השבוע אספתי את הילדים ואמרתי להם שזה הולך להיות קשה, אבל אנחנו נתגבר. אנחנו נפרדים מהדוריטוס!

כי פעם לפני קום המדינה, המאבק היה בין רוויזיוניסטים לבין מפלגות הפועלים. זוכרים?

אחר כך, בימי ימית ואוסלו, המאבק היה עיקש, קשה, בין תומכי הנסיגות לתומכי ארץ ישראל השלימה. ימין ושמאל.

אבל היום המאבק הוא על צביונה היהודי של המדינה. כן, אני יודע שזה נשמע מיושן וארכאי ושהיום בדור ה-Y וה-Z קשה לדבר על דגלים כמו "ערכי המשפחה". אבל מה לעשות, כזה אני.

ולא, אני לא חושב שהרכבת עזבה כבר את התחנה ושמאוחר מידי.

בצרפת של לפני 200 שנה ערפו לאנשים ראשים ברחובות וזה היה מעשה מאד תרבותי. וברומי של לפני אלפי שנים... בכלל... אתם יודעים כבר בעצמכם מה היה נאור באותם ימים.

אבל תרבויות מגיעות ומתחלפות. ולנו יש רק תרבות אחת, נצחית, שאני כל כך גאה בה. תרבות שהייתה כאן לפני ותהיה כאן אחרי. כי זאת התורה לא תהיה מוחלפת.