בימים אלה מצויין מלאת 48 שנים לגזר הדין שהושת בבית המשפט באוסלו על אנשי המוסד שהיו חלק מהמבצע בלילהאמר שהיה חלק מסדרת 'מבצעי זעם האל' שנועד להביא לחיסולם של מנהיגי ארגון הטרור הפלשתיני ספטמבר השחור.
סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, מרצה למורשת ומודיעין מספר על הפרשה ההיא שבסופה הגדיר אותה צביקה זמיר, ראש המוסד באותה תקופה, כ"חטא היוהרה של המוסד".
"הטריגר למבצע שאליו יוצא המוסד הוא טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. ארגון ספטמבר השחור ניצל את השאננות של הגרמנים, שלמרות מידע שהיה להם ולנו ולמרות עליית מדרגה בטרור חו"ל, הקהילות המודיעיניות לא נערכו. בעקבות הטבח הורתה ראש הממשלה, גולדה מאיר, לראש המוסד לצאת למסע חיסולים בראשי ספטמבר השחור".
"המטרה גם לסגור חשבון על מה שהיה וגם למנוע את הפיגועים הבאים", אומר מיטשניק ומציין כי בתקופה זו ניצבת ישראל בפני עליית מדרגה בפיגועי חו"ל כלפי מטרות ישראליות ויהודיות, מה שהבהיר שמתוכננים עוד פיגועים נוספים שיש לבלום ולמנוע אותם.
"זמיר מטיל את המשימה על ראש יחידת 'קיסריה', מייק הררי", אומר מיטשניק ומדגיש כי אין בדבריו ובסיפור האירוע בלילהאמר כדי לבקר את המוסד ולכן הוא מציין ומדגיש כי האירוע הכושל היה חלק מפאזל שלם של פעולות שכולן, למעט האירוע בלילהאמר, היו הצלחות.
עוד הוא מציין כי במקביל לפעילות המוסד מקיים 'ספטמבר השחור' מבצעים משלו להתנקשות בסוכני מוסד, בחלקם נוחלים האירועים הללו הצלחה כואבת לישראל ולקהיליית המודיעין.
מבצעי החיסולים מתרחשים כמעט כולם על אדמת אירופה, למעט מבצע 'אביב נעורים' שמתרחש בביירות ובו חוברים לוחמי המוסד ללוחמי סיירת מטכ"ל. המבצעים כולם כירורגיים ובהם משתמשים הלוחמים באמצעים שונים ומגוונים, מאקדחים עם משתיקי קול דרך הטמנת מטעני חבלה מתוחכמים ועוד.
"ההתרחשות הראשונה באיטליה, אוקטובר 72'. נבחר היעד הראשון, וואהיל זועייטר, אליו מגיעה החוליה בשעת לילה אחרי שנאסף מל"מ ונבחר המקום הנכון ביותר. צוות אורב לו ליד הבית שאליו הוא מגיע. כשהוא עומד להיכנס לחדר המעלית, שניים עם אקדחים ומשתיקי קול אורבים לו כשהוא נכנס למסדרון בחשיכה. נהג עם רכב מילוט לידם ותצפיתן אמור לוודא שהוא אכן מגיע לבניין. נורות 12 יריות משני האקדחים. בתוך שניות הם מגיעים לרכב הפיאט שבסמוך ונמלטים. הם עוברים למכונית אחרת ולמחרת הם מחוץ לאיטליה".
המחבל הבכיר לא היה מוקף במאבטחים או שומרים כיוון שמדובר היה במבצע הראשון ועדיין לא הייתה תחושה בקרב אנשי 'ספטמבר השחור' שקיים מבצע ממוקד לחיסול הבכירים.
"היעד הבא הוא מחמוד עמשרי, שעונה לטלפון בדירתו בפריז והטלפון מתפוצץ. נגד יעד נוסף מופעל מטען חבלה במיטתו בניקוסיה. ממשיכים עם אל קובייסי בדרך דומה לחיסול הראשון. חוסמים את דרכו ליד כנסייה בפריז, ירי ממשתיק קול. הוא מת במקום והמחסלים נמלטים. סעיד מוקייסי מחוסל בחדרו במלון באתונה". לאחר מכן מתבצע באפריל 73' מבצע 'אביב נעורים', לאחריו עוד חיסול בפריז ולאחריו לא מצליחים אנשי 'קסריה' לחסל את עלי חסן סלאמה, ו"במשך שש שנים בקיסריה מנסים לסגור אתו חשבון והוא מחוסל בבירות ב-79'".
ביולי 73' מתבצע החיסול המוטעה בעיירה הנורבגית לילהאמר כאשר המוסד מקבל מידע מוטעה ששם ישהה עלי חסן סלאמה, אך ההיערכות למבצע מתבצעת בחיפזון ובהסתמכות על מקור לא מהימן דיו. "צביקה זמיר מודה שעיקר התקלה הייתה המקור", אומר מיטשניק. "מארגנים במהירות צוות שלא עבד ביחד עד כה, כולל מי שעדיין נמצאת בהרצה ויוצאים למשימה בנורבגיה".
בזמן בו נמצאים הלוחמים בנורבגיה נמצא עלי חסן סלאמה בביירות. המידע על כך מגיע למוסד, אך רק בשלב מאוחר מדי ואין דרך להודיע ללוחמים לעצור את המבצע. הצוות מתלבט אם האדם שאחריו הם עוקבים הוא היעד ובסוף מחליטים שמדובר אכן בחסן סלאמה. האיש מגיע לתחנת אוטובוס עם אישה הרה, יורים בו 13 כדורים, צביקה זמיר ומייק הררי נמצאים בנורבגיה והררי מבצע וידוא שהחיסול בוצע ומדווח שאכן המשימה בוצעה, אך מתברר שמדובר במלצר מרוקאי תמים".
שלב איסוף המודיעין שקדם לחיסולך מרכז תשומת לב לרכב החוליה שמסתובב בעיירה הקטנה בה כולם מכירים את כולם וכבר למחרת נתפסים שניים מהלוחמים, דן ארבל והלוחמת שנמצאת בשלבי הרצה. השניים נתפסים כאשר הם מגיעים להחזיר את הרכב ששכרו לטובת המבצע, משום ששוטרי נורבגיה רשמו כל רכב שיצא מהעיירה מיד לאחר ביצוע החיסול, וכך ניתן היה להתחקות אחריהם בנקל. השניים שלא מיהרו להימלט מהמדינה נתפסים.
"בחקירה הראשונית דן ארבל משוכנע שהנורבגים שותפים והוא מספר להם את כל המידע מה שמביא למעצר השניים האחרים בביתו של קצין הביטחון של השגרירות, יגאל אייל שמסולק מהמדינה. השניים האחרים אינם מודים ולכן העונש שמושת עליהם הוא חמש שנות מאסר כאשר על חבריהם העונש הוא שנת מאסר. לחצים ישראלים כבדים הביאו לשחרורם אחרי שליש מהתקופה".
זמיר והררי הגישו בעקבות הפרשה מכתבי התפטרות, אבל ראש הממשלה לא קיבלה אותם וקבעה שהמוסד זקוק להם. "צביקה זמיר לקח אחריות ואמר שהמטרה הייתה להכניס את הארגונים למגננה ולא נקמה. הסיבות הן שהמודיעין שלנו לא היה טוב והמקור לא אמין, אבל זו חוכמה בדיעבד. המקור היה סוכנת שעבדה באש"ף ובהמשך בז'נבה ושמעה מכלי שני את המידע. הסיבה השנייה היא חטא היוהרה, כך קבע זמיר".
מיטשניק מסכם את לקחי הפרשה הכואבת ההיא: "אני מציע לכלל אנשי המודיעין לא ליפול למלכודת הוודאות, להטיל ספק ולהצליב מידע ולא לזלזל ביריב".