דורון אלמוג
אלוף במילואים. מייסד ויו"ר הכפר השיקומי 'עדי נגב - נחלת ערן'
בן 70, נשוי לדידי ואבא לניצן, אחות לערן ז"ל ולשוהם ז"ל, תושב נס ציונה
***
זו ילדותי/נולדתי בראשון לציון להורים צברים שנולדו בתקופת המנדט הבריטי, לחמו במלחמת העצמאות והעניקו לנו את התחושה שהדבר הקדוש ביותר עבורם הוא מדינת ישראל. עבורה צריך להיות נכון לתת את חיינו. הוריי הם דור מגש הכסף שהעניקו לנו את המדינה ועיצבו אותנו עם "מאכלת בליבנו", המאכלת שעליה מדבר חיים גורי בשירו 'הירושה'.
הכי גאה/ הכפר השיקומי הוא צוואת חיים של שני הערנים שלי, בני ואחי. צוואת חיים הממקמת את הפצוע, הנכה והמוגבל כעדי לחברה כולה. המבחן האנושי והחברתי הגדול מכולם: להמשיך להעניק אהבה ואיכות חיים גבוהה ככל האפשר ולפעול ללא לאות לתיקון עולם, לשבירת חומות של שתיקה, סטריאוטיפים ודעות קדומות ביחס לחלשים ביותר בחברה, חבריו של ערן בננו. אלו מגדירים את היותנו בני אנוש ואת מידת דרך הארץ של חיינו.
מוטו לחיים/ עוצמת השרשרת החברתית כעוצמת החוליות החלשות. ככל שנעשה יותר לחזקן, נהיה אנשים טובים יותר וחברה חזקה יותר. שם, בערבות ההדדית ואהבת האדם, ממוקמת עוצמתו של העם היהודי לאורך הדורות.
כשאעמוד על הבמה/ ברגע קבלת הפרס אחשוב על שני הערנים שלי: ערן אחי וערן בננו. ערן אחי שנשאר כחייל לדמם בשטח שבעה ימים עד שחולץ ללא רוח חיים, וערן בננו שנולד עם מוגבלות קשה, מעולם לא קרא לי אבא ולא יצר קשר עין, והיה למורה הגדול של חיי. בשבילם חיי מוקדשים למען הפצועים, הנכים והמוגבלים.