מחוץ לרמה' מסביר עודד ומוסיף שגם בחודשי הקיץ, כאשר הכל צהוב ויבש, נחלי הגולן זורמים ושוצפים, ונותנים למטייל בהם פסק זמן מהחום הכבד.
אולם לא כל נחלי הגולן מפגינים את איתנותם במשך כל השנה. דווקא בצפון הרמה, מספר נחלים זורמים אך ורק בחורף, מכיוון שאספקת המים שלהם מגיעה ממעיינות גבוהים שאגני ההיקוות שלהם קטנים יחסית, וחלקם אף אינם נובעים כלל בחודשי הקיץ, בחורף לעומת זאת, לאחר שהגשם הרווה את האדמה, נחלי הצפון מתחילים לקלוט את הנגר העילי הרב היורד בצפון הגולן, האזור בעל כמות המשקעים הגבוהה בארץ, והנחלים חוזרים לפעילות.
בבסיס הקמת המאגרים נמצאה ההנחה שבמקום לשאוב מים לחקלאות מהכנרת לגולן (הפרש גבהים של 600-1,200 מטרים), יהיה נכון יותר לאגם את מי השיטפונות במרומי רמת הגולן, ולספק את המים לשטחים החקלאיים מתוך מאגרי המים ברמה.
עלינו עם עודד עד למאגר בנטל הנחשב למאגר מים גדול ויפה צפונית לקיבוץ מרום גולן ,בין הר אביטל בדרום לחרמונית בצפון. בשולי המאגר ישנם שני צינורות דרכם זורמים מים אל המאגר .עכשיו, בעקבות גשמי הברכה, ניתן לראות היטב מהתצפית את ה"מסילים" אותם מסילות שבהם גורמים מים. בכלל, הוואדיות הרדודים של מישורי הגולן, מזרימים כמויות אדירות של מי גשמים לעבר מאגרי המים הגדולים, שנראים היטב בכל פינה וזו בהחלט תרומה חשובה למשק המים של הגולן. הגשם הרב והמבורך, גרם לכך שכל נחל קטן הפך לזרימה שוצפת וזו אכן נראית כאן בכל פינה.
איתגרנו את עודד, ובקשנו לצפות במפלים פחות מוכרים. כאלו שכמות המים בהם רבה.
'לרוב' אומר עודד פורת 'אין כאן אירועי שיטפון כמו בדרום הארץ, אבל הזרימה בנחלים ממשיכה והולכת לעיתים עד חודש לאחר אירוע הגשם שבו התחילה. בעקבות גל הגשם שפקד אותנו השבוע, נלך לאחד הנחלים המיוחדים בצפון הגולן, נחל עורבים.
נוסעים על כביש 959 היורד מצומת האמיר (ווסט) לקיבוץ גונן שבעמק החולה, עד שנפגוש את 'ציר הנפט', שדרכו העבירו בעבר נפט מאזור סעודיה לנמלי לבנון. כיום הצינור שפרוס לאורך הציר משמש להולכת מים בלבד.
ניסע על ציר הנפט צפונה, וממערב לו נבחין בישוב חדש בשם מצוק עורבים. מדובר ביישוב תיירותי חדש שמשקיף על נוף עמק החולה, והוא למעשה הרחבה של היישוב קלע אלון שנמצא מזרחית לנו. נמשיך כ-2 ק"מ עד למפגש ציר הנפט עם הנחל. מכאן נצא לדרך בעקבות הסימון האדום.
בין סלעי הבזלת ניתן לראות ריכוזי רקפות מרהיבים, ובקרוב נוכל גם לראות את הכלניות שפורחות פה כבר מחודש ינואר. לאחר הליכה של כרבע שעה לאורך הערוץ נגיע לסדרה של ארבעה מפלונים בגבהים של 2 עד 6 מטרים, ולקינוח נגיע למפל החמישי והגבוה שבמפלי הנחל, שגובהו כ-20 מטרים. אל דאגה, הדרך עוברת מעל המפלים ואין צורך לגלוש בהם על מנת להמשיך בדרך.
התצפית על המפלים מומלצת מאוד בימי גשם, או ממש בסמוך להם, שכן אז זרימת המים בשיאה. על פי מייק ליבנה ז"ל , בעבר נמדדה כאן זרימה חסרת תקדים של 13,000 ליטר לשנייה. מראה חמשת המפלים בשעת שיא הזרימה הינו מראה שאינו מותיר אף צופה בשוויון נפש.
מעל למפל הגבוה ניחשף למצוק מרשים במיוחד, שליודעי הח"ן וחובבי הגיאולוגיה שבינינו הוא חגיגה של ממש.
המצוק הינו חלון תצפית להבנת תהליך היווצרות הקרקע הבזלתית של צפון הגולן. ניתן לראות בו שכבות של תשע התפרצויות געשיות שונות, מופרדות אחת מהשנייה בקו דקיק בצבע אדום או חום. מנקודת התצפית ניתן לרדת אל תחתית המפל הגבוה ולחזות ביפי זרימת המים מלמטה.
ממש מתחת למפל הגבוה צונח מפל נוסף, אך במקומו מתחלף המסלע לסלעי גיר לבנים. בעמידה בין שני המפלים אפשר לראות בצורה מרהיבה את הניגודיות שבין מסלע הבזלת השחור למסלע הגיר הלבן. ההליכה עד למפלים.
אגב, לפני היציאה לדרך, ועל מנת לא להתאכזב, רצוי להתעדכן במדרשת הגולן, במצב זרימת המים בנחל.
אבל לא רק מים יש כאן. רמת הגולן ארץ של תצפיות היא. עשרות תצפיות פזורות ברחבי הגולן וכל אחת מהן מספרת סיפור. כמנהל מדרשת הגולן, מלמד פורת את צוותו להתמקד גם בהם, מתוך ראיית המרחב. הרי גם למשה רבינו הראה הקב"ה את הארץ ממרום הר נבו.
בחרנו בשתיים. בקיבוץ מרום גולן, למרגלות הר בנטל, תצפית המספקת לנו מראות מהטובים שאפשר לבקש. הר חרמון ופסגותיו המושלגות, טורבינות רוח, מאגר מים ומרחבים ירוקים ופורחים.
לצידה, גן מקסים המשקיף על מאגר בנטל.
תצפית נוספת ומיוחדת היא 'תצפית נחמה', הממוקמת על גבעה מאחורי מושב 'יונתן' שבמרכז הגולן. התצפית הוקמה על תוואי שביל הגולן, לזכרה של נחמה רוטשטיין ממקימות המושב, המתוחזקת כנקודת מנוחה עם שולחן פיקניק ונדנדה הצופה אל נוף מרשים. במקום ניתן למלא מים מתוך צינור גדול, ואף עומד לרווחת המבקרים מתקן שירותים כימיים מתוחזקים היטב.
נוסעים לכיוון מושב 'קשת' שבדרום הגולן, בחיבור של כביש 87 (צומת יהודיה- צומת הבשן). עם ציר הנפט נפנה דרומה, וניסע כ-5 ק"מ לערך, בהם נעבור את מושב 'קשת' שייראה משמאלנו, ולאחר מכן נגיע אל צומת בו נפנה ימינה, ניסע בזהירות כ- 3.5 ק"מ על הציר המשובש, במהלכם נחלוף על פני מתקן טיהור שפכים שהוא חלק ממפעל גדול להשבת מי הקולחין של כלל רמת הגולן לחקלאות. עוברים צומת קטן, ונמשיך בה ישר. נחצה מסיל מים וצומת קטן נוסף, שגם בו נמשיך ישר בעלייה גדולה, ובקצה העליון נראה לימיננו בונקר צבאי קטן, סככה לא מקורה, ושירותים כימיים. זוהי התצפית.
אגב, הדרך נקראת בשם 'ציר המים', וזאת משום צינור מי השתייה שהונח על תוואי מעיינות פחם (הנמצאים ממזרח לנו) ועד לתל סאקי.
אם כבר הגענו עד כאן, נמליץ על נקודת מים יפה נוספת הנמצאת בדרך חזור.
בהגעתנו אל הצומת המחברת בין 'ציר הנפט' ל'ציר המים', נחנה את הרכב, ונמשיך בדרך העפר העולה צפון מזרח, אל עבר עינות הפחם. נלך כ-300 מטרים עד שנראה ואולי גם נשמע, את זרם המים החזק. נרד בדרך העפר אל עבר קו המים, ומתחת לאקליפטוסים הענקיים נשב ונהנה מזרם המים ונוכל לומר בפה מלא "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה".
לסיום אזהרה הנכונה לכל המרחב: באיזור קיימים שדות מוקשים, ולכן שימו לב לסימונים ולגדרות.
ובחזרה ל'רעש השביעית'. השבוע, למעלה מאלף שנים אחרי רעש האדמה החזק, פגשנו את אנשי רשות העתיקות, מתחזקים את מבנה בית הכנסת. 'צריך כל הזמן לחזק, לשמור ולבדוק כדי שהוא לא ייהרס שוב' אומרים לי אנשי הרשות.
בשבוע של פרשות תרומה ותצוה עם הקמת המשכן, המשפט מקבל משמעות נוספת.