הימים הם שנותיה הראשונות של מלחמת העולם השניה. בחוץ לארץ יהודים מושפלים בידי הנאצים, ובארץ, אמנם בצורה פחותה, על ידי הבריטים.
בארץ קיימים כמה גופי מחתרת - הגנה, אצ"ל ולח"י. השניים הראשונים משתפים פעולה עם הבריטים, מתוך קביעה שכעת האויב הגדול הוא האויב הנאצי ולכן צריך לעזור לאנגלים להילחם מולו.
בן גוריון אמנם מכריז כי "נלחם בספר הלבן כאילו אין היטלר, ונלחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן", אך רק חלקה השני של ההכרזה מתקיימת.
לעומתם, לח"י בהנהגת יאיר - אברהם שטרן - קוראת להמשיך ולהילחם בבריטים. יאיר מסביר שיש שני מושגים: אויב וצורר. האויב הוא מי ששולט בארץ ומונע מהיהודים לשלוט בה, ואילו הצורר הוא הגוי שתמיד חיפש איך להרע ליהודים. יאיר מכריז שכעת צריך להילחם באויב.
באירופה באותה העת נרצחים יהודים רבים בצורה לא מסודרת, אך בארץ רק מתפרסמות ידיעות על כוונת הגרמנים להעביר את יהודי אירופה למדגסקר, כדי "לנקות" אותה מיהודים. יאיר שכואב זאת אומר למקורביו שחייבים למצוא פיתרון, שכן אם יחליטו לעשות זאת יקרה אסון גדול. "תארו לכם" אומר יאיר, "שכל הזקנים, הנשים והילדים יטולטלו בדרכים במשך שבועות רבים, ואולי אף חודשים, התוצאה לכך תהיה שרבים ימותו". בארץ לא יודעים שזוהי רק אפשרות אחת מתוך שתיים של הנאצים. גם לא יודעים כי בתקופה זו הגרמנים יורים ביהודים בחופשיות רבה.
הדרך להציל את היהודים בגולה, אומר יאיר, היא ברית עם השטן עצמו, ומסביר שלא הגיוני לכרות ברית עם האויב של הצורר שבידיו נמצאים היהודים. צריך לכרות ברית עם מי ששולט על היהודים, ולהצילם. הוא מוסיף שאין אנו יכולים לדעת, אך יתכן שהגרמנים יחליטו להרוג את היהודים ולכן צריך להזדרז מאוד - לנסות לגרום להם לוותר על תכנית זו ולשלוח את היהודים לדרך אחרת, גם אם עבור הנאצים היא תהיה יעילה יותר.
יאיר שולח את יועצו נפתלי לובינצ'יק. לובינצ'יק נוסע לסוריה שנמצאת תחת שלטון גרמני, ונפגש עם נציג החוץ של גרמניה פון הנטינג, אשר מסביר לו כי הדעות בגרמניה חלוקות בשאלה אם להרוג את היהודים או לגרשם, ונראה שהצד החפץ להורגם גובר. פון הנטינג שאוהד את היהודים, אומר ללובינצ'יק שיעביר את הצעתו לממונים עליו.
עיקרי ההצעה: לח"י יכריז מלחמה מול הבריטים, שהם אויביהם של הגרמנים, וילחם בהם מלחמת חורמה. בתמורה, הגרמנים יפנו את כל יהודי אירופה לארץ ישראל במקום למדגסקר, וזה יפתור להם את "בעיית היהודים". מפנייה זו לא יוצא כלום. לובינצ'יק נעצר ע"י הבריטים מספר ימים לאחר מכן ונשלח לכלא בארץ. הגרמנים לעומת זאת,' נסוגים מסוריה שנכבשת בחזרה ע"י הכוחות הבריטים.
יאיר אינו מתייאש. באמתחתו תוכנית חדשה, דמיונית ונועזת. כזו שתגרום לעם לשנוא אותו, אך אינו נרתע. לנגד עיניו עומדת משימת קודש של הצלת יהודים. כאשר יאיר מתווה את תוכניתו בפני חבריו הוא פותח בסקירה מדינית. לדעתו הגרמנים יכבשו שטחים רבים, ובשלב מסוים ארצות הברית תצטרף למלחמה וכך הם ינוצחו. השאלה אותה משאיר פתוחה היא: האם הגרמנים יספיקו לכבוש את הארץ לפני כן.
תוכניתו היא כזו: הוא יכרות ברית עם הגרמנים ויקרא ליהודים להילחם לצד הגרמנים, בתנאי שאלו ילחמו לכיוון ארץ ישראל, וזה כבר ייתן סיכויי חיים ליהודים רבים שתחת יד הגרמנים. התכנית מתייחסת לשני תרחישים אפשריים, כאשר הצבא הגרמני יתקרב לארץ: אם הגרמנים יהיו במצב של הפסד, אותם עשרות אלפי יהודים בצבא הגרמני יערקו ויפנו לכבוש את הארץ, אך אם הגרמנים יכבשו את הארץ, יאיר יקים שם ממשלה קוויזלינגית - כזו שמשתפת פעולה עם האויב.
חלק מההסכם הוא שיאיר יהיה ראש הממשלה. סגנו צלניק יקים מחתרת בתוך הממשלה, יעביר ידיעות לאמריקאים, ויעזור להם בכיבוש הארץ. יאיר הדגיש שהוא מוכן להיראות כבוגד, קויזלינג, גיס חמישי, משתף פעולה עם האויב, ואף להיזכר לדיראון עולם - אם יש בכך סיכוי להציל את גורל העם.
יאיר מדגיש שתפקידה של המחתרת לא יהיה רק להעביר ידיעות, אלא גם להילחם. הוא מוסיף שיתכן שיצטרכו להתנקש במפקדים כולל הוא עצמו, אך הוא מוכן לכך.
גם תוכנית זו אינה מתקדמת. נתן ילין-מור שנשלח ליזום את התוכנית, נעצר בטרם מספיק ליצור קשר עם גורם כלשהו. הבריטים מצידם מפרסמים שיאיר ניסה ליצור קשר עם הנאצים. כך הם מוסיפים שנאה בישוב ליאיר ואנשיו אשר נקראים עכשיו גם גייס חמישי, בנוסף לשם' "כנופיית שטרן", שמכונים בו בשל שוד שעשו בשביל לממן את המלחמה בבריטים.
ביום בו מתפרסמת הידיעה על מותו של יאיר, יהודים רבים שמחים וצוהלים. "השודד" מת. "...למדתי בתלמוד-תורה 'סיני', סמוך לרחוב מזרחי ב' בתל-אביב הקטנה", סיפר ח"כ לשעבר, הרב אברהם רביץ ז"ל. "באחד הבקרים בחודש שבט תש"ב, ביום לימודים רגיל, שמעתי בכיתה עם חברי הנערים כמה יריות. רצנו לרחוב דרך המדרגות ומצאנו שם מהומה גדולה. שאלתי אנשים מה קרה, וכולם ענו: המשטרה הבריטית הרגה שודד ורוצח יהודי. חזרתי לכיתה ושם שאלוני חברי מה קרה, ומלמלתי להם את אשר שמעתי ברחוב. הרבי, שהיה המורה שלנו, פרץ בבכי ואמר - ואני זוכר את זה עד היום: אבריימ'ל, לא רוצח ולא שודד יהודי הם הרגו. הם רצחו גיבור יהודי בעל מסירות נפש. הרבי הזה היה הרב יצחק ידידיה פרנקל, שלימים היה רבה הראשי של תל-אביב, חותנו של הרב לאו. הכיתה כולה נשתתקה, נדהמה. הכיצד? היינו בהלם. ואז התחלתי לחשוב. היטלטלתי בין המושגים רוצח, גיבור, שודד, מסירות נפש, והגעתי לכמה מסקנות שנטבעו בלבי ובנו את אישיותי הצעירה: לא כל מה שהגדולים אומרים זה אמת ולא כל מה שהרוב חושב זה תמיד צודק".
חייו של יאיר היו מסירות נפש לאומה. כזה היה, אדם שחי בשביל האומה, מוכן לסבול ולמות למענה. אדם שעשה מה שהאמין, ומסר על כך את חייו. יאיר הי"ד נרצח על ידי הבריטים בכ"ה שבט תש"ב. יהי זכרו ברוך.