ממרומי רמת הגולן נראית הכנרת בוהקת בשמש החמה. החופים הפרוסים בעמק שלווים, לפחות מרחוק, יישובים פורחים נראים מכל עבר ושדות חקלאיים טובלים בירק. גם בחירתם של שבטי ראובן, גד ומנשה לדור באזור לא הייתה מקרית. האזור, שחלקו הוא הבשן המקראי, עוטה מעטה דשא ועשב, פרות הבשן רועות בנחת ותנובת החלב שלהן היא מהגבוהות בעולם.
בעקבות רעידת האדמה שפקדה את אזורנו השבוע בחרנו לחזור שנים רבות אחורנית. ליתר דיוק 1,233 שנה. שנת רעש השביעית היא מכונה.
"רעש שביעית" הוא שמה של רעידת אדמה קשה שפגעה בגליל ובגולן בשנת 749 לספירה. לפי כל העדויות נהרגו ברעש רבבות בני אדם ונהרסו מבנים רבים, בהם גם טבריה ואום אל־קאנטיר - כפר יהודי מימי המשנה שבו התגוררו כ־300 יהודים במשך מאות שנים ובמרכזו בית כנסת מפואר.
ולמה שביעית? מתברר ששם הרעש נקבע מכיוון שהוא אירע בשנת שביעית, הלוא היא שנת השמיטה. יש הסוברים שתיארוך הרעש, שהיה אירוע מטלטל בתולדות הארץ, הביא את אנשי ארץ ישראל לקבוע מחדש את שנות השמיטה מאותה שנה.
כעדות למשבר הגדול שפקד את היהודים בארץ ישראל באותם ימים נקבע גם צום ביום בו האדמה רעדה, וכך נכתב עליו בפיוט בערבית: "ובכ"ג בשבט צום לארץ ישראל יקראוהו צום הרעש, משום שארץ ישראל רעשה ונפלו ממנה הרבה ערים ומתו תחת החרבות חכמים, ויש לו במקראות רמז 'בזעם תצעד ארץ'. מזמן שחרבה ירושלים עד הזמן שקרה (הרעש) בארץ ישראל מניין בזע"ם".
וכך, בשנת השמיטה הנוכחית ובעקבות רעידות האדמה שפקדו את המרחב, עלינו בשבוע זה לרמת הגולן, לאותו הכפר, לאותו בית כנסת מפואר, למעיין ולקשתות ששמרו עליו, לאנשי חקלאות הפשתן והכותנה שעמלו בו ולמרחבים העצומים הסובבים אותו.
"פלא גולני הוא", אומרת לנו אבישג מירוני, מנהלת אתר עין קשתות. "בעבר היו לפי הממצאים בגולן 32 יישובים. היום אנחנו יש כבר 30, ויחד עם רמת טרמאפ ועוד יישוב אחד נחדש ימינו כקדם. יתרה מזו", היא אומרת, "בגולן היו בעבר 30 בתי כנסת עתיקים שהם כמספר היישובים כיום'. תפארת ישראל בהתהוותה.
כיום, אחרי 1,233 שנים, עין קשתות החדשה, או בשמה הערבי אום אל־קאנטיר, היא אתר ארכיאולוגי הממוקם בסמוך למושב נטור. שרידי הכפר היהודי שהיה כאן טרם הרעש רק נראים בשטח וחופרי רשות העתיקות עדיין עמלים לשקמו, אבל בית הכנסת המרשים מתקופת התלמוד נבנה מחדש.
"השם הערבי של המקום הוא אום אל־קאנטיר, אם הקשתות", אומרת מנהלת האתר. "לא מדובר בשם קדום אלא בשם שנתנו למקום בדואים שעברו בו וזיהו את הקשתות שנמצאות במעיין שבמקום, קשתות מהתקופה הרומית".
"האתר התגלה לפני 120 שנה בידי לורנס אוליפנט, סייר חובב שסייר בארץ ישראל", היא מספרת. "הוא גילה את החורבה כגל אבנים גדול. רק בשנת 2003 התחילו לחפור את בית הכנסת בשיטה מאוד ייחודית". ואכן, שלוש הקשתות נראות ליד המעיין היטב.
באשר לזיהויו של הכפר ככפר יהודי, מספרת אבישג שכאשר הגיע אוליפנט למקום לפני 120 שנה, כל מה שהוא ראה היה גל אבנים. "לא הייתה שום עדות לכך שזה בית כנסת. הוא ראה אבנים מסותתות וניחש שזה בית כנסת. את העובדה שהוא צדק גילינו רק אחרי החפירה".
כשנכנסים לתוך מבנה בית הכנסת אוחז בך רעד. כאן עמדו יהודים והתפללו לפני אלפי שנים. בתוך במבנה בית הכנסת התגלתה היכלית ארון קודש, שזה מבנה אבן שבתוכו ארון הקודש. ההיכלית מעוטרת במנורות, לולב ומוטיבים מהמקדש. ההיכלית פונה לכיוון דרום - כיוון ירושלים, והמוטיבים קובעים בבירור שזהו בית כנסת. מדובר במבנה ציבורי שאנשי הכפר השקיעו בו ממיטב כספם כמו שלא השקיעו בבתים שלהם.
לקראת תום הסיור אני מתעניין ושואל האם יהיו כאן אירועים משפחתיים, והאם התופעה לא עשויה לפגוע בהודו של המקום פרט לאפשרות פגיעה בעתיקות שבו. "אני חושבת שזה מאוד מוסיף. אין דבר מרגש מלעלות לתורה או לערוך חופה בבית כנסת עתיק ולהתחבר לשורשי העבר שלנו. נעשה את זה באופן שלא יפריע למבקרים וכולם יוכלו ליהנות".
ובחזרה לעבר. אבישג מספרת שמבנה בית הכנסת הוקם במאה השישית לספירה, כ־500 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, והיה מוקד חיי הקהילה הקטנה שהייתה כאן. מבנה בית הכנסת שימש בנוסף לאולם תפילה גם למגוון פעילויות ציבוריות. רעידת האדמה העזה שהתרחשה אז בארץ החריבה את המבנה ואת הכפר כולו והוא נותר בשיממונו עד העת החדשה. היו אלו הארכיאולוגים פרופ' חיים בן דוד ואילנה גונן שעמלו על המחקר ולצידם יהושע דריי, מומחה לשחזור טכנולוגיות עתיקות, שהשיבו את רוח החיים למבנה העתיק.
בחפירה ובקימום של בית הכנסת, שהחלה בשנת 2003 וארכה כ־15 שנה, נעשה שימוש בטכנולוגיה חדשנית, כולל הכנסת שבבים לתוך אבני בית הכנסת. בסיום תהליך הקימום בית הכנסת עומד עתה במלוא קומתו הראשונה. אנשי האתר בטוחים שביום מן הימים יקומם בית הכנסת על שתי קומותיו ויעמוד שוב בהדרו.
האתר מתופעל על ידי החברה הכלכלית גולן, וחווית הביקור בו כוללת בניין מבואה מרשים הצופה מן הצוק אל הנוף של נחל סמך (נחל הדגים) והכנרת, סרט חדש בין חמש דקות המסביר על תהליך הקימום של בית כנסת, סיור רגלי לצד שרידי הכפר, מעיין הקשתות ובית הכנסת המיוחד שבו היכלית ארון קודש השמורה והמפוארת ביותר שהתגלתה עד היום בארץ.
ולמה עין קשתות? במורדות הכפר שלוש קשתות ששמרו ושומרות על המעיין הנובע אל תוך בריכות עתיקות. לפרטים נוספים: 04-6851002.
***
אטרקציות בנטור
הגשם שירד על הרכסים הוציא מתחת לאדמה את העשבייה הירקרקה וזו משווה למקום נוף ציורי במיוחד. המון שקט, מים זורמים בצידי הכבישים, מאגרי מים שהולכים ומתמלאים, ציוץ ציפורים, עצים בשלכת והרבה טבע. זאת לצד אתרי מורשת ומצפורים מעניינים.
גם סלילתו המחודשת של כביש 98, בקטע שבין רמת מגשימים לצומת אורחה, מנער את אבק השכחה מעל עשרות אנדרטאות ואתרים שנשכחו בעשרות השנים שבהן היה הכביש סגור לתנועת כלי רכב.
מפלים ובריכות, נחלים, מאגרי מים ומעיינות, תילים געשיים, בתי כנסת עתיקים, אתרי מורשת קרב, חופי הכנרת, מרכזי מבקרים, תוצרת מקומית, ועוד לא דיברנו על טיולים בגולן ומסלול שביל הגולן המפורסם. בכל הרכב - בודדים, זוגות, משפחות וקבוצות - יימצא בשבילכם בילוי מתאים לכל שעות היום.
ואם כבר הגענו לנטור, במושב (שמו הערבי של המקום כנוטר־שומר) כמה אטרקציות שלא כדאי להחמיץ. אחת היא הסטודיו של רינה, 'רינה מנדרינה', אשר מקיימת במקום סדנאות עיצוב תכשיטי זכוכית צבעונית בעבודת יד לזוגות, למשפחות ולקבוצות של עד 20 איש. בסדנה תוכלו ללמוד על ניפוח ופיסול בזכוכית. חוויה. לפרטים נוספים: 050-7406484.
לא רחוק ממנה, בכניסה למושב, הקים איתמר מוסינזון, בן היישוב אורטל, עגלת פודטראק - משאית אוכל רחוב, ישראלי איכותי ברמה גבוהה, שבה הוא מגיש חומוס, פלאפל, סביח, צ'יפס ושתייה באווירה רגועה ונעימה. כשר למהדרין. שווה לטעום ולפרגן.
***
מחלבת נטור
ואי אפשר בלי צאן ומרעה בגולן. אז כדי להשלים את החוויה לכו למחלבת נטור. גם בראנץ' נפלא (טעמתי את הגבינות המיוחדות) וגם סיפור חיים.
קרינה ויהונתן רפאל הכירו באוניית שיט בחו"ל, שם עבדו. לאחר תקופה קרינה עלתה לישראל, למדה עברית, התגיירה והזוג התחתן. בחלוף השנים קרינה סיימה לימודי שף, יונתן גידל כבשים בגולן, ואז עלה הרעיון שקרינה תלמד בקורס לייצור גבינות ותכין גבינות לביתם.
קרינה התאהבה לחלוטין בייצור גבינות והחליטה שזהו זה. היא התמחתה בקורסים לייצור גבינות בארץ ובחו"ל, וכעבור חמש שנים של לימודים וביורוקרטיה הצליחו השניים להקים את המחלבה.
במסעדה, הכשרה למהדרין, ארוחת בראנץ' נהדרת, מוזיקה קובנית מתנגנת ברוח הגולן והכול פשוט באווירה מיוחדת. לפרטים: 050-4563222/111.
***
ארץ מאגרי מים
15 מאגרי מים יש כיום ברמת הגולן, ולא בכדי הרמה נתפסת כארץ המים, שבה לא מעט מהנחלים זורמים במשך כל השנה, ממש כמו באירופה.
עודד פורת, מנהל מדרשת הגולן, וצוותו מכירים כל מאגר. "כמות המים שיש כיום במאגרים היא בסדר גודל של 39 מיליון קוב. הצריכה היא 46 מיליון קוב, וזה אומר שעלינו לשאוב עוד 7 מיליון קוב ממעיינות מחוץ לרמה", מסביר עודד ומוסיף שגם בחודשי הקיץ, כאשר הכול צהוב ויבש, נחלי הגולן זורמים ושוצפים ומעניקים למטייל בהם פסק זמן מהחום הכבד.
אולם לא כל נחלי הגולן מפגינים את איתנותם במשך כל השנה. דווקא בצפון הרמה כמה נחלים זורמים אך ורק בחורף, מכיוון שאספקת המים שלהם מגיעה ממעיינות גבוהים שאגני ההיקוות שלהם קטנים יחסית, וחלקם אף אינם נובעים כלל בחודשי הקיץ. בחורף, לעומת זאת, לאחר שהגשם הרווה את האדמה, נחלי הצפון מתחילים לקלוט את הנגר העילי הרב היורד בצפון הגולן, האזור בעל כמות המשקעים הגבוהה בארץ, והנחלים חוזרים לפעילות.
בבסיס הקמת המאגרים נמצאה ההנחה שבמקום לשאוב מים לחקלאות מהכנרת לגולן (הפרש גבהים של 1,200-600 מטרים) יהיה נכון יותר לאגם את מי השיטפונות במרומי רמת הגולן ולספק את המים לשטחים החקלאיים מתוך מאגרי המים ברמה.
עלינו עם עודד עד למאגר בנטל, שנחשב למאגר מים גדול ויפה, צפונית לקיבוץ מרום גולן, בין הר אביטל בדרום לחרמונית בצפון. בשולי המאגר ישנם שני צינורות שדרכם זורמים מים אל המאגר. עכשיו, בעקבות גשמי הברכה, ניתן לראות היטב מהתצפית את ה"מסילים", אותן מסילות שבהן זורמים המים. בכלל, הוואדיות הרדודים של מישורי הגולן מזרימים כמויות אדירות של מי גשמים לעבר מאגרי המים הגדולים שנראים היטב בכל פינה, וזו בהחלט תרומה חשובה למשק המים של הגולן. הגשם הרב והמבורך גרם לכך שכל נחל קטן הפך לזרימה שוצפת, וזו אכן נראית כאן בכל פינה.
אתגרנו את עודד וביקשנו לצפות במפלים פחות מוכרים, כאלו שכמות המים בהם רבה. "לרוב", הוא אומר, "אין כאן אירועי שיטפון כמו בדרום הארץ, אבל הזרימה בנחלים ממשיכה והולכת לעיתים עד חודש לאחר אירוע הגשם שבו התחילה".
בעקבות גל הגשם שפקד אותנו השבוע נלך לאחד הנחלים המיוחדים בצפון הגולן, נחל עורבים. ניסע בכביש 959 היורד מצומת האמיר (ווסט) לקיבוץ גונן שבעמק החולה, עד שנפגוש את ציר הנפט, שדרכו העבירו בעבר נפט מאזור עיראק לנמלי לבנון. כיום הצינור שפרוס לאורך הציר משמש להולכת מים בלבד.
ניסע על ציר הנפט צפונה, וממערב לו נבחין ביישוב חדש בשם מצוק עורבים. מדובר ביישוב תיירותי שמשקיף על נוף עמק החולה והוא למעשה הרחבה של היישוב קלע אלון שנמצא מזרחית לנו. נמשיך כשני קילומטרים עד למפגש ציר הנפט עם הנחל. מכאן נצא לדרך בעקבות הסימון האדום.
בין סלעי הבזלת ניתן לראות ריכוזי רקפות מרהיבים, ובקרוב נוכל גם לראות את הכלניות שפורחות פה כבר מחודש ינואר. לאחר הליכה של כרבע שעה לאורך הערוץ נגיע לסדרה של ארבעה מפלונים בגבהים של שניים עד שישה מטרים, ולקינוח נגיע למפל החמישי והגבוה שבמפלי הנחל, שגובהו כ־20 מטרים. אל דאגה, הדרך עוברת מעל המפלים ואין צורך לגלוש בהם על מנת להמשיך בדרך.
התצפית על המפלים מומלצת מאוד בימי גשם, או ממש בסמוך להם, שכן אז זרימת המים בשיאה. על פי מייק ליבנה מבית אוסישקין, בעבר נמדדה כאן זרימה חסרת תקדים של 13,000 ליטר לשנייה. מראה חמשת המפלים בשעת שיא הזרימה הוא מראה שאינו מותיר אף צופה בשוויון נפש.
מעל למפל הגבוה ניחשף למצוק מרשים במיוחד, שליודעי הח"ן וחובבי הגיאולוגיה שבינינו הוא חגיגה של ממש. המצוק הוא למעשה חלון תצפית להבנת תהליך היווצרות הקרקע הבזלתית של צפון הגולן. ניתן לראות בו שכבות של תשע התפרצויות געשיות שונות, מופרדות זו מזו בקו דקיק בצבע אדום או חום. מנקודת התצפית ניתן לרדת אל תחתית המפל הגבוה ולחזות ביפי זרימת המים מלמטה.
ממש מתחת למפל הגבוה צונח מפל נוסף, אך במקומו מתחלף המסלע לסלעי גיר לבנים. בעמידה בין שני המפלים אפשר לראות את הניגודיות המרהיבה שבין מסלע הבזלת השחור למסלע הגיר הלבן. מכאן אפשר להמשיך בתוך ערוץ הנחל. בשעת שיטפון הדרך מדהימה אך קשה במקצת, שכן צריך לדלג מצד לצד בין פלגי המים. לעיתים זרימת המים נעלמת מתחת למפולות האבנים שצנחו בתוך הנחל ברעידות אדמה שונות. כדאי ללכת בשקט ולהתבונן בסלעים המשמשים מחסה לשפנים. בנחל ישנו ריכוז גדול של שפני סלע שאפשר לצפות בהם מתחממים באור השמש.
"ההליכה בערוץ מסתיימת במפגש עם דרך הפטרולים הישנה, שהייתה קו גבול עד למלחמת ששת הימים. על בסיס הדרך נגיע עד לכביש 959, קילומטר וחצי מקיבוץ גונן", מסביר לנו מנהל המדרשה.
אגב, לפני היציאה לדרך וכדי לא להתאכזב רצוי להתעדכן במדרשת הגולן במצב זרימת המים בנחל.
***
ארץ התצפיות
אבל לא רק מים יש כאן. רמת הגולן ארץ של תצפיות היא. עשרות תצפיות פזורות ברחבי הגולן וכל אחת מהן מספרת סיפור. כמנהל מדרשת הגולן מלמד פורת את צוותו להתמקד גם בהן, מתוך ראיית המרחב. הרי גם למשה רבנו הראה הקב"ה את הארץ ממרום הר נבו.
בחרנו בשתיים. בקיבוץ מרום גולן, למרגלות הר בנטל, תצפית המספקת לנו מראות מהטובים שאפשר לבקש. הר חרמון ופסגותיו המושלגות, טורבינות רוח, מאגר מים ומרחבים ירוקים ופורחים. ולצידה גן מקסים המשקיף על מאגר בנטל.
תצפית נוספת ומיוחדת היא תצפית נחמה הממוקמת על גבעה מאחורי המושב יונתן שבמרכז הגולן. התצפית הוקמה על תוואי שביל הגולן לזכרה של נחמה רוטשטיין, ממקימות המושב, והיא מתוחזקת כנקודת מנוחה עם שולחן פיקניק ונדנדה הצופה אל נוף מרשים. במקום ניתן למלא מים מתוך צינור גדול, ואף עומד לרווחת המבקרים מתקן שירותים כימיים מתוחזק היטב.
נוסעים לכיוון מושב קשת שבדרום הגולן, בחיבור של כביש 87 (צומת יהודיה-צומת הבשן). עם ציר הנפט נפנה דרומה וניסע כחמישה קילומטרים לערך, בהם נעבור את מושב קשת שייראה משמאלנו, ולאחר מכן נגיע אל צומת שבו נפנה ימינה. ניסע בזהירות כשלושה וחצי קילומטרים על הציר המשובש, במהלכם נחלוף על פני מתקן טיהור שפכים שהוא חלק ממפעל גדול להשבת מי הקולחין של כל רמת הגולן לחקלאות. נעבור צומת קטן ונמשיך בו ישר. נחצה מסיל מים וצומת קטן נוסף, שגם בו נמשיך ישר בעלייה גדולה, ובקצה העליון נראה לימיננו בונקר צבאי קטן, סככה לא מקורה ושירותים כימיים. זוהי התצפית.
אגב, הדרך נקראת בשם 'ציר המים', וזאת משום צינור מי השתייה שהונח על תוואי מעיינות פחם (הנמצאים ממזרח לנו) ועד לתל סאקי.
***
עיינות הפחם
אם כבר הגענו עד כאן, נמליץ על נקודת מים יפה נוספת הנמצאת בדרך חזור.
בהגעתנו אל הצומת המחבר בין ציר הנפט לציר המים נחנה את הרכב ונמשיך בדרך העפר העולה לכיוון צפון־מזרח, אל עבר עינות הפחם. נלך כ־300 מטרים עד שנראה ואולי גם נשמע את זרם המים החזק. נרד בדרך העפר אל עבר קו המים, ומתחת לאקליפטוסים הענקיים נשב ונהנה מזרם המים ונוכל לומר בפה מלא: "מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה".
ולסיום, אזהרה הנכונה לכל המרחב: באזור קיימים שדות מוקשים, ולכן שימו לב לסימונים ולגדרות.
ובחזרה לרעש שביעית. השבוע, יותר מאלף שנים אחרי רעש האדמה החזק, פגשנו את אנשי רשות העתיקות מתחזקים את מבנה בית הכנסת. "צריך כל הזמן לחזק, לשמור ולבדוק כדי שהוא לא ייהרס שוב", אומרים לי אנשי הרשות. בשבוע של פרשות תרומה ותצוה עם הקמת המשכן, המשפט מקבל משמעות נוספת.