כאשר פורסם בחודש מרס אשתקד דו"ח האושר העולמי של האו"ם, הופתעו רבים לגלות עובדה מרכזית שהשתקפה בו: למגפת הקורונה לא הייתה השפעה של ממש על רשימת המדינות המאושרות בעולם ועל מידת האושר בהן.
גם הפעם, כמו בשנים קודמות, גילה הדו"ח כי האזרחים במדינות אירופה ממשיכים להיות מאושרים יותר, עם תשע מדינות בעשירייה הראשונה. לצד אלה בלט בדו"ח זה דירוגה הגבוה של ישראל בצמרת המדינות המאושרות - במקום ה-12 מתוך 149 מדינות.
בעשר השנים שבהן מפורסם מדד האושר, המתבסס על סקר נשאלים אשר מתבקשים לדרג את מידת האושר שלהם מ-1 עד 10, אני עוקב אחר ממצאיו בעניין רב. הדירוג עצמו – אשר מבוסס על האופן שבו מעריכים האזרחים במדינות העולם את מידת העזרה שהם מקבלים מהמדינה בעת צרה, את מידת החופש שקיימת במדינה שלהם ואת רמת השחיתות בארצם - פחות חשוב בעיניי למול התובנות הכלליות העולות ממנו על אושר ועל מה שגורם לו.
זה שנים שאני חוקר, חוכך ומתלבט בסוגיית הקשר שבין האושר שאנו חשים כאזרחים ובין אופן התנהלותה של המדינה ומוסדותיה. כבר לפני כ-12 שנים כתבתי בספרי 'תוכנית עבודה: מתכון לרווחה כלכלית' כי כדי להתמודד בצורה מושכלת עם בעיות החברה והכלכלה בישראל יש לבחון את מידת האושר של התושבים. כתבתי אז כי אף שישראל מסתמכת באופן בלעדי על נתוני התוצר המקומי הגולמי כמדד לצמיחה, יש להגדיר מדד אושר רב-מימדי אשר יתבסס בין היתר גם על התנאים החברתיים, איכות הסביבה, שוק העבודה, בריאות התושבים, רמת החינוך, ההכנסה והביטחון הכלכלי והפיזי.
על שתיים מהסיבות המרכזיות אשר מעצימות את תחושת האושר לתפיסתי אני מבקש להרחיב בשורות הבאות, והן סולידריות ומשפחתיות.
לקשר שבין ממצאי הדו"ח לסולידריות התייחס גם אחד ממחברי מדד האושר, אשר העריך כי כהסבר אפשרי לעובדה שרמת האושר לא הושפעה מהמגפה העולמית יכולה לשמש העובדה שאנשים רואים את הקורונה כאיום חיצוני ומשותף שמשפיע על כולם, ולכן המגפה יוצרת תחושת סולידריות בין האזרחים.
ואומנם, מגפת הקורונה המחישה עיקרון זה היטב, אבל העובדה הזאת הייתה לי, ולרבות ורבים מאיתנו, ברורה גם הרבה לפניה: יש קו ישיר המחבר בין מידת הלכידות והשותפות שלנו כחברה וכמדינה ובין מידת האושר שלנו כפרטים.
לא במקרה הצבתי את הסוגיה הזאת - איחוד השורות בינינו תוך שיפור השיח והגברת הסובלנות - כמרכיב משמעותי בשליחות שקיבלתי על עצמי כנשיא.
אני מאמין כי ככל שנכיל יותר את האחר ואף נושיט לו יד מסייעת במידת הצורך כך ניצור סביבה מאושרת יותר. ככל שנעסוק יותר במשותף לנו כישראליות וישראלים - לא רק בעתות משבר, מלחמה ומגפה אלא בכל ימות השנה - כך גם סיכויינו להיות מאושרים כפרטים וכחברה גבוהים יותר.
הגורם השני והחשוב יותר בעיניי, אשר יוצר את תחושת האושר ומהווה גם הסבר לדירוג הגבוה של ישראל בדו"ח הוא המשפחתיות.
המסורתיות הישראלית, והיא תקפה לכל הקבוצות בישראל - אלו המגדירות עצמן ככאלה ואלו שלא - מעמידה במרכזה את התא המשפחתי, את הקשרים בתוכו, וכמובן את רשת הביטחון שהוא יודע לספק, שאין דומה לה. אחד היסודות החשובים והחזקים ביותר של המשפחה הישראלית הוא הגיוון המשפחתי המרתק, החם, המיוחד והישראלי כל כך.
עוד מימיהם של שבטי ישראל המקראיים דרך סיפורו של טוביה החולב ועד ימינו אנו המשפחה היהודית היא מרובת זהויות, אמונות ודרכי חיים, אבל לאורך כל הדרך יודעת גם להיות יחד, לחזק, וכמו שהמדדים מראים – גם להפוך אותנו למאושרים יותר.
הסוגיה הזאת אינה תקפה רק במובן היהודי. המשפחה, בכל גוון ובכל מוצא, היא חלק בלתי נפרד מהנוף הזהותי, הערכי והאנושי של ארצנו. גם בקרב אזרחי ישראל המוסלמים, הנוצרים, הצ'רקסים והדרוזים המשפחה נמצאת מעל הכול, והיא גם הבסיס להכול.
אין זהו סוד כי הגישה הזאת משקפת כמובן גם את סיפורי האישי והמשפחתי. גם אני עצמי משקף בהווייתי ובהתנהלותי את הבסיס האיתן שהקנו לי שורשיי המשפחתיים. הנה, כאשר בחרתי להדליק נר חנוכה במערת המכפלה, לא הגעתי לחברון רק כצאצאם של האימהות והאבות אלא גם כדור חמישי למתיישבי חברון. גם כאשר כיהנתי כשר הרווחה והשירותים החברתיים ליוותה אותי בכל נימי נפשי התחושה שאני מקיים בעשייתי גם את מורשתה של סבתי, אשת החסד הצדיקה הרבנית שרה הרצוג זצ"ל. גם כיושב ראש הסוכנות היהודית חשתי שאני חוליה נוספת בשרשרת של מדינאים במשפחתי ששמו בראש מעייניהם את טובתו של העם היהודי בכל מקום שהוא - מסבי, לאבי, לדודיי יעקב הרצוג ואבא אבן, וכן הלאה.
במילים אחרות, לגנטיקה שלנו יש משמעות רבה מבחינה זהותית, ערכית ואנושית. אנחנו מי שאנחנו בין היתר משום שהמשפחות שלנו הן מי שהן, ומכאן גם נובע סוד כוחנו ואושרנו.
על שני הערכים הללו - סולידריות ומשפחתיות - עלינו לשמור כעל בבת עינינו, לא רק משום היותם מרכיב עיקרי באושרנו ובאושרם של היקרים לנו, אלא בעיקר בשל ההשפעה הדרמטית שיש להם על עתידנו כאן, כמדינה וכחברה.
יצחק הרצוג
נשיא המדינה