הרב ד"ר חיים שיין
הרב ד"ר חיים שיין צילום: עופר עמרם

לאורך 12 שנים כתבתי בעיתון "ישראל היום". תחילה במדור דעות ולאחר מכן בעמודי החדשות. הריני מודה למשפחת אדלסון, לעמוס רגב ולבועז ביסמוט, שהעניקו לי במה מכובדת, להביע את דעותי ללא מורא וללא משוא פנים.

בהשקפת עולמי, הריני יהודי, ישראלי וימני. בני משפחתי, שורדי שואה, שהגיעו לארץ באניה "אלטלנה", פגשו מיד בבואם, את אכזריות השמאל הסוציאליסטי – בן גוריוני. הפגזים של "התותח הקדוש" ניסו לחסל אותם בחוף תל אביב. בגיל 4 אבי ז"ל נשא אותי על כתפיים, לשמוע נאום בחירות של מנחם בגין ז"ל בכיכר מוגרבי בתל אביב. ביום שחרורי מהצבא הצטרפתי לתנועת החרות.

כבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, הבעתי בגאוה את דעותיי הימניות, מול חברים ומרצים, שחשבו את עצמם לנאורים ומתקדמים. כל מי שלא חשב כמותם נחשב נחות וחסר ערך. היום קוראים לשכמתנו :עדר" או "ביביסטים". לא ויתרתי להם ובכל הזדמנות חשפתי את קלונם ורדידותם.

משדות הקרב של מלחמת יום כיפור חזרתי פצוע בגוף ושבור בנפש. הפנמתי שמדובר בקו פרשת מים, לחברה הישראלית כולה. מול אלפי קצינים בכנס בהיכל התרבות, לאחר המלחמה טענתי שגולדה, דיין, דדו וגורודיש, חייבים לפנות מיד את מקומם. אין צורך בועדת חקירה. קהל השומעים היה בהלם.

שמחתי מאד בליל המהפך ההיסטורי. מרגש היה לראות את מנחם בגין (שהייתי מבקר בביתו בשבתות אחרי הצהריים), מברך את עליזה רעייתו "זכרתי לך חסד נעורייך...". לצערי מנחם בגין, כמו ראשי ממשלה מהימין אחריו, נכשלו ביישום מלא ותקיף, של האידיאולוגיה שבשמה התמודדו. עקב שילוב של רגש נחיתות, חמלה ורחמים. הם שכחו את המסר של ז'בוטינסקי שמנהיג צריך להיות "גאון ונדיב ואכזר".

בכתיבה שלי ב"ישראל היום", נתתי ביטוי לעמדות של הימין האידיאולוגי, שצריך היה להאבק מול כוחות ליברלים פרוגרסיביים, במשפט, באקדמיה, בתרבות ובתקשורת. חיזקתי את ידי נתניהו שראיתי בו שותף בכיר ומוכשר, לדרך ולחזון. כל כך מוכשר שכוחות אפלים השתמשו במערכת אכיפת החוק כדי להוביל הפיכה שלטונית, הפיכה שהציפה את הריקבון במשטרה ובמערכת אכיפת החוק ועלולה להוביל את המדינה כולה לקריסת מערכות.

לצערי, מאז הקמת ממשלת העוועים וגניבת הדעת של הבוחרים בראשות נפתלי בנט, משהו בדרכו של העיתון השתבש. סיסמאות ריקות כמו ממלכתיות, אחדות, אחווה, תפסו את מקום המאבק על דמות המדינה. מאבק היסטורי שנדחה שנים רבות. זה לא קרה רק ל"ישראל היום", התסמונת הופיעה בעיתון נוסף שמתוך תמימות וקוצר דעת, העבירו את התמיכה לבנט שמכר להם איטריות בכותרת "עשר מעלות ימינה".

שינוי הקו של המערכת הוביל את הפסקת הכתיבה שלי בעיתון. איני בקי בפוליטיקה הגבוהה, מה גרם לאשה החשובה ד"ר מרים אדלסון, לשנות כיוון. יש לי הערכה מתוך שלמדתי לקרוא בין השורות, את פשר השינוי. עם זאת חשוב לזכור, שהעיתון נועד להעצים את האידיאולוגיה של הימין, ולא לעסוק בהתחשבנות אישית. בנט, איננו מייצג את הימין, הוא מייצג בבלעדיות רק את בנט. אם הכיוון של העיתון לעבור לשרת את מי שהתחזה לימין ועבר בכל הכוח שמאלה, בטוחני שזו לא היתה צוואתו של שלדון אדלסון ז"ל, איש ענק ויהודי דגול.

יש לי תקווה קטנה שבלב, שיתאפשר לי בבוא הזמן, לשוב ולכתוב בעיתון "ישראל היום", שהרי העיתון חיוני בצומת ההיסטורית שבה המדינה מצויה. תקוותי שהעיתון לא ימכר ויחזור במהירות למערכה על דמותה של המדינה והבטחת עדינה.

לא תמו כל פלאיה, של מולדת אליה נפש יהודי הייתה הומיה אלפיים שנה. לא ניתן לאף אחד, בתחפושת כזו או אחרת, להרוס לנו את חלום הדורות.