א. לראשונה מזה מאה שנה
נוכחותו צנועה וכמעט לא בולטת. מאידך - לפחות עד שעות הצהרים הוא שוהה בבית הכנסת המרכזי, מצטנף לו בפינתו, שקוע בתפילתו, לימודו, ובין לבין הוא מנהל את עסקיו הרבים ומשקיע ממרצו ורעיונותיו למען הקהילה.
בראשית השבוע התברר, כי האיש גם יודע להנחות היטב, כשתשומת לבו לא מדלגת על אף אורח והוא מקבל כל אחד בספר פנים יפות מאוד.
זהו מר אלכסנדר בוכמאן. בנו יוסף חגג בר מצווה, באירוע יפה וגדול, אך צנוע ומרגש שנערך בערבו של יום ראשון בבית הכנסת. וכך סיפר האב בין השאר: 'זהו בר-המצווה הראשון במשפחתנו מזה 100 שנה, הנחגג כראוי'.
מספר יוזמות למען הקהילה הוביל בוכמאן, כשהוא משקיע מכיסו ומגייס תורמים ותומכים, הרואים בו דוגמה אישית. אחד החשובים מהם, הוא ללא ספק ישיבת 'תפארת בחורים' בעיירת מלאכווקא שבפרבי מוסקבה.
מרגש היה לראות את תלמידי הישיבה באים לשמוח עם חברם יוסף - חתן בר-המצווה, בליווי הצוות החינוכי המשקיע בהם ברוחניות, לצד מסגרת לימודית מותאמת לבחורים, מתוך הבנה לנפשם של התלמידים היקרים והנפלאים, שנפשם כמהה לרוחניות ומשתלבים להפליא במסגרת המיוחדת של הישיבה.
ב. קשר של מאה שנה
קטונתי מלספר על ארגון הג'וינט העולמי, שמאז הוקם לפני קצת יותר מ-100 שנה, סייע בדרכים רבות להציל יהודים בכל רחבי העולם, וגם בתקופות הקשות בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה, דאג למזון ובגדים ליהודים רבים במצבים שונים ולהצלת רבים.
'לא רבים יודעים, אבל הג'וינט גם סייע בהצלת הרבי הריי"צ נ"ע כאן ברוסיה, והקשר שבין הארגון לחסידות חב"ד הוא כבר שנים רבות...' - כך סיפר הרב הראשי שליט"א השבוע ביום שלישי, עת הגיע לקבוע מזוזה בפתח הראשי של מבנה המשרדים החדשים של הג'וינט ברוסיה.
מנהל הארגון ברוסיה, ידידי היקר מר יוני לייפר סיפר לי לפני מספר שבועות על המעבר למקום החדש, והצעתי לו להגיע לקביעת מזוזות, ואכן הוא נענה ברצון ובשמחה. הזמנתי את הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שפינה מזמנו היקר והגיע לשעה קלה אל המקום.
יוני והצוות הראשי של המשרדים ערכו קבלת פנים חמה, ולאחר קביעת המזוזה וסיור במתחם החדש, נערך 'לחיים', בה הובעו רגשי תודה והערכה על שיתוף הפעולה הפורה והחשוב עם מרכז החסד היהודי במוסקבה, שמזה שנים רבות הוא ארגון החסד הגדול ביותר במדינות חבר העמים, ומתוך מטרה אחת ומשותפת של עזרה וסיוע לנזקק, זוכים בס"ד לסייע לכלל ולפרט בכל יום ושעה.
ג. כמעט בן מאה שנה
בליווי משטרתי נערכה אמש הלווייתו של זקן רבני אירופה, הגאון רבי דוד משה ליברמן ע"ה שנפטר כשהוא מתקרב לגיל 100, ושימש רוב חייו ברבנות וכרבה הראשי של העיר אנטוורפן שבבלגיה. הוא הסתלק 9 שנים מאותו יום בדיוק שרעייתו הרבנית נפטרה, כשהם משאירים צאצאים רבים, מהם רבנים ושלוחי הרבי הפזורים בכל העולם והולכים בדרכיהם.
נער בן 17 היה בסיום מלחמת העולם השנייה, והוא נשאר לבדו בעולם, בלי הורים ומשפחה. הוא גדל בבית יתומים ושקד על לימודיו בישיבה בתעצומות נפש, וזכה להפוך לחסיד חב"ד נלהב ומגדולי רבני חב"ד בעולם.
יחד עם משלחת גדולה של רבנים מאירופה, הוא הגיע לבקר ברוסיה לפני 8 שנים, נפגשו עם הנשיא פוטין והמשיכו בטיסה מיוחדת לקרים לטקס זכרון ל-4,200 יהודים שנרצחו על ידי הנאצים באזור זה.
נאומו לא ישכח מזיכרוני. עמדתי שם, הבטתי באיש נשוא הפנים שנשא את דבריו בעל פה, במבטא אירופאי ובתקיפות יהודית:
"הייתי במחנות הריכוז בירקנאו ודכאו, חוויתי את השואה, ואני חי את זכרה יום-יום", פתח הרב ליברמן את נאומו המרגש בעיניים דומעות. הוא דיבר בהתרגשות רבה, הזכיר את הזוועות שנעשו - ואת החובה להניף את נס היהדות אל-על, ולזכור כי נצח ישראל לא ישקר.
דממה הייתה במקום, קולו ניסר באוויר כשהוא המשיך לספר ולתאר: "קבוצת צעירים באו לרבי ואמרו לו שהם רוצים להנציח את זכר השואה באמצעות כיסא ריק ב'ליל הסדר'. הרבי אמר, שימו כיסא נוסף - אני בעד. אבל דאגו שהכיסא לא יהיה ריק! דאגו להביא עוד יהודי לליל הסדר. זה מה שאלוקים רוצה, זו ההנצחה האמיתית והנכונה לזוועה שחוללו הנאצים כאן וברחבי אירופה".
לפני חמש שנים התארח הרב הראשי שליט"א כאורח הקהילה היהודית באנטוורפן. הרב ליברמן ע"ה, שהיה בידידות גדולה עם יבחלט"א הרב שליט"א, ערך לו קבלת פנים מיוחדת ומרגשת בדירתו הצנועה.
נפעמתי לראותו מסדר בעצמו את השולחן, ועל אף שראייתו כהתה בזקנותו המופלגת, לא מנע הדבר ממנו להתנהל כרגיל, כמו המשך לימודיו ועניית תשובות לשואלים.
יהי זכרו ברוך!
ולתמונת השבוע שלי: קשר גם בגיל מאה שנה
וולנטין קושנרוב הקשיש המתקרב לגיל 100, גאה במדליות שקיבל על שירותו בחיל הרפואי בצבא האדום בעת מלחמת העולם השנייה. 'וטרן' - הוא הכינוי שלו ושל שאר חבריו היקרים ששירתו במלחמה הקשה, שאת סיומה לפני 77 שנה, ציינו אתמול בעולם ב'יום השואה הבינלאומי'.
אתמול ביקרתי אצלו בביתו, והפתעתי אותו כשהבאתי אליו את הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א. הרב העניק לו מארז של מאכלים מישראל, יחד עם מכשיר טלפון חדש ויקר המותאם במיוחד לקשישים וגלמודים, ובאמצעותו יקיים צוות מיוחד אצלנו במרכז החסד קשר יומיומי, יעבירו לו ולחבריו שיעורים, סדנאות ופעילות מגוונת.
מר קושנרוב הוא הראשון שקיבל את המכשיר המיוחד, במסגרת פרויקט חדש של חלוקת טלפונים מיוחדים לכל הגלמודים הרשומים במרכז החסד, בשיתוף ארגון הג'וינט.
לאחר שהרב שליט"א קבע מזוזה בפתח דירתו והוא הניח תפילין, שיתף היהודי הישיש בהתרגשות ניכרת מזכרונותיו, וסיפר על שנותיו הצעירות ומקום מגוריו מול הקרמלין ש'זיכה' אותו לראות תכופות את סטאלין ימ"ש, סיפר על תלאותיו במלחמה הנוראה וסיפר על הוריו היהודים מאודסה.
לבד, בלי משפחה, בלי חברים - זה נורא. יש בוודאי אנשים כמוהם בסמוך אלינו, במשפחה או בסביבה, וכל אחד מאיתנו יכול לעשות גם משהו קטן בעבורם ולהציל חיים.
גוט שבת!
שייע