אמונה אלון
סופרת
בת 66, אלמנתו של הרב והשר בני אלון, אם לשישה, תושבת ירושלים
***
זו ילדותי/ נולדתי בירושלים להורים שהם ואבותיהם עסקו בתורה, בספרות, בעיתונות ובעשייה ציבורית. גדלתי בירושלים ובניו יורק, ומיום שאני זוכרת את עצמי אני שקועה תמיד במילים ובסיפורים. במלחמת ששת הימים מלאו לי 12. מסיבת בת המצווה שלי בוטלה, וביום פרוץ המלחמה רצתי מבית הספר הביתה בין הפגזים המתפוצצים לבין הפחד שהערבים ישליכו את כולנו אל הים כמו שהבטיחו. זמן קצר אחר כך הלכנו אל הכותל המערבי, הארץ נשטפה באור חדש, והילדה שהייתי הבינה שמדינת ישראל היא נס גלוי.
מרגש אותי/ מאז ומתמיד כתבתי, אבל לא התפניתי לכתיבה הספרותית שלי אלא בגיל מאוחר יחסית, אחרי שנים של עיסוק בחינוך, בהתיישבות, בהוצאה לאור ובעוד עניינים שנדמו לי חשובים ודחופים יותר מכתיבת רומן. אני שמחה על העשייה שזכיתי להיות שותפה לה, אבל לא פחות מכך אני שמחה שבסופו של דבר הרשיתי לעצמי להתפנות גם לכתיבת פרוזה.
מוטו בחיים/ כאשר אישי הרב בני זצ"ל ואני הקמנו בשנת תשמ"ז את הוצאת הספרים ספריית בית אל, המוטו שהוא בחר להוצאה החדשה היה "חיים של יצירה", על פי אמירתו של הראי"ה קוק: "לחיים של יצירה הנני קורא אתכם". מעשה היצירה כרוך בדרך כלל בהתבודדות, בכניסה אל נבכי הנפש האישית ובניתוק מסוים מן הכלל, אבל כיום אין לי ספק שגם זאת עשייה למען הכלל, ושהתעוררות האומנות העברית היא חלק חיוני מתהליך שיבת ציון.
כשאעמוד על הבמה/ אחשוב על הזכות להיות חלק מעולם התרבות האמיתי, השורשי, של עם ישראל לדורותיו. עולם שהולך ומתעשר בדור הזה ביצירה תרבותית עכשווית, יצירה מקורית מתוך חיבור אל מקורותינו הנצחיים.