ח"כ פרופ' אריה אלדד, מ"האיחוד הלאומי", ששהה במצפה יצהר בעת פינויו ביחד עם חברי הכנסת אורי אריאל ויורי שטרן אומר כי הוא רואה חשיבות בכך שאישי ציבור יהיו יחד עם הציבור בשעות מבחן, גם כדי להפגין תמיכה בהיאחזות במקום, וגם כדי להשפיע על חיילי צה"ל, על השוטרים ועל מתיישבים למתן גילויי עוינות. את הדברים אמר אלדד ליומן ערוץ 7.
לדעת אלדד, ההתנגדות לעקירה, היו בה אלמנטים של הפגנה נחושה, ומטרתה הייתה להפגין את יכולת הגיוס של תומכי המאחזים וגם את העמידה על כל מטר מתוך כוונה להביא למצב שבו כדי לעקור מתיישבים ייאלץ הצבא להשקיע כוח אדם מרובה. יש צורך להבין, אומר אלדד, כי המבקשים לעקור אמורים להבין כי מה שאירע ביצהר הוא רק מדגם קטן, הם יתפסו מה יהיה כאשר חס ושלום יגיעו ליישובים מבוססים. לשרון צריך להיות ברור, הוא מוסיף, שהדבר לא יעלה בידו בקלות, וכי מה שהוא הצליח לבצע בימית הוא לא יוכל לעשות ביש"ע.
כזכור, אומר אלדד, מפת הדרכים טומנת בחובה גם את עקירתם של יישובים מבוססים כמו שילה ובית אל. גם ראש הממשלה הזכיר אותם. אנשים סברו, אומר אלדד, כי מדובר בפליטות פה, אך אין הדבר כך. בית אל ושילה אכן מוזכרות במפת הדרכים והמאבק עליהם הוא רק בתחילתו, והקטעים הקשים עוד לפנינו, דברי אלדד.
עוד ציין אלדד כי מי שטוען שחיילים הוצאו ממשימות מניעת טרור והובאו לעקור יהודים צודק, אך את האצבע המאשימה בעניין זה יש להפנות כלפי מי שנתן את הפקודות לעזוב את הקסבה בשכם כדי לעקור יישובים, ולא כלפי המתיישבים, הנאחזים באדמתם.
מי שהחליט שבאותו רגע סדר העדיפות הלאומי הוא לא להילחם בטרור אלא לעקור מתיישבים שיתן דין וחשבון על הפגיעה במלחמה בטרור, אומר אלדד.
רבה של יצהר הרב דוד דודקביץ אומר לערוץ 7 כי אף על פי שבמצפה יצהר "האבנים סתורות" הרי שרוח האנשים היא הדבר המרכזי, ואנשי המצפה נותרו בשטח וישובו לבנות בו. הוא סיפר כי לפני כשמונה שנים באחת הגבעות הראשונות בשומרון, גבעת להבה, נהרס בית בהוראת שר הביטחון. אז, כביכול, נהרסה הגבעה, אומר דודקביץ, אך מה שקרה בפועל הוא ששר הביטחון נעלם מעל בימת ההיסטוריה, בגבעה מתגוררות עשר משפחות, ויש בה יותר מעשרה מבנים. כך יקרה בעזרת ה' גם במצפה יצהר ובמקומות אחרים.
הוא ציין כי מאז עקירת המאחז נמצאים במקום אנשים, כולל כאלו שהגיעו לקראת שבת. מדובר באנשים שהגיעו מהסביבה וגם ממקומות אחרים, אנשים שבאו לחזק את המאחז ולהשתתף בקיומו. כמו כן נותרה שם יחידה קטנה של צה"ל.
לדברי הרב דודקביץ, במהלך הניסיונות של צה"ל לעקור את המאחז היה עדיף אילו היו יותר מבוגרים בשטח משום שככל שמגיעים יותר מבוגרים המאבק מקבל משקל כבד יותר. עם זאת, לדעתו הדבר נובע מכך שנחוץ משך של זמן כדי להתפכח מהמחשבה ששרון מתכוון לטובה ושהכל מהלך טקטי. זמן רב עבר עד שעיכלנו את השבר הגדול ששרון עומד להמיט עלינו. במציאות כזאת עובר זמן רב עד שמתברר עד כמה היא נוראה.
הוא ציין כי חיילים רבים השתמטו מפעולות העקירה, במפורש או בעקיפין.
לדבריו, אסור לפנות כל נקודת יישוב בארץ ישראל, גם אם היא נקראת מאחז. האיסור הוא גם מצד מצוות יישוב הארץ, גם מצד איסור "לא תחונם", לא לתת לגויים חניה על הארץ וגם מצד פיקוח נפש. מכיוון שחלים איסורי תורה אלו הרי שכל חייל צריך להתייחס לזה בהתאם. הרבנים, הוא מספר, לא קראו לחיילים לא לפנות אבל כל חייל שהוא שומר תורה ומצוות צריך לחשב את חשבונו של עולם: איך הוא מתמודד עם דבר שהוא אסור על פי התורה.
דודקביץ ציין עוד כי חיילים רבים נרתעו מפגיעה במתיישבים, שכבר שנתיים וחצי נלחמים במלחמה. הם הבינו, הוא אומר, וגם אלו שאינם שומרי תורה ומצוות, כי הפקודות נוגדות את רוח צה"ל. (ש.ל.)
לדעת אלדד, ההתנגדות לעקירה, היו בה אלמנטים של הפגנה נחושה, ומטרתה הייתה להפגין את יכולת הגיוס של תומכי המאחזים וגם את העמידה על כל מטר מתוך כוונה להביא למצב שבו כדי לעקור מתיישבים ייאלץ הצבא להשקיע כוח אדם מרובה. יש צורך להבין, אומר אלדד, כי המבקשים לעקור אמורים להבין כי מה שאירע ביצהר הוא רק מדגם קטן, הם יתפסו מה יהיה כאשר חס ושלום יגיעו ליישובים מבוססים. לשרון צריך להיות ברור, הוא מוסיף, שהדבר לא יעלה בידו בקלות, וכי מה שהוא הצליח לבצע בימית הוא לא יוכל לעשות ביש"ע.
כזכור, אומר אלדד, מפת הדרכים טומנת בחובה גם את עקירתם של יישובים מבוססים כמו שילה ובית אל. גם ראש הממשלה הזכיר אותם. אנשים סברו, אומר אלדד, כי מדובר בפליטות פה, אך אין הדבר כך. בית אל ושילה אכן מוזכרות במפת הדרכים והמאבק עליהם הוא רק בתחילתו, והקטעים הקשים עוד לפנינו, דברי אלדד.
עוד ציין אלדד כי מי שטוען שחיילים הוצאו ממשימות מניעת טרור והובאו לעקור יהודים צודק, אך את האצבע המאשימה בעניין זה יש להפנות כלפי מי שנתן את הפקודות לעזוב את הקסבה בשכם כדי לעקור יישובים, ולא כלפי המתיישבים, הנאחזים באדמתם.
מי שהחליט שבאותו רגע סדר העדיפות הלאומי הוא לא להילחם בטרור אלא לעקור מתיישבים שיתן דין וחשבון על הפגיעה במלחמה בטרור, אומר אלדד.
רבה של יצהר הרב דוד דודקביץ אומר לערוץ 7 כי אף על פי שבמצפה יצהר "האבנים סתורות" הרי שרוח האנשים היא הדבר המרכזי, ואנשי המצפה נותרו בשטח וישובו לבנות בו. הוא סיפר כי לפני כשמונה שנים באחת הגבעות הראשונות בשומרון, גבעת להבה, נהרס בית בהוראת שר הביטחון. אז, כביכול, נהרסה הגבעה, אומר דודקביץ, אך מה שקרה בפועל הוא ששר הביטחון נעלם מעל בימת ההיסטוריה, בגבעה מתגוררות עשר משפחות, ויש בה יותר מעשרה מבנים. כך יקרה בעזרת ה' גם במצפה יצהר ובמקומות אחרים.
הוא ציין כי מאז עקירת המאחז נמצאים במקום אנשים, כולל כאלו שהגיעו לקראת שבת. מדובר באנשים שהגיעו מהסביבה וגם ממקומות אחרים, אנשים שבאו לחזק את המאחז ולהשתתף בקיומו. כמו כן נותרה שם יחידה קטנה של צה"ל.
לדברי הרב דודקביץ, במהלך הניסיונות של צה"ל לעקור את המאחז היה עדיף אילו היו יותר מבוגרים בשטח משום שככל שמגיעים יותר מבוגרים המאבק מקבל משקל כבד יותר. עם זאת, לדעתו הדבר נובע מכך שנחוץ משך של זמן כדי להתפכח מהמחשבה ששרון מתכוון לטובה ושהכל מהלך טקטי. זמן רב עבר עד שעיכלנו את השבר הגדול ששרון עומד להמיט עלינו. במציאות כזאת עובר זמן רב עד שמתברר עד כמה היא נוראה.
הוא ציין כי חיילים רבים השתמטו מפעולות העקירה, במפורש או בעקיפין.
לדבריו, אסור לפנות כל נקודת יישוב בארץ ישראל, גם אם היא נקראת מאחז. האיסור הוא גם מצד מצוות יישוב הארץ, גם מצד איסור "לא תחונם", לא לתת לגויים חניה על הארץ וגם מצד פיקוח נפש. מכיוון שחלים איסורי תורה אלו הרי שכל חייל צריך להתייחס לזה בהתאם. הרבנים, הוא מספר, לא קראו לחיילים לא לפנות אבל כל חייל שהוא שומר תורה ומצוות צריך לחשב את חשבונו של עולם: איך הוא מתמודד עם דבר שהוא אסור על פי התורה.
דודקביץ ציין עוד כי חיילים רבים נרתעו מפגיעה במתיישבים, שכבר שנתיים וחצי נלחמים במלחמה. הם הבינו, הוא אומר, וגם אלו שאינם שומרי תורה ומצוות, כי הפקודות נוגדות את רוח צה"ל. (ש.ל.)