יועמ"שית בהזמנה

חודשיים חלפו מאז שהכריז שר המשפטים גדעון סער על המועמדת המועדפת עליו לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה, עוד בטרם התכנסה לראשונה ועדת האיתור.

מה לא קרה בחודשיים האלה: נציג ממשלה שנבחר וסוכל, המלצות של שופטי בית המשפט העליון שהתגלו כריקות מתוכן, וביום ראשון השבוע אף הוכרזו השמות שאיתרה הוועדה כמתאימים לתפקיד. ואחרי כל אלה, לאיש עדיין אין בדל של הבנה מי זאת גלי בהרב מיארה, המועמדת שיביא גדעון סער להצבעת הממשלה, ומה הופך אותה לראויה לתפקיד החזק בישראל.

גם בתוך המסמך הרשמי שפרסם יושב ראש הוועדה השופט אשר גרוניס, מעין סיכום של החלטותיה, אי אפשר למצוא הסבר מניח את הדעת להחלטה. בסופו של תהליך המליצה הוועדה בראשות גרוניס על שלושה מועמדים, שאת אחד מהם תוכל הממשלה למנות לתפקיד היועמ"ש. המועמדים הם עורכת הדין גלי בהרב מיארה, כאמור, ויחד איתה נבחרו גם עורכי הדין איתי אופיר ורועי שיינדורף. שמונה עמודים עמוסי מלל נשמעים כמסה מספקת כדי להסביר לאזרחים מי עתיד לשלוט בהם בשש השנים הקרובות, אלא שקריאה בהם רק מגדילה את סימני השאלה. אף לא מילת הסבר אחת על כשירותם של הנבחרים לתפקיד, דבר מעורר תמיהה במיוחד לאור העובדה שגרוניס עצמו הצביע נגד מועמדותה של בהרב מיארה בשל חוסר התאמה.

שבעת העמודים הראשונים במסמך יכולים בהחלט לסייע לעורכי ויקיפדיה בעיבוי והעשרת הערך "היועץ המשפטי לממשלה" באנציקלופדיה החופשית. גרוניס עשה מלאכת מחשבת בתיאור התפקיד ודרישותיו, כפי שמעולם לא נתבקש. לאחר האריכות למעלה מן הצורך, לצורך עצמו נותר עמוד אחד בדוחק. גם את העמוד הזה יכול כל מקבל החלטות בכל נושא לגזור ולשמור, אם הוא חפץ כמובן בערבוב הציבור באמצעות קלישאות. "דומה שאין איש או אישה הניחנים בכל הסגולות הנדרשות מן המועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה", התפייט שם גרוניס, והסביר שלכך נדרשה הוועדה לשקלל חסרונות מול יתרונות. דברים נכוחים. אז מה הביא בסופו של דבר להחלטה? "המועמדים שבאו בפני הוועדה כולם משפטנים מצוינים... הוועדה שקלה את היתרונות והחסרונות של כל אחת ואחד מתשעת המועמדים. לאחר עיון ודיון, החליטה הוועדה כי שמותיהם של אלה יובאו בפני הממשלה להחלטתה".

זמן קצר אחרי פרסום החלטת הוועדה הודיע גדעון סער כי יביא להחלטת הממשלה כבר בישיבה הקרובה הצעת מחליטים למינוי יועמ"ש שתכלול את שלושת השמות, וימליץ לממשלה על מינויה של בהרב מיארה. סער הוסיף נימוק מעט יותר מפורט להחלטה: "עו"ד גלי בהרב מיארה היא המועמדת המתאימה ביותר, הבשלה ביותר, הראויה ביותר ובעלת הידע המקצועי והניהולי העשיר והמרשים ביותר", נכתב בנימוקי ההצעה. "לעו"ד בהרב מיארה מומחיות ובקיאות רבה בתחומי המשפט הציבורי־מינהלי והמשפט האזרחי. עו"ד גלי בהרב מיארה שירתה למעלה מ־30 שנים בפרקליטות המדינה ובשנים האחרונות עבדה כעורכת דין במגזר הפרטי".

הפרגונים של סער בהחלט מחממים את הלב, אך רחוקים מלשכנע. עד לפני חודשיים הייתה בהרב מיארה משפטנית אנונימית לחלוטין, שהדרך מהתפקיד האחרון שמילאה בשירות הציבורי אל כס היועמ"ש היא בגדר קפיצת הדרך. בלי להמעיט מערכה, הניסיון שצברה מבחינת תחומי עיסוק וסוג התיקים אינו משתווה לזה של מועמד אחר שמועמדותו נדחתה – המשנה ליועמ"ש רז נזרי. גם הציור שמנסה סער לצייר כאילו לבהרב מיארה יש ניסיון כעורכת דין פרטית הוא מעט מטעה. בהרב מיארה הצטרפה לפירמת תדמור ושות' כיועצת מיוחדת כפי הגדרתם, ועשתה זאת במקביל לתפקידים ציבוריים רבים בוועדות מינויים ובדירקטוריונים ממשלתיים.

אבל עיקר השאלה על המינוי המתבשל היא חוסר הידיעה המוחלט של אזרחי ישראל באשר לעמדותיה ולסוג המדיניות שתוביל בהרב מיארה בתפקידה החדש. מנדלבליט, לשם ההמחשה, הספיק בשש שנותיו לסכל את חוק ההסדרה, לנטרל את מבקרת הפרקליטות הילה גרסטל, להגיש כתב אישום שנוי במחלוקת נגד ראש ממשלה מכהן, לעצור מינוי פרקליט מדינה שלא מצא חן בעיניו, לגבות את מלחמת הדת של דינה זילבר נגד "הדרת נשים" ולסגור את תיק סנדק. מדובר בתפקיד שהשפיע על מדינת ישראל ואזרחיה לא פחות מכל שר אחר, אולי אף יותר מראש הממשלה בעצמו. מדוע על הציבור לקבל על עצמו עול מלכות יועמ"ש מבלי שידע קודם במי מדובר?

סער מדבר הרבה על ההתרגשות שבמינוי יועמ"ש ממין נקבה כגורם משמעותי. הלוואי שהיה אפשר לחשוד בו שהוא פתי וכלי ריק עד כדי כך שנימוקים כאלה מובילים אותו. סער ערמומי הרבה יותר, וההערכה שיועצת משפטית שמגיעה הרחק מחוץ למערכת בלי שם גדול ובחסדי השר תהיה נוחה וממושמעת לו כשר המשפטים היא כנראה זו שהובילה אותו. זה, ועוד נקודה שהיא אולי היחידה שבה שמענו את עמדותיה של היועמ"שית המיועדת, שמתאימות מאוד לעמדות החדשות שאימץ לעצמו סער לאחרונה.

מדובר בגילוי דעת של בכירים לשעבר בפרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה שפורסם בשנת 2019 על רקע הכוונה לחוקק את פסקת ההתגברות, שבו שוב נשמעות הזמירות על עצמאות מערכת המשפט וקץ הדמוקרטיה. בין השמות המפורסמים כמו יהודה שפר, טליה ששון ושוקי למברגר מופיע גם שמה של בהרב מיארה. אלו דברים שהתרגלנו לשמוע כבר שנים רבות משומרי הסף של הגבינה שזזה מעט ממקומה, אך כמה מדהים היה לשמוע אותם השבוע מפיו של גדעון סער, מי שרץ בבחירות האחרונות תחת הטייטל של מתקן מערכת המשפט. "התקופה האחרונה בתפקיד הייתה תקופה שבה מעבר לעניינים המקצועיים חשת חרדה לעתיד המשטר הדמוקרטי בישראל", התפייט שר המשפטים בעגה פרקליטותית בטקס הפרידה ממנדלבליט. "התרחקנו מקצה התהום, אך הסכנה טרם חלפה. אין דמוקרטיה בלי בתי משפט עצמאיים. בלי תביעה עצמאית. ובמערכת הזאת יש אנשים מצוינים שזאת הזדמנות נוספת שלי גם היום לומר להם – תודה".

גלי בהרב מיארה

צילום: תומר יעקובסון

נקמתו של סער

פרט למינוי התמוה של בהרב מיארה עולה בסירחונו עוד יותר הסיכול הפוליטי שנעשה לעו"ד רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. נקדים ונאמר: נזרי לא נולד כיורש העצר, כתר היועמ"ש לא הובטח לו ובוודאי שלא היינו רווים ממנו רק נחת בתפקיד. אבל, וזה כל העניין, ההדחה שלו עוד בשלב הכשירות זועקת מעורבות פוליטית עד צוואר. הגוף המקצועי, שאמור לנטרל שיקולים כאלה, הפך אצל סער למכשיר האולטימטיבי לצורך חיסולים פוליטיים.

נזכיר, הוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה היא תולדה של פרשת בר־און-חברון המפורסמת. אז, בימי כהונתו הראשונה של נתניהו כראש הממשלה, בוטל מינויו של עו"ד רוני בר־און לתפקיד בשל החשד שהוא נבע ממניעים לא ענייניים של ראש הממשלה והשר דרעי. גם אז היה מדובר בהקפצה של עורך דין כמעט אנונימי לתפקיד בהתאם לאינטרסים של הגורמים הממנים. בעקבות הפרשה המסעירה הוחלט על הקמת ועדת שמגר שדנה בנושא, והיא שהמליצה בשנת 98' על הקמת ועדה מקצועית שתמנע הישנות מצבים כאלה.

מה שגדעון סער עשה השבוע הוא למעשה נטרול של הוועדה וחזרה לימי בר־און-חברון. על פי החלטת הממשלה שמסמיכה את הוועדה, כדי שמועמד יעבור את ועדת האיתור עליו לקבל לפחות ארבע מתוך חמש אצבעות. באמצעות שני נציגים מטעמו – נציג הכנסת צבי האוזר ונציג שר המשפטים דן מרידור – החזיק סער בידיו זכות וטו על כל מועמד שלא חפץ בו, ולמעשה הותיר את הבחירה בידיו כמעט באופן מלא. במקרה של נזרי זה היה מובהק לחלוטין – שני המתנגדים היחידים לבחירתו המתבקשת היו שני השליחים של סער בוועדה. או במילים אחרות: כשכל הגורמים המקצועיים בעד ושני הגורמים הפוליטיים מתנגדים, הרי שיש כאן חיסול פוליטי מובהק.

קל להבין את הרצון של סער לחסל את נזרי. למען האמת, כבר לפני שבועיים כתבנו ממש במשבצת הזאת שזה התרחיש המתקבל על הדעת. נזרי חטא בחטא שאין עליו כפרה מבחינת סער: הוא היה אופוזיציית יחיד לפרקליטים שביקשו להחמיר בכתב האישום של נתניהו, כאשר לדעתו לא היה מקום לאישום בשוחד וגם את תיק 2000 היה צריך לגנוז. סער, שמתגלה בכל יום שעובר כנקמן אובססיבי כלפי נתניהו, חשש שהגישה הזאת עלולה לבוא לידי ביטוי בהסדר טיעון מקל שיתפור נזרי לנתניהו וגם מסרי ההרגעה שפיזר נזרי בעניין לא הועילו. מי שהעז להקל עם נתניהו אין לו עוד תקנה.

קמפיין לכיסוי הדם

במסגרת ניקוי השולחן, סמוך לסגירת הגיליון, יצאה מלשכת מנדלבליט בשורה נוספת: מתווה ההסכם בין ממשלת ישראל למתיישבים באביתר אושר על ידי היועמ"ש. השמחה חגגה בלשכות השרים והח"כים של ימינה, שיצאו בהודעות חגיגיות במיוחד. השמחה נקשרה בראש חודש אדר א', וכתבי החצר השונים שיתפו פעולה על מלא. אך, אם יורשה לי להרוס מסיבות, בשורה אין כאן ואולי אפילו מדובר בנסיגה.

על פי התדרוך שיצא לתקשורת, המתווה אושר והשלב הבא הוא הכרזה על אדמות מדינה והוצאת צו תכנון מיוחד. אלא שכאן מתחבא הקאצ' – על פי התדרוך הקמת הישיבה תמתין עד לאחר שלב הגשת ההתנגדויות. החוגגים במשרדי הממשלה בוודאי בונים על הזכרון הקצר של האזרחים, אבל אנחנו כאן כדי להזכיר.

בזמן חתימת ההסכם כל הצדדים אמרו במפורש שיהיה הבדל בין הקמת הישיבה להקמת הישוב. הקמת הישיבה תתאפשר בהליך מזורז אחרי סקר קרקעות ולפני דיונים בעררים. הקמת ישוב הקבע תתעכב, ותמתין עד סוף הליך העררים ואישור התכניות. זה בא לידי ביטוי גם בהסכם עצמו, שחילק בין הקמת הישיבה מיד אחרי הסקר בסעיפים 5-6, וההליך הארוך יותר לטובת הקמת הישוב בסעיף 7. באזניי שלי שמעתי שרים בממשלה שאומרים מפורשות: הישיבה תוקם אחרי סקר ולפני עררים. זו גם הסיבה שהתחייבו בשעת החתימה על שניים שלושה חודשים.

על פי המתווה שיצא מלשכת היועמ"ש, הדברים יתנהלו בצורה שונה. לאחר שיואיל בטובו שר הביטחון גנץ להכריז על האדמות שאותרו בסקר כאדמות מדינה, יינתנו 45 יום להגשת התנגדויות. אחריהן מתוכנן הליך ייחודי: יועמ"ש איו"ש יעבור על ההתנגדויות שיוגשו, ויחליט האם יש במי מהן טענות וראיות כבדות משקל שעלולות לשנות את מעמד הקרקע בדיון משפטי עתידי. רק במידה ובכל ההתנגדויות לא יהיה ממש, ימשיך שר הביטחון לצו תכנון מיוחד שסופו בהקמת ישיבה.

ההתנגדויות כבר מוכנות, למי ששאל. עותרים שונים מהשמאל הגישו בג"ץ עם כל מיני טוענים לבעלות פלשתינים, והאחרון דחה את העתירות בגלל שהן מוקדמות והוגשו טרם הסתיים הסקר. כלומר, עוד לפני הקמת הישיבה אנחנו צפויים לסאגה ארוכה של התנגדויות ודיונים, שתארך לכל הפחות חודשים ארוכים וצפונה. במאזן של עמידה בהתחייבויות מול מתיישבי אביתר, ניתן לציין הפרה ראשונה כבר בשלב הישיבה: לא הקמה בהליך מזורז אחרי סקר, אלא המתנה ממושכת וחסרת וודאות עד תום ההתנגדויות.

משנכנס אדר מרבים בעורמה

ועוד במסגרת ניקוי השולחן: סמוך לסגירת הגיליון יצאה מלשכת מנדלבליט בשורה נוספת - מתווה ההסכם בין ממשלת ישראל למתיישבים באביתר אושר על ידי היועמ"ש. השמחה חגגה בלשכות השרים והח"כים של ימינה, שיצאו בהודעות חגיגיות במיוחד. השמחה נקשרה בראש חודש אדר א', וכתבי החצר השונים שיתפו פעולה על מלא. אבל, אם יורשה לי להרוס מסיבות, בשורה אין כאן ואולי אפילו מדובר בנסיגה.

על פי ההודעה שיצאה לתקשורת, המתווה אושר והשלב הבא הוא הכרזה על אדמות מדינה והוצאת צו תכנון מיוחד. אלא שכאן מתחבאת התרמית – על פי ההודעה, הקמת הישיבה תמתין עד לאחר שלב הגשת ההתנגדויות. החוגגים במשרדי הממשלה בוודאי בונים על הזיכרון הקצר של האזרחים, אבל אנחנו כאן כדי להזכיר.

בזמן חתימת ההסכם כל הצדדים אמרו במפורש שיהיה הבדל בין הקמת הישיבה להקמת היישוב. הקמת הישיבה תתאפשר בהליך מזורז אחרי סקר קרקעות ולפני דיונים בעררים. הקמת יישוב הקבע תתעכב, ותמתין עד סוף הליך העררים ואישור התוכניות. זה בא לידי ביטוי גם בהסכם עצמו, שחילק בין הקמת הישיבה מיד אחרי הסקר בסעיפים 5 ו־6 ובין ההליך הארוך יותר לטובת הקמת היישוב בסעיף 7. באוזניי שלי שמעתי שרים בממשלה שאומרים מפורשות: הישיבה תוקם אחרי סקר ולפני עררים. זו גם הסיבה שהתחייבו בשעת החתימה על טווח זמן של חודשיים־שלושה. במצב של דיון בהתנגדויות, אין סיכוי בעולם להספיק לדחות את כולן בזמן כזה.

ההתנגדויות כבר מוכנות, למי ששאל. עותרים שונים מהשמאל הגישו עתירות לבג"ץ בשם טוענים פלשתינים לבעלות, ובג"ץ דחה את העתירות בגלל שהן מוקדמות והוגשו לפני שהסתיים הסקר. כלומר, עוד לפני הקמת הישיבה אנחנו צפויים לסאגה ארוכה של התנגדויות ודיונים, שתארך לכל הפחות חודשים ארוכים וצפונה. במאזן של עמידה בהתחייבויות מול מתיישבי אביתר ניתן לציין הפרה ראשונה כבר בשלב הישיבה: לא הקמה בהליך מזורז אחרי סקר, אלא המתנה ממושכת וחסרת ודאות עד תום ההתנגדויות.

ספרו לנו עוד על הנתק

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, ולאור החושך הרב שפיזרתי בשורות שלמעלה יש צורך של ממש במעט אור. ומן האור הזה היה בשפע בשבוע שעבר. בגיליון הקודם, הטור שלפניכם נעדר לטובת מילואים ברמת הגולן. שם, בקור המקפיא, השתדלנו להתחמם בקפה שחור לרוב, אבל גם בקירוב הלבבות הנדיר. רוסים, מסורתיים, ספרדים, חרד"לים, חילונים, דתיי רצף – כולם מדובקים באהבה גמורה זה בזה, מעלעלים יחד בבוז בעיתונים שמספרים להם על הנתק ביניהם. ולצד אהבת הרע הייתה שם גם אהבת המולדת שמקננת באנשים שעוזבים לשבועיים עבודה, לימודים ומשפחה, תומכים בממשלה או סולדים ממנה. אנשים מוזרים, תודה שהיה חלקי עמכם.

לתגובות: yoniro770@gmail.com