לא קל להיות נער או נערה היום. האמת היא שאף פעם לא קל להיות נוער. לא היה קל להיות נוער בהתנתקות. לא היה קל להיות נוער ברצח רבין.
לא היה קל להיות נוער במלחמת לבנון (שאז עוד לא נקראה) הראשונה. לא היה קל להיות נוער במלחמת יום כיפור, ובוודאי שלא היה קל להיות נוער בהקמת המדינה. לא אפליג הלאה, כי בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת היה ממש הזוי להיות נוער, ולהיות בכלל.
אבל אתם חיים את החיים שלכם וסוחבים את המשא שלכם. ותכלס, התקופה מבאסת לכולנו. הקורונה סוגרת תריסים על העולם והאפשרויות מצטמצמות. זה מצטרף לעידן המסכים שאתם חיים בעוצמות מטורפות, אם לא באופן ישיר, אז באופן עקיף דרך החברה הסובבת אתכם. עידן שפותח לכם אפשרויות בלתי מוגבלות וסוגר במקביל אפשרויות אחרות. וכן, זה בין היתר גם משגע את המבוגרים שסביבכם (שגם הם שיגעו את הוריהם בחידושים אחרים), אבל זה כבר חומר למאמר אחר.
בקיצור, עם כל הקושי שיש תמיד לנוער, הפתרון איננו להפחית אלא להוסיף. והגיע הזמן שתקבלו עליכם אחריות. כן, צאו קצת מעצמכם, מהבאסה העוטפת אתכם, מהשקיעה בטלפון ובמחשב, ותנו כתף. למה אני מכוון? ליכולת לקדם עולמות. ליכולת שלא להתייאש. לדרוש שינוי, לדרוש תיקון, לדרוש אמת ולא להתפשר – כפי שנוער יודע לעשות.
לדעת לבקש מנהיגות שלא תשקר לבוחריה. לא לקבל את העובדה "כל הפוליטיקאים שקרנים". המבוגרים שסביבכם אולי כבר מוכנים להיכנע לכך, אבל זה בדיוק הזמן שלכם אסור להיכנע.
ובכלל, לדעת לבקש מנהיגי אמת. לדעת לבחון אדם לפי מעשיו. לא לסגוד לאיש ולא לשנוא איש. ולצד זה לדעת לזהות אנשי שקר. אנשים שהאינטרסים מובילים אותם, ואנשים שאהבת המדינה התורה והעם מובילה אותם. ולזכור שסגידה ללא תנאי לעולם איננה נכונה. לא למנהיגים ולא לרבנים. א-לוהים יש אחד בשמיים. זכרו זאת.
לדעת להוקיע את מעשיהם של נערים ונערות שאהבתם לארץ שורפת והופכת אלימה. לכבד את האהבה הזו, אבל להוקיע את האלימות שסביבה. לנסות לתקן את שאפשר לתקן ולדווח על מה שדיווח יוכל למנוע. כי כפי שאומר הרב קוק, "האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלראות את כל מומיה", ולהיות חדים בעניין הזה כפי שנוער יודע להיות, כדי להצליח לבנות את הקומה הנוספת שאנחנו כל כך צריכים עכשיו.
לצאת. להפגין. לבנות. ליצור חלופות. להצטרף ולהוביל בתנועות הנוער. לתת תקווה. להחזיר לכולנו את הזיק לעיניים, את השמחה, את ההבנה שיש כאן דור שמקבל עליו אחריות – כי עכשיו תורכם!
להתחיל לבנות חלופות. ללמוד משפטים כדי לתקן את מערכת המשפט. לקרוא ולהבין תקשורת כדי להיכנס למערכות התקשורת ולתקנן. ללמוד כלכלה ולהיכנס למשרד האוצר כדי לנהלו בצורה שתיטיב עם כל אזרח. ללמוד חינוך ולחנך את תלמידי ישראל איש איש בדרכו. ללמוד תורה, כי זה האוצר הגדול של עם ישראל, ולהעביר אותה הלאה – כי זו המורשת שלנו, זו המסורת שלנו, זה המקור. לעשות את כל מה שאתם מוכשרים בו הכי טוב שאפשר כדי לבנות את הקומה הבאה, שהיא תפקידכם.
להקשיב למבוגרים, ולצד זה להתחיל לחשוב עצמאית. להשתמש במסקנות חיים של מי שרוב מסע חייהם כבר מאחוריהם, ולצד זה לדעת לסנן ציניות ועייפות שבשלב זה אסור לכם לקבל. לכבד הורים ורבנים, ולצד זה לבנות את השלב שלכם בסולם ולפרוץ דרך שאתם חייבים לפרוץ כדי לקדם את כולנו. ובעיקר לא להתייאש. אין לכם פריבילגיה כזו!
אם אתם בני 13, 16, 18 או תכלס בני כל גיל שרואים בכם נוער, החלו להניע את גלגלי החיים איש איש ממקומו. הבינו כי את המהפכות הגדולות החלו המהפכנים הגדולים בגיל שלכם בדיוק. ואנחנו כל כך צריכים אתכם. כל כך זקוקים לכוחות העצומים שיש בכם. אז לצד המקום שבו אתם עדיין קצת ילדים, לצד המשחקים והכיף, הפשילו שרוולים, הצטרפו למבוגרים ולצעירים בני כל הגילים, והבינו שעכשיו תורכם לקבל אחריות ולהיות שותפים!
---
המאמר המלא יפורסם בשבועון "עולם קטן" בשבת הקרובה