הנתונים שפרסמה הקהילה היהודית בצרפת זעזעו את הגורמים השונים המטפלים באנטישמיות. לפי הנתונים, בשנת 2021 חלה עלייה של 75 אחוזים בתקריות אנטישמיות במדינה שבה חיה הקהילה היהודית השנייה בגודלה מחוץ לישראל. לא מדובר רק בקריאות אנטישמיות של עוברי אורח. חלק ניכר מהתקיפות, שהוגדרו על ידי הרשויות במדינה כפשעי שנאה, היו בעזרת כלי נשק כדוגמת סכינים ואקדחים. מדובר בעלייה של עשרות אחוזים מהשנה שלפניה, שגם בה נרשמה עלייה בתקיפות של יהודים במדינה.
הנתונים הללו מצטרפים לשני אירועים הקשורים קשר הדוק לפרשת רצח שרה חלימי בשנת 2017. האירוע הראשון הוא חשיפת העובדה שהרוצח, קובילי טראורה, אינו שוהה יותר במוסד הפסיכיאטרי שנשלח אליו לאחר פסק הדין. כזכור, בשנה שעברה פסק בית המשפט הצרפתי כי טראורה לא היה אחראי למעשיו בשעת הרצח של חלימי, וזאת על אף שברור שהמניע לרצח היה אנטישמי. בעקבות פסק הדין יצאו יהודי צרפת להפגנות ענק נגד מערכת המשפט הצרפתית.
האירוע השני התרחש ביום שני השבוע, כאשר הוועדה הפרלמנטרית שהוקמה לאחר פסק הדין המקומם הגישה את מסקנותיה. אלא שהמסקנות היו סותרות. מצד אחד התגלתה שורה ארוכה מאוד של ליקויים בהליך החקירה, כולל העובדה שהשוטרים הגיעו לזירה עוד קודם לרצח, אבל לא עשו דבר כדי למנוע אותו. מצד שני קבעה הוועדה שלא היה פסול בפעולותיהם של השוטרים, השופטים או הפסיכיאטרים שהיו מעורבים באירועים ובמשפט. יוזם הוועדה, חבר הפרלמנט הצרפתי־יהודי מאיר חביב, מתח ביקורת קשה על מסקנותיה ואמר שהן מנוגדות לכל היגיון בריא.
האירועים הללו הם רק החלק האחרון והעדכני ביותר של עליית האנטישמיות בצרפת, שהופכת לנפוצה יותר ויותר בשנים האחרונות. בעקבות האירועים שהתרחשו לאורך השנים האחרונות התרחבה משמעותית עליית היהודים מצרפת ארצה. מגמת העלייה התגברה במיוחד בשנה החולפת, עד כדי כך שלמרות שמדובר היה בשנת קורונה, שבה הוגבלה מאוד היכולת להיכנס למדינה ובהתאמה גם לעלות לארץ, עדיין נרשמה עלייה דרמטית במספר העולים מצרפת לישראל. לפי הנתונים של משרד הקליטה מדובר בעלייה של 55 אחוזים לעומת שנת 2020. יש לציין ששנת 2020 הייתה כמובן חריגה בכל הקשור לנתוני עלייה, לאור העובדה שמרבית מדינות העולם סגרו את השמיים בעקבות מגפת הקורונה. אך יחד עם זה, בהשוואה לנתוני העלייה משנת 2019, השנה שקדמה לקורונה, בעוד מכל מדינות העולם חלה ירידה בשיעור העלייה, בצרפת נרשמה עלייה.
"יש משהו חשוב שחייבים להבין על העלייה מצרפת", אומר חבר הכנסת יום טוב כלפון, "הקו הכללי של העלייה מצרפת הוא כלפי מעלה, אבל בפועל מדובר בגלים שנוצרים לא פעם בעקבות האירועים האנטישמיים במדינה. למשל, שנת השיא של העלייה הייתה 2015, לאחר הפיגועים ההמוניים בפריז".
ידוע עד כמה יהודי צרפת רוצים לעלות ארצה או שמדובר רק בהשערות?
"יש לנו נתונים די מדויקים מהמקבילה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הצרפתית, שעל פיהם יוצא שחמישים אלף יהודים מצרפת מוכנים לעלות לישראל מחר בבוקר. מדובר בעשירית מאוכלוסיית יהודי צרפת. אלה מספרים בלתי נתפסים. אם מרחיבים את היריעה, קרוב לחמישים אחוזים מחברי הקהילה היהודית בצרפת חושבים לעלות ארצה. זה המקום היחיד כמעט, בטח במדינות המערב, שאין צורך לעשות בו קמפיינים לעידוד עלייה".
על אף שניתן לראות קשר ישיר בין גלי האנטישמיות לגלי העלייה, כלפון מסביר כי המציאות מורכבת יותר, וסיבות העלייה מגוונות משנדמה. "אנחנו יודעים היום, לפי בדיקות שעשינו, שאף אחד לא עולה לארץ רק ממניע אחד, בטח לא ממניע אנטישמי. אין מי שעולה לארץ רק בגלל שיום קודם לכן תקפו אותו ברחוב, והבודדים שכן עולים מהסיבה הזאת למעשה רק בורחים לארץ עד יעבור זעם וחוזרים חזרה לצרפת. לרוב העולים יש בסיס אידאולוגי חזק, כי מדובר בקהילה מאוד ציונית ומאוד מחוברת לישראל. היום כמעט לכל משפחה בצרפת יש קרוב משפחה בארץ. אירועים אנטישמיים הם רק הטריגר לעלייה, אבל יש עוד סיבות, כמו משבר כלכלי שפקד את צרפת ולא פקד את ישראל, וגם העובדה שלרבים מהם יש כאן משפחות".
פערי השכלה
אלא שבמקביל לגל העלייה הגדול של יהודי צרפת, אחוז ניכר מהעולים יורדים מהארץ לאחר מכן. לפי הערכות שונות שיעור היורדים מקרב העולים מצרפת נע בין 10 ל־20 אחוזים. מדובר בשיעור הירידה הגבוה ביותר מבין קבוצות העולים השונות. חלק בלתי מבוטל מהעולים חוזרים לצרפת עצמה ואחרים מהגרים לקנדה ומיאמי. היורדים מצטרפים לקהילות דוברות הצרפתית הגדולות בשני המקומות הללו. הסיבה לכך היא שבמשך שנים מדינת ישראל עשתה ככל יכולתה להקשות על העולים מצרפת את תהליך ההתאקלמות בארץ. המציאות הכואבת הזאת ידועה לאנשי המקצוע כבר שנים ארוכות, והובילה לכך שביוזמת חבר הכנסת כלפון ממשלת ישראל מובילה בימים אלה תוכנית ממשלתית שתסייע לעולים מצרפת להשתקע בארץ.
"יש שורה ארוכה מאוד של גורמים שמקשים על הקליטה של העולים מצרפת בארץ. הראשונה שבהם היא בעיית תעסוקה. העולים מצרפת הם אוכלוסייה משכילה עם כישורים נרחבים ועבודות מסודרות, אבל בישראל לא מכירים בתעודות ההשכלה של רבים מהם. זאת בעיה שכבר שנים אנחנו מדברים עליה, אבל עד היום לא פתרו אותה", אומר כלפון.
למה יש בעיה עם תעודות ההכשרה הצרפתיות?
"כי המערכת בצרפת בנויה אחרת מהמערכת בארץ. יש שם מערכת השכלה גבוהה מהטובות בעולם, אבל למקצועות רבים ההכשרה היא לא אקדמית אלא של מכונים ייעודיים לתחום מסוים, למשל אחיות. הן לומדות את המקצוע בבתי הספר הכי נחשבים בצרפת, משמשות כאחיות בבתי החולים הגדולים בצרפת, אבל כשהן מגיעות לארץ הן לא יכולות לעבוד בתחום כי לא מכירים בתעודה שלהן ודורשים מהן להתחיל הכול מההתחלה".
זה קיים רק בתחום הרפואה או במקצועות נוספים?
"זה גם בעוד מקצועות, כמו חינוך, אבל ברפואה זה הכי בולט. וזה לא רק לגבי אחיות. זה נכון גם לפסיכולוגים ולתחומים נוספים. יש כמה מקצועות שיש בהם קצת פערים אובייקטיביים בהכשרה בין המדינות, אבל אפשר לפתור זאת בקלות עם קצת רצון טוב. הפתרון הזה אפילו לא עולה כסף".
מה בעצם הסיבה שלא מכירים בתעודות האלה?
"ביורוקרטיה ומקובעות של אנשי משרד הבריאות, שלא מצליחים לקבל את העובדה שהמערכת בצרפת בנויה אחרת מהערכת הארץ ושם לא חייבים לרכוש השכלה גבוהה דווקא במוסד אקדמי".
המדיניות של משרד הבריאות יצרה תופעה אבסורדית למדי, שבה תעודות של סטודנטים ישראלים שהולכים ללמוד באוניברסיטאות במזרח אירופה מקבלות את האישור הישראלי, בעוד העולים מצרפת, שלומדים במוסדות שנחשבים איכותיים הרבה יותר, אינם מקבלים את האישור הנדרש כדי לעבוד בארץ. "המצב כל כך אבסורדי כי עם התעודות האלה הם יכולים לעבוד בכל מקום באירופה - חוץ מבישראל", אומר כלפון.
החשש של משרד הבריאות, כך אומרים גורמים שונים המעורים בפרטים, הוא ממדרון חלקלק שיוביל לכך שאם המשרד יכיר בתעודות של מוסדות שאינם אקדמיים מצרפת, הוא ייאלץ להכיר בתעודות של מוסדות לא אקדמיים ממדינות אחרות, שבהן אין מדובר במוסדות שנחשבים מהטובים באירופה בתחומם.
יוקר הזרות
פרט לאי ההכרה בתעודות ההכשרה הצרפתיות, העולים מצרפת נתקלים בעוד כמה בעיות, שהבולטת שבהן מוכרת לכל הציבור הישראלי: מצוקת הדיור. עליית מחירי הדירות בישראל היא אירוע דרמטי לכל משפחה בארץ. אבל בשביל משפחות שעד כה התנהלו באירו ולא בשקל, המצב קשה אף יותר. הסיבה לכך היא ההתחזקות הדרמטית של השקל מול הדולר והאירו בשנים האחרונות.
"הרבה יותר קשה לעולים למצוא דירה בארץ", אומר כלפון. "לא מדובר רק ברכישת דירה אלא אפילו בשכירות. צריך להבין שלעולים יש בעיה בסיסית שהם לא מכירים את הארץ מספיק טוב, ולכן הם נמשכים אוטומטית לערים הגדולות ולערי החוף, שהן מוכרות יותר להם, אבל גם יקרות הרבה יותר. לא נמצא את העולים באזורים זולים יותר".
יש בכלל דרך להתמודד עם בעיית הדיור? הרי מחירי הדיור הגבוהים הם בעיה כלל־ישראלית.
"זאת אכן בעיה של כל הציבור בארץ, אבל לעולים זה קצת יותר מורכב. לכן יש סיוע שהמדינה נותנת במסגרת סל הקליטה, אבל מדובר בתוכנית שנפרסת לארבע שנים ומובילה לכך שהסיוע החודשי הפך לזניח. הוא מתחיל ב־400 שקלים לחודש ובשנה הרביעית מגיע למאה שקלים בלבד. זה לא באמת סכום שאפשר להסתייע בו כדי למצוא מקום מגורים ראוי. לכן אנחנו רוצים לשנות את מבנה התוכנית ולהתאים אותה לצרכים של העולים. להפוך את הסיוע מתוכנית ארבע־שנתית לתוכנית לשנתיים ולהוסיף עוד סכום לסיוע למגורים. בסוף, ההיגיון שהוביל את ישראל במשך שנים הוא שבשביל שהעולה ייקלט היטב בארץ צריך לדאוג לכך שלא יהיו לו בעיות דיור בשנה הראשונה כאן. לכן הוקמו מרכזי הקליטה. את ההיגיון הזה צריך להתאים למציאות המודרנית".
כלפון מזכיר את סל הקליטה שהעולים זכאים לו, סל שמסתיר בתוכו חלק עיקרי בבעיית קליטת עולי צרפת. באופן כללי, סל הקליטה הותאם במשך שנים לצרכיה של עלייה ספציפית מאוד: עליית יהודי ברית המועצות. הסיבות לכך מגוונות, אבל העיקרית שבהן היא העובדה שרוב השנים שרי הקליטה היו יוצאי ברית המועצות, ובמשך שנים ארוכות התיק אף הוחזק על ידי ישראל ביתנו.
"אין ספק שזה חלק מהבעיה. כל המערכת הותאמה לעליית יהודי ברית המועצות. היה בזה משהו טבעי, כי מדובר בעלייה הגדולה ביותר. אבל היא לקחה את כל המשאבים ובעיקר את כל החשיבה. העובדה שבמשך הרבה מאוד זמן התיק היה אצל אותה מפלגה לא תרמה יותר מדי לעליות שאינן מברית המועצות", אומר כלפון.
איך זה השפיע בשטח?
"הדוגמה הטובה ביותר היא מרכזי הקליטה. היום כמעט אין צרפתים במרכזי הקליטה, בעיקר כי כל הקונספט נבנה בשנים האחרונות בהתאמה לעולים מרוסיה. בנוסף לכך, מדובר במבנים שנמצאים במצב תחזוקתי רע מאוד ובמקרים רבים הם פשוט לא מתאימים למשפחות. עכשיו, זה לא שהעולים מצרפת הם עשירים, אבל תנאי המגורים שמהם הם הגיעו משמעותית טובים יותר ממה שיש במרכזי הקליטה, וזה מרתיע מאוד את העולים ובצדק".
הגורמים הללו, לצד בעיות שונות במערכת החינוך, הובילו כאמור לתופעת ירידה של עולים מצרפת. חבר הכנסת כלפון מדגיש עד כמה מדובר בבעיה בשביל מדינת ישראל. "אנשים לא מבינים שזה לא רק האחוזים הגבוהים. כל משפחה שעלתה ארצה ואז יורדת כי היא לא הצליחה להשתכן כאן יוצרת אפקט שלילי מאוד בקהילה שאליה היא עוברת לגור. אם מדובר בקהילה מצרפת, אז היא תחשוש לעלות למרות הרצון הבסיסי שקיים, ואם מדובר על מקומות אחרים - הרצון אפילו לא עולה".
בשביל לנסות להתמודד עם התופעה הממשלה מגבשת בימים אלה תוכנית מקיפה, שעלותה מוערכת ב־30 מיליון שקלים בשנה. מלבד סוגיית הדיור שכבר הוזכרה, התוכנית אמורה לתת מענה גם לבעיות התעסוקה, אך גם לגשר על הפער התרבותי בין הישראלים לצרפתים.
"מבחינת תעסוקה, הבנו שצריך להקים מרכזי תעסוקה ייעודיים לעולים כי מדובר בהמון ביורוקרטיה והתעסקות שאין סיכוי שעולה חדש יכול להתמודד איתן. מדובר על אנשים שהם יזמים או בעלי כישורים מאוד טובים, שלרוב אין להם את הקשרים בארץ כדי להתברג במקומות עבודה או לפתוח עסקים", אומר כלפון.
על פניו זה נשמע כמו דברים טריוויאליים. רק סיוע בדיור ותעסוקה הוא זה שישנה את המצב?
"לא. כמובן שיש פער נוסף והוא הפער המנטלי. החברה הישראלית לא לגמרי מותאמת לקליטת העלייה מצרפת. רוב הישראלים שדוברים שפה זרה מדברים אנגלית ולא צרפתית, וזה משפיע על הכול - על בתי הספר, על המקום הקהילתי וכן הלאה. לכן חלק מהפתרון הוא יצירת התשתית לקליטה בקהילה. מדובר בסל שירותים חברתי־קהילתי. זה כולל גם הירתמות של עולים מצרפת שכבר השתקעו כאן או אפילו דור שני לעולים שיהיו חונכים של העולים, וסיוע לקהילות הדתיות לקלוט את העולים, כי מדובר בעולים שרובם דתיים ומסורתיים שמגיעים מתוך קהילות מסודרות. אני חושב שהיום ברור לכולם שאי אפשר להסתפק אך ורק בסיוע טכני וצריך גם את מערכת התמיכה החברתית־תרבותית. אם נדע לעשות את זה כמו שצריך נוכל לקלוט כאן אלפי עולים שרק יתרמו עוד יותר לפיתוחה של המדינה".