"מאז הפרעות בתשפ"א האירועים פשוט לא פסקו. היהודים קיבלו נרטיב ומשחקים בנדמה לי. סיפרו להם בכלי התקשורת שזה נגמר והכול מאחורינו, בזמן שהצד השני רק ממשיך. יהודים לא יודעים לקרוא ערבית. הפריפריה בוערת וההטרדות נגד יהודים הם מעשים שבכל יום", כך קובע ניצב משנה בדימוס ד"ר פנחס יחזקאלי, לשעבר ראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, מומחה לביטחון ולאכיפת חוק.
ניידות ותחנות משטרה שרופות
שמונה חודשים חלפו מאז פרעות תשפ"א בערים המעורבות בלב ליבה של מדינת ישראל - ירושלים, לוד, רמלה, יפו, עכו וחיפה - כמו גם ברחבי הנגב, זאת במקביל למבצע שומר החומות. במבט שטחי, נראה שהחיים שבים אט אט למסלולם. אך מבט מעמיק יותר מגלה שמדובר בחיים נפיצים, סדק שנפער ועדיין לא הגליד. "מי שנוסע בכביש 6, אפילו לכיוון תל אביב, יכול לספור כמה פעמים חותך אותו רכב של צעיר בדואי. על אחת כמה וכמה באזור הדרום. לנסוע למיתר בלילה זה סיוט. אנשים מתארגנים לנסוע בשיירות, או מוותרים על נסיעות. אי אפשר לדעת אם היישוב נצור. מי שחי בגבולות החלוקה, חי בטוב. רק שצריך להבין שלאנשים יש תיאבון, וכשהם יגמרו לאכול את הפריפריה, הם יעברו לגוש דן", מתריע ד"ר יחזקאלי.
לדבריו, המשטרה משקרת ולא חושפת את הנתונים האמיתיים של נזקי הפרעות. רק בוועדה לביטחון פנים של הכנסת התברר כמה תחנות משטרה נשרפו ונכבשו בפרעות תשפ"א ושוטריהן סולקו בבושת פנים, כמה ניידות נשרפו וכמה שוטרים פצועים חולצו משם: "150 שוטרים פצועים, 53 ניידות שרופות ובין 5 ל־19 תחנות משטרה כבושות או שרופות, תלוי איך סופרים", הוא חושף את הנתונים המקוממים. "מישהו יודע את זה? בניגוד לצבא, המשטרה שייכת לאזרחים, לכן מחובתם היה לספר את הסיפור, כדי שהצד השני ייאלץ להתגונן. אבל הצד השני לא היה צריך להתגונן, כי מפכ"ל המשטרה חשב שלאתרג את עצמו יותר חשוב. משמיצים את המשטרה, אבל מישהו ראה שמשמיצים את המפכ"ל?!", הוא תוהה.
אחת היוזמות שהיו עשויות לסייע בטיפול בטרור הלאומי היא המשמר האזרחי שעל יד משטרת ישראל. ד"ר יחזקאלי מאשים שהמשטרה חששה שהגוף הזה יהפוך למשטרה האמיתית, והיא מסמסה את היוזמה להקמתו. "ממאה ועשרים אלף מתנדבים, יש היום פחות מעשרים אלף. בעבר היה אפשר לייצר ברגע מסה של מאות אנשים, היום צריך לעבור תהליך כמו קורס טיס ובדיקות שלוקחות שמונה חודשים. מי שלא מקצועי, לא רוצה מתחרים", הוא אומר נחרצות. "המתנדבים לא קיבלו את קוד השקר, ולכן בעצם המשטרה בעצמה מוטטה את המשמר האזרחי. המפכ"ל, שעסוק כל כך בהישרדות האישית שלו, בכלל לא מציע את זה".
"מה שקרה - אסור שיחזור על עצמו"
"אנחנו חיים על חבית של חומר נפץ בכל מקום בארץ", מחזק את דבריו מאיר ליוש, שותף במשרד 'אסטרטגיה Q', הדובר הלא רשמי של יהודי לוד. "אומנם בכל הנושא של לוד המשטרה למדה את הלקח. מפקד תחנת לוד הוא איש שטח רציני עם קבלות מוכחות של יצירת אווירה של אי־כדאיות לפתוח במהומות בלוד, כי התגובה תהיה חזקה מאוד. בלוד, המשטרה וראש העיר מכירים את הבעיה, לא מסתירים אותה ולא מתעלמים ממנה. זוכרים את העבר, חושבים על העתיד, ומה שקרה - אסור שיחזור על עצמו. מה שאי אפשר לומר על מקומות אחרים. למשל בעכו או ברמלה משדרים עסקים כרגיל, בזמן שחבית הנפץ יכולה להתפוצץ בכל רגע נתון".
הדו־קיום בלוד יחזור למה שהיה?
"אין באמת מי שפועל למען החזרת הדו־קיום. הערבים נמצאים בצד של ליבוי היצרים והשנאה. הם מייצרים מציאות שבה אין באמת יכולת לייצר המשכיות או חזרה למה שהיה בעבר, כך שהסיטואציה היא שאין באמת מאמצים אמיתיים כדי שהדבר הזה ישתנה וישוקם".
לדברי ליוש, המדינה חטפה מכה גם ברמה האזרחית, ולכן משם תגיע הישועה. "אזרחי מדינת ישראל לא ייתנו שתקרה שוב הסיטואציה הזו, שמקומות מותקפים ומופקרים. היוזמה האזרחית - שהמשטרה תהיה חכמה אם תאמץ אותה כמו שעושים בלוד - תמנע מצב שבו יהודים מותקפים בלי שום סיוע. המודעות לעזרה ההדדית למען האחר תעלה, גם בהיבט של ביטחון אישי. ככל שזה יעלה, כך נראה בפעם הבאה את העלייה ביכולת להגיב בזמן אמת ולתת גיבוי במקומות שבהם המשטרה לא נמצאת".
למרות היוזמות האזרחיות המבורכות, ליוש מדגיש כי אין בכך פתרון לבעיה השורשית של אובדן המשילות. "כשאנחנו רואים את השר לביטחון הפנים שמה שהוא מתעסק איתו בעיקר זה לשים את הדגש על 'אלימות המתנחלים', וכאשר מדברים איתו על נשקים במגזר הערבי הוא מסביר שזה בסך הכול נורמטיבי להחזיק נשק בלתי חוקי אצל משפחות נורמטיביות שחיות כך - לא נראה לרגע שיש שינוי בסיפור הזה, כי אין עבודה יסודית ומעמיקה במטרה למנוע את הפעם הבאה, מטעם מדינת ישראל", הוא מתריע.
יאיר רביבו, ראש העיר לוד, מציין כי "חודש מאי האחרון העמיד במבחן את חוסנה החברתי והקהילתי של לוד. ברוך ה', השקט חזר לרחובות והעיר חזרה למסלולה. כעת אנו מסתכלים קדימה לעבר העתיד, מנסים לאחות את היחסים שנפגעו קשות", הוא אומר. "העיר לוד שונה מכל ערי ישראל, שכן היא העיר היחידה בארץ שכל שכונותיה מעורבות. אסור שאירוע כזה יחזור. הדרך שלנו כדי לשקם את מה שנפגע בפרעות, הן מבחינה חומרית והן מבחינת מערכת היחסים והאמון, היא בהמשך הבנייה והפיתוח בלוד, בהמשך דבקות בעקרונות ובערכים, בהמשך בניית קהילה משגשגת, בהמשך חיזוק המשילות ובהמשך גינוי ומאבק עיקש בפשע ובאלימות".
אליבא דרביבו, יש לזכור שהמאורעות האלימים התרחשו בכל הערים המעורבות ובאזורים נוספים בארץ והשפיעו במישרין על שליש מהמדינה. "זאת איננה בעיה רק של לוד אלא בעיה ארצית", הוא מדגיש. "לא האמנתי שאירוע בסדר גודל כזה יתרחש אי פעם בלוד, אם כי ניתן לומר שחזיתי את הסכנה שיכולה להתהוות כתוצאה מהתלקחות בין יהודים וערבים. חודש לפני פרוץ המהומות שיגרתי מכתב לשר לביטחון הפנים ולמפכ"ל המשטרה, ובו דרשתי בין היתר כינוס בהול של הקבינט הביטחוני ויציאה למבצע חומת מגן 2 לאיסוף הנשק הלא חוקי, הצבה של אלף לוחמי מג"ב לאלתר כולל גיוס מילואים. הדגשתי שלא נסתפק יותר בכיבוי שריפות של 50 שוטרים מכוח משימה בלוד. ציינתי כי אם לא ייעשה כן תוך 30 יום, נשבית את העיר ונסגור את כל הכניסות והיציאות, והודעתי כי נגביר את המחאה עד שהפושעים יסולקו מהעיר ועד שהשקט יחזור לרחובות. בפועל מה שקרה הוא שהעיר נסגרה כעבור 30 יום בהנחיית המשטרה - עם פרוץ המהומות שחזיתי".
מבחינת רביבו כראש העיר לוד, הלקח העיקרי הוא שחייבים להפסיק את ההסתה ואת האלימות, לאסוף את הנשק הלא חוקי ולהשיב את הביטחון האישי לכלל התושבים, כדי שאף תושב לא יחשוש שיאונה לו רע משכנו. "אני בכל אופן מרים את דגל המשילות. המלחמה המרכזית שלי מאז שנבחרתי לכהן כראש העיר היא המלחמה בפשיעה ובאלימות. במשך שנים אני מתריע שהנשק הלא חוקי הוא סכנה קיומית, בעיקר לציבור הערבי, ויבוא יום שהוא יופנה גם לציבור היהודי. אמשיך לפעול עד שייאסף מהעיר הנשק הלא חוקי, ועד שתוחמר החקיקה בעניין החזקת נשק לא חוקי והשימוש בו".
איך כדאי להתמודד עם אובדן המשילות?
"עם כינונה של הממשלה החדשה פניתי לראש הממשלה נפתלי בנט עם תוכניתי 'לוד תחילה' לחיזוק המשילות והביטחון האישי של תושבי העיר. הלחץ העקבי שאני מפעיל על ממשלת ישראל הביא לכך שלפני כשבועיים נכנסו כוחות מפקדה של מג"ב ומשטרת ישראל לשכונות נווה שלום, הרכבת ופרדס שניר בלוד, במטרה להשכין שקט, למגר את הפשיעה ולתפוס נשק בלתי חוקי. בשבוע שעבר נחנכה נקודת משטרה בשכונת נווה שלום והרכבת, שבה תבוצע פעילות 24/7 לאיסוף נשק בלתי חוקי, מאבק בסמים וטיפול בעבריינות כביש ובאלימות. במקביל, אני מוביל מאבק עיקש מול משרד המשפטים. יש לי ביקורת קשה על מערכת המשפט ועל שופטים שמשחררים יורים שעות או ימים לאחר שנתפסו. לצערי יש חשש של שופטים", הוא קובל.
"בוועדה לביטחון הפנים בכנסת אמרתי כי המדינה תעצור מלכת ותכריז מלחמת חורמה בעבריינים ובעבירות הנשק והירי, רק כאשר חלילה ייהרג ילד יהודי בתל אביב. עד אז, זה לא מעניין את המדינה", הוא אומר בכאב.
האם הסדק שנפער במהלך הפרעות עשוי להתאחות, או שמדובר במשבר אמון שאי אפשר לגשר עליו?
"אני מאמין ומקווה שמעז יצא מתוק, שמקרי קיצון כאלו לא יחזרו על עצמם, ואולי דווקא יובילו להבנה משותפת שאין כל דרך אחרת אלא להימנע מאלימות, מהסתה, מהפחדה ומליבוי שנאה. אנחנו בכל רגע נתון עם האצבע על הדופק, מגיבים מיד לכל אירוע חריג.
"לוד היא עיר מעורבת שבה כולם חייבים ללמוד לחיות יחד בעיר אחת, באחווה ובשכנות טובה, תוך שמירה על ערכים של כבוד, סובלנות, רגישות לזולת, הידברות ושמירה על זכויות האדם. כולנו צריכים לחשוב על הילדים שלנו, על העתיד שלנו, להאמין בטוב ובמשותף ולהוקיע כל אלימות באשר היא. תושבי לוד כולם - ואין זה משנה מהי דתם, מינם או מוצאם - זכאים לאיכות חיים, זכאים לחיות בשקט. אנחנו חיים יחד, זה הבית של כולנו ואין לנו לוד אחרת".
אינתיפאדה כמו ביהודה ושומרון
מי שמתריע על חבית חומר הנפץ הזאת כבר למעלה מעשרים וחמש שנה הוא פיני בדש, ראש מועצת עומר. "ראיתי איך כל התהליך מתהווה ואיך אנחנו לאט לאט מגיעים למקום הזה", הוא מלין. "היום אנחנו מרגישים כאילו אנחנו חיים ביהודה ושומרון. מתפתחת כאן אינתיפאדה, וצריך להבין שהמשטרה והצבא צריכים להתייחס לאינתיפאדה הזאת כמו לאינתיפאדה ביהודה ושומרון. יש כאן 50,000 צעירים שאמא שלהם פלשתינית, אין להם שום זהות ישראלית, ואחרי כל אירוע שקורה בעזה הם פותחים סוכת אבלים. הקשר שלהם לחמאס ולתנועה האסלאמית הוא רציף והדוק".
לדברי בדש, יש לחוקק חוקים שיגנו על היהודים ועל הנגב. "עבאס בממשלה מתחיל לקבוע את סדר היום הלאומי שלנו, על חשבוננו, אנשי הנגב. נושא הנטיעות הוא רק סימפטום. ברגע שנכנעו בנושא הזה, מהיום והלאה כל מה שעבאס ידרוש הוא כנראה יקבל. אנחנו הקורבנות של זה בנגב, ואנחנו לא ניתן לזה לקרות. יש כאן למעלה מחצי מיליון דונם שנתפסו בצורה בלתי חוקית, בחצי הנגב המזרחי יש שליטה מוחלטת של בדואים. החוק צריך להיות חוק. אם מפנים ארבעה בתים לא חוקיים ביהודה ושומרון, צריך שיפנו מאה אלף בתים לא חוקיים בנגב. החוק לא יכול להיות סלקטיבי", הוא אומר בנחרצות.
"אנחנו מאבדים את זה בקצב מסחרר, הבעיה היא שאין ענישה, אין הרתעה. הממשלה מטאטאת את העניין מתחת לשטיח כי היא לא רוצה להתעסק עם זה. זה הר געש שיתפוצץ לנו בפרצוף, וצריך להבין שאנחנו בתהליך בלתי הפיך", הוא מזהיר. "הממשלה והמדינה צריכים להבין שיש כאן תהליך של איבוד המשילות כמעט בכל הארץ. הממשלה ובתי המשפט חכמים רק נגד שומרי החוק. שרפו כאן תחנות משטרה, זרקו בקבוקי תבערה, ולא יכול להיות שאין עצורים שיושבים היום בבתי הסוהר. השב"כ צריך להיכנס לתמונה ולהתייחס לזה כאילו אנחנו נמצאים ביהודה ושומרון. זאת צריכה להיות ההתייחסות היום. כראש מועצה, אני לא אמור להסתובב עם אקדח לביטחון אישי", הוא מסרב להשלים עם המצב.
לשיטתו של בדש, הבעיה נעוצה בכך שהשופטים מפחדים, וממילא נוצר בנגב מערב פרוע. "לא יכול להיות שאדם נעצר לאחר שיורה בנשק בלתי חוקי ונשלח למעצר בית. זה לא הגיוני. צריך לשנות את חוק המעצרים, צריך לשנות את החוק לענישה מינימלית, צריך להעביר חוקים חדשים לענישה כלכלית. לא יכול להיות שילד בן עשרים נוסע ברכב שעולה שני מיליון שקל ואף אחד לא שואל מאיפה הכסף. אם הוא היה יהודי, היו בודקים את הצהרת ההון וישר מעקלים לו הכול. אף אחד לא מעז להתעסק איתם. יש כאן שתי מדינות. להם מותר לנסוע בכבישים איך שהם רוצים ולבנות איך שהם רוצים, לקחת פרוטקשן ולא לשלם מס כי כל הכלכלה שחורה. ויש את האחרים, שומרי החוק, שמממנים את השאר. לפני חודשיים-שלושה התחילו במהלכים של כוחות משטרה גדולים, שרים שהגיעו לכאן והבטיחו הבטחות, אבל פתאום הגל החמישי של הקורונה העלים את כולם והשאיר אותנו בבוץ, בתוהו ובוהו, עם הקורונה ביחד".