אליקים העצני
עורך דין ופובליציסט. מיוזמי מפעל ההתיישבות ביש"ע
בן 95, אב לארבעה ילדים, תושב קריית ארבע
***
זו ילדותי/ נולדתי בעיר קיל בגרמניה. מכיתה א' בשנת תרצ"ג עד כמעט גיל בר מצווה הייתי תלמיד יהודי יחיד בבתי ספר נאציים. עליתי ארצה עם הוריי ואחותי בסוף שנת תרצ"ח. סבתא, דודי ודודתי ובנם לא הצליחו לצאת ונספו בשואה. כך חוויתי על בשרי במובן העמוק ביותר את המעבר מגלות לגאולה. מגיל 16 הייתי חבר ב'הגנה'. במצור על ירושלים נפצעתי קשה וביליתי כשנה בבתי חולים.
הייתי סטודנט למשפטים במחזור הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים וסיימתי את התואר בהצטיינות. בזמן הלימודים הצטרפתי למפלגת מפא"י ושם למדתי על מצוקת העולים החדשים. בניסיון לתת מענה ייסדתי את ארגון 'שורת המתנדבים' שתפקידו היה הליכה אל הכפרים והמעברות של העולים, לאתר בעיות ולסייע. במסגרת זו גרתי במעברת תלפיות בירושלים כמה חודשים. שם גם פגשתי את אשתי ציפורה ז"ל, שהייתה מורה.
כששמעתי לראשונה שצה"ל כבש את חברון היה נראה לי שקרה הבלתי אפשרי - הישג נדיר כזה, אחת לאלפיים שנה. מאז החלטתי להקדיש את שארית חיי למנוע את אשר חששתי מפניו, אובדן ארץ התנ"ך, והפעם, חלילה, מרצון. ואם אחרי 55 שנות מאבק אני כותב את הדברים האלה בקריית ארבע, סימן שבחסדי שמיים המאבק הזה - נגד כל העולם כמעט, וגם לא מעטים מבני עמנו - הצליח.
הכי גאה/ שאני זוכה לחיות בקריית ארבע היא חברון.
מוטו לחיים/ אל תאמר בפיך את מה שאתה לא מוכן לעשות בעצמך בידיך. "כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חוכמתו מתקיימת, וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו, אין חוכמתו מתקיימת".
כשאעמוד על הבמה/ אחשוב על אשתי ציפורה ששכלתי לפני כשלוש שנים, שליוותה אותי לאורך כל הדרך והלכה אחריי לארץ לא זרועה עם ארבעה ילדים, ואפשרה פיזית את המהפך בחיינו, משכונת היוקרה רמת חן לקריית ארבע. עוד אחשוב על בתי ששכלתי לפני כשנתיים.