לציון יום השואה הבינלאומי, הספרייה הלאומית חושפת היום (חמישי) מכתב ששיגר הרב שמחה ריגר, רבה האחרון של בריסק, בתקופת השואה אל הרב צבי יהודה קוק, במטרה לאפשר קבלת גט לאישה שבעלה בארץ ישראל.
המכתב שהגיע לידי הספרייה הלאומית מספר את סיפורם המר של בני קהילות ישראל בגולה שניסו לשמור על דתם גם בעת צרה.
בחודש אלול ה'ת"ש, 1940, נשלח המכתב יוצא הדופן מהעיר בריסק, אחד ממרכזי התורה של היהדות במזרח אירופה, אל ארץ ישראל. בעיצומו של הכיבוש הסובייטי של פולין פנה הרב ריגר במכתב אל הרב קוק בבקשה לסייע לאישה עגונה שבעלה עזב את העיר שש שנים קודם לכן ועלה לארץ ישראל.
במכתב הסביר הרב ריגר ש"מפאת חוקי מלכות" – השלטונות הסובייטים, אין באפשרות הזוג להתאחד בארץ ישראל, ועתה דורשת האישה גט מבעלה על מנת שתוכל להמשיך בחייה. שתי בעיות מרכזיות עמדו בדרכה להשגת הגט בגינן ביקש הרב ריגר עזרה מהרב קוק. ראשית, עקבותיו של הבעל אבדו משעה שהגיע לארץ ישראל ולכן יש צורך לאתרו. שנית, אמנם קיים אישור הלכתי לשליחת גט ממרחקים, אך הרשויות המקומיות עלולות לקרוע את הגט ברגע שיפתחו את המכתב כדי לבדוק את תוכנו.
הרב ריגר הציע פתרון יצירתי המבוסס על תקדים שנוסה עשרות שנים קודם לכן בבריסק עצמה בזמן מלחמת רוסיה-יפן, על ידי הרב רפאל יום טוב ליפמן היילפרין, בעל שו"ת 'עונג יום טוב', אי שם בשנת 1868. במקרה ששם נשלח יהודי מלטביה למאסר עולם באחד מבתי הכלא של הצאר בסיביר. תחילה הוצע שאשתו העגונה תשלח אליו כדי שתחיה לצידו "כדרך כל הארץ", אך האפשרות שאישה יהודייה תמימה תבלה בדרכים חודשים ארוכים בחברת קציני הצאר נדחתה על ידי רב העיר והוא הציע פתרון אחר - הבעל יסמיך את סופר בית הדין בעיר לחבר גט בשמו, וכך תהיה מותרת "האישה הרכה בשנים, עגונה מבעלה זה ערך י"ד שנים" לכל אדם.
באופן דומה, כותב הרב ריגר, פסק גם הרב חיים מבריסק ב'מלחמת יאפאיניא' – הלא היא מלחמת רוסיה יפן (1905-1904). את אותו הרעיון הציע הרב ריגר לרב קוק. לכן, צירף למכתב נוסח מוכן, שעל הבעל לאשר ולשלוח בחזרה לסופר בית הדין של בריסק.
למרות ההיתר המיוחד שניתן, אין לדעת האם הצליח הרב קוק לאתר את הבעל בארץ ישראל, והאם טרח הבעל לשלוח הסכמה לגט בשמו והאם בשל כך התחתנה האישה בשנית. כחצי שנה לאחר שליחת המכתב החלה הפלישה הגרמנית האדירה לשטחי ברית המועצות. הרב ריגר, כמו גם רוב רובה של הקהילה בבריסק, נרצחה בשואה וגורלה של העגונה אינו ידוע.
ד"ר יוחאי בן-גדליה, מנהל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בספרייה הלאומית: "אוצרות אלו, המוחזקים ונשמרים בידי הספרייה הלאומית, המטפחת את אוצרות הידע של מדינת ישראל, שופכים מעט על מצבם של הקהילות היהודיות ברחבי אירופה בתקופת השואה. בסיפור אנושי וטראגי, אנו חווים דוגמא ייחודית כיצד גם ברגעי השפל עמלו בני הקהילה היהודית למצוא שלל דרכים, על מנת לשמור על תחושת החיים לצד שמירה על ההלכה היהודית".