למתבונן מהצד, המשבר בגבול רוסיה ואוקראינה נראה כמו עוד גחמה או ניסיון של הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין להפגין שרירים. הצבא הרוסי ריכז כוחות גדולים מאוד בגבול ונתת איתותים שונים לכך שהוא ערוך ומוכן להתחיל במתקפה צבאית מיידית על אוקראינה. לצד הכוחות מתבצעים תמרונים ותרגילים שמטרתם למשוך את תשומת הלב הבינלאומית ולהראות שקורה כאן משהו רציני.
זו לא הפעם הראשונה שפוטין וצבאו נמצאים על הגבול האוקראיני. המתיחות בין שתי המדינות שהיו חלק מהגוש הסובייטי לשעבר מוכרת. בשנת 2014 פלשו הרוסים לקרים, חצי אי אוטונומי בדרום אוקראינה, בתואנה שהם מגינים על האוכלוסייה הפרו־רוסית של המקום. אחר כך ערכה רוסיה מעין משאל עם שבו התושבים הצביעו על רצונם להישאר תחת שלטון רוסי.
פוטין לא ספג אז רק ביקורת, אלא גם סנקציות משמעותיות שהופנו נגד הכלכלה הרוסית וגם נגד חברות ואזרחים. ארצות הברית והמערב יישרו קו לגבי הסנקציות בדומה ליישור הקו כעת מול הרוסים.
הרוסים עונים תשובות תמימות בעיקר. הקרמלין פרסם הודעה שלפיה "רוסיה אינה מהווה איום על אף גורם. המדינה מזיזה כוחות על פני שטחה שלה ולא צריכה להיות סיבה לדאגה", אבל המצב שונה לגמרי. מוסקבה החלה במהלכים האחרונים בעקבות התמיכה הגוברת של נאט"ו באוקראינה - במונחים של נשק, אימונים וכוח אדם – שנתפסת כאיום על ביטחונה.
נשיא רוסיה מאיים מצד אחד, אבל מדבר דיפלומטיה מהצד השני. השבוע טען כי ארצות הברית מנסה לגרור את ארצו לעימות צבאי כדי שתוכל להרחיב את הסנקציות ופחות מתעניינת באוקראינה, שלה סיפקה ציוד צבאי. לטענת פוטין כל הסיפור נובע מרצונם של האמריקנים למנוע את התפתחותה של רוסיה, ואוקראינה היא אמצעי לכך. לצד זאת, מתקיימות שיחות בין נציגים אמריקניים לרוסים ויש גם קו תקשורת בין פוטין לג'ו ביידן ושם הדברים נשמעים פחות מתלהמים ויותר פרקטיים.
פוטין הציג לארצות הברית רשימה של דרישות, העיקרית בהן שנאט"ו תחדל מפעילותה לצרף אליה את מדינות ברית ורשה שטרם הצטרפו אליה (מדובר בברית הצבאית שהובילה רוסיה נגד נאט"ו במסגרת המלחמה הקרה והתפרקה) וכמובן שאוקראינה לא תצטרף לצד הסגת כוחות של הברית ממדינות סמוכות לרוסיה.
ארצות הברית ונאט"ו מוכנות לנסות למצוא בשביל פוטין סולם שיוריד אותו מהעץ, אבל רחוק מאוד מדרישותיו המקוריות. האמריקנים רוצים להשאיר ערוץ פתוח עם הנשיא הרוסי ולכן ייתכן שיהיו מוכנים לפשרה, אבל היא לא תכלול כנראה אף אחת מדרישות הליבה של רוסיה.
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן קצת גמגם בהתחלה, אבל אחר כך הביע עמדה נחרצת והזהיר את הנשיא הרוסי שכל צעד צבאי ייענה בסנקציות אישיות נגד פוטין. במקביל, יחד עם בריטניה ומדינות נוספות הוא שלח סיוע צבאי משמעותי מאוד לאוקראינה כדי להכין אותה לאפשרות של מתקפה רוסית וגם כדי שהמסר לפוטין יהיה ברור וחד. בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה, הזהיר את פוטין כי ארצו תטיל סנקציות קשות על מוסקבה אם רגלו של חייל אחד תחצה את הגבול לאוקראינה.
המאבק הזה הגיע השבוע לשולחנה של מועצת הביטחון באו"ם, שם התכתבו השגריר הרוסי ואסילי נבנזיה והשגרירה האמריקנית לינדה תומס־גרינפלד. בעוד הרוסי טען שמדובר בניסיון אמריקני לעורר מהומה ובפרובוקציה מתוכננת היטב, ענתה לו האמריקנית כי להזיז מאה אלף חיילים לגבול זו פרובוקציה לשמה. "יש תוקפנות רוסית לא רק בגבול עם אוקראינה אלא במקומות נוספים בעולם. צריך לראות את התמונה המלאה כדי להבין מה פוטין מנסה לעשות כאן", הסבירה.
מנהיג חזק ופרנואיד
אז מה בדיוק רוצה פוטין ולמה דווקא עכשיו? ד"ר אבינעם עידן, מומחה לרוסיה ממרכז חייקין לגיאו־אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה ומהמכון למחקרי ביטחון לאומי, מכיר היטב את הזירה הרוסית־אוקראינית. הוא שירת כדיפלומט במוסקבה במהלך התפרקות ברית המועצות ובמהלך חידוש היחסים בין ישראל ורוסיה ומעריך ששורשי המצב שאנחנו רואים כיום נעוצים בעבר.
"אוקראינה כבר נחשבת שנים ארוכות כבעלת חשיבות גיאו־אסטרטגית מהמעלה הראשונה לרוסיה, אחרי ההתפרקות של ברית המועצות. ביטוי לחשיבות המאוד מיוחדת שהנשיא פוטין מייחס לאוקראינה יכולנו לקבל בשנת 2013 כשרוסיה פלשה למדינה, השתלטה על מזרח אוקראינה ועל חצי האי קרים. הנסיבות שהובילו את הרוסים ופוטין לעשות את המהלך ההוא אז היו צעד של השלטון האוקראיני בקייב להצטרף לוועידת פסגה ולארגונים כלכליים של האיחוד האירופי, במקביל להצהרה שהמדינה מבקשת להצטרף גם לנאט"ו. על כן, המהלך הנוכחי לא אמור להפתיע אותנו", מסביר ד"ר עידן.
פוטין אולי חולם להקים מחדש את ברית המועצות שאבדה והמהלכים האוקראיניים יפגעו בחלום הזה?
"יש טראומה שמאפיינת את הנשיא פוטין, אחד מאנשי הדור שעלה לשלטון תקופה לא ארוכה אחרי התפרקות ברית המועצות. הוא בהחלט סוחב איתו צלקת גדולה מההתפרקות הזאת ורצון – שהוא הצהיר עליו גם בפומבי – לתקן את מה שקרה שם. אובדן הזיקה ההדוקה בין אוקראינה לרוסיה מאיים על שלמות הפדרציה הרוסית מבחינתו".
לאוזניים ישראליות צמד המלים "פוטין" ו"חושש", אולי בגלל סטיגמות תקשורתיות שהודבקו לו, נשמע מוזר מאוד. בדרך כלל אנחנו מדברים על פוטין המאיים.
"בחשיבה המערבית שלנו אנחנו מתקשים להבין כיצד חושב מנהיג כמו פוטין. יכולנו ללמוד מהתפתחויות שהיו בעבר כשמדינות אחרות באזור הזה ניסו להתקבל לנאט"ו והתגובה של פוטין הייתה מאוד חדה כמו בגיאורגיה. פוטין מרגיש תחושת איום, שמלווה אותו כבר שנים ארוכות, מאז התפרקות ברית המועצות ואובדן האימפריה, בגלל ההתפשטות של נאט"ו מזרחה. צריך לזכור שמאז התפרקות ברית המועצות הצטרפו לנאט"ו מדינות רבות שהיו חלק מהגוש הזה. התחושה הזאת דוחפת את פוטין למהלכים מהסוג שאנחנו רואים מול אוקראינה, כי הוא לא יכול להרשות מבחינתו התרחקות שלה מההגמוניה הרוסית".
המצב בגבול בין רוסיה לאוקראינה נראה נפיץ מאוד. זה יכול להתלקח מחר או מחרתיים למלחמה של ממש?
"מה שמסתמן כרגע הוא שלא בהכרח יהיה עימות אלים. הסבירות לעימות כזה בין רוסיה למדינות נאט"ו וארצות הברית לא נראית ממשית בטווח הקרוב. בנוסף לכך מתנהל ערוץ של דיאלוג בין הנשיא ביידן, ארצות הברית ונאט"ו ובין רוסיה והנשיא פוטין. המשך הדיאלוג הזה מבסס את ההערכה ששני הצדדים לא מחפשים עימות צבאי. ריכוז כוחות רוסיים לאורך גבול אוקראינה נועד להפעיל לחץ על ארצות הברית ונאט"ו כדי להיענות לדרישה הרוסית למנוע צירוף של אוקראינה החשובה במיוחד לרוסיה לנאט"ו, ולהגביל את התפשטות נאט"ו מזרחה. כל עוד מתקיים דיאלוג בין הצדדים וניהול המשבר באופן מבוקר, תימנע האלימות".
והעיתוי לצעדים של רוסיה הוא מקרי? או שמא קשור לחולשה האמריקנית בזירה הבינלאומית בממשל הנוכחי?
"לא מן הנמנע שהוא בחר לעשות את הצעדים שלו בעת הזאת אל מול מה שמסתמן כחולשה יחסית של הממשל האמריקני והוא מעריך שהמנהיגות האמריקנית תהיה יריב נוח מבחינתו. מדובר בנשיא אמריקני שמתקרב לבחירות האמצע, שהן אתגר לא פשוט, והוא בעמדה לא נוחה".
ישראל נמצאת בקשרים טובים עם שתי המדינות. כדאי לה להיות מעורבת אולי ביישוב המשבר?
"לישראל יש יחסים תקינים עד טובים עם כל השחקנים במשבר - רוסיה, ארצות הברית ומדינות נאט"ו ואוקראינה - ויש לה אינטרס לשמר את היחסים הללו. עם רוסיה, שהפכה מעצמה אזורית, יש לישראל הבנות בנושאים בעלי חשיבות ביטחונית לישראל כמו בלימת הנוכחית האיראנית בגזרה הסורית. הדבר הנכון מצד ישראל במשבר המסתמן הוא לשמור על פרופיל נמוך. היכולת של ישראל לתרום למיתון המשבר מוגבלת, ועם זאת יש לה עניין לשמר את יחסיה עם כל הצדדים המעורבים".
אז הצעות כמו שהעלה ראש הממשלה נפתלי בנט ולפניו קודמו בנימין נתניהו לתיווך בין הצדדים, עדיף לישראל להפריח לאוויר בבחינת יציאה ידי חובה אבל לא בכוונה שייהפכו למעשיות.
"ישראל כמובן מבקשת לראות רגיעה של המשבר, בלי התפתחות לעימות צבאי. עם זאת יוזמה לתיווך ישראלי בין מדינות ידידותיות במשבר מורכב שמעורבים בו שחקנים רבי עוצמה לא נראית כמהלך מומלץ בשלב זה. מהלך ישראלי של תיווך עתיד לאתגר את יחסיה הטובים עם המדינות שבעימות. מה גם שבין רוסיה לארצות הברית ונאט"ו מתקיים ערוץ תקשורת אפקטיבי ברמה בכירה".
ישראל ביציע
צבי מגן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר שגריר ישראל ברוסיה ובאוקראינה, אומר כי אף אחד לא יכול להצביע במדויק על הסיבה שגרמה לפוטין ללכת למהלך הזה. "זו השאלה הכי טובה שאין עליה תשובה חד־משמעית. יש מי שיטענו שמעמדו חלש ברוסיה ויש עליו לחץ כבד, אפשרות אחרת היא שמזהים ברוסיה חולשה של המערב. בסופו של דבר הוא הגיע למסקנה שזה הזמן המתאים מבחינתו לנהל שיחות מול המערב ואולי להצליח לכופף אותו. אני גם לא פוסל שיש לחץ מתוך רוסיה על הנשיא ללכת למשבר הזה", הוא אומר ל'בשבע'.
מה מדאיג את פוטין? מה גורם לו לעשות צעד שמזעזע, במובן מסוים, את הזירה הבינלאומית?
"פוטין טוען שיש לחץ של ארצות הברית לצרף לנאט"ו עוד מדינות של ברית המועצות לשעבר, מה שמחליש בעצם את הרוסים, והוא מאמין שעליו לשקם את ברית המועצות ההיסטורית. צריך להזכיר גם את המצב הכלכלי של רוסיה. המדינה נמצאת תחת סנקציות כבר שמונה שנים. פוטין רוצה להסיר את הסנקציות האלה. כל זה מביא מנהיג כמו פוטין להחלטה לביים משבר, ופוטין מצטיין בצעדים מסוג זה. עכשיו מגלגלים את המשבר לפתחן של ארצות הברית ונאט"ו".
פוטין העלה שורה של דרישות בפני האמריקנים והמערב כשהוא יודע שהן כלל לא ריאליות. לאן הוא חותר?
"פוטין דורש בעצם לפתוח מחדש את כל הסדר העולמי ולשנות את פעילות נאט"ו כך שיתחייבו לו משפטית שהארגון לא יתפשט מזרחה ולא ייכנס למדינות שיש בהן השפעה רוסית, וגם שנאט"ו תסלק את כוחותיה ממקומות שבהם הייתה בעבר השפעה רוסית – כמו במדינות ברית ורשה לשעבר שהצטרפו לארגון. אלו כמובן דרישות שהן לא ריאליות. הוא מאיים איום צבאי על אוקראינה, אבל נראה שזה לא איום עם יותר מדי כוונה לקיים. כרגע לקחו אותו ברצינות ומתקיים דיאלוג איתו".
מה ייחשב מבחינתו הישג שאיתו יוכל לחיות, להסיג את כוחותיו ולהרגיע את המצב?
"ההישג יהיה בכך שהוא יקבל ויתורים מסוג כלשהו. לביידן יש בעיה קשה לעשות אפילו ויתורים קטנים כי הדרישות של פוטין נוגעות לשינוי סדרי עולם ממש. הרי נאט"ו מכוונת את עצמה להתחבר לכל מדינות הגוש הסובייטי. מבחינת פוטין הישג יהיה לקבל משהו, קטן ככל שיהיה, ויש סיכוי שאכן תושג פשרה. ייתכן מאוד שיהיה מדובר במשהו שקשור לסנקציות, או לעכב את קבלת אוקראינה לנאט"ו לפרק זמן מסוים, משהו שהוא יוכל להציג כהישג במוסקבה.
"ביידן כבר איים שאם תהיה מתקפה צבאית הוא יעצור את כל הפעילות הכלכלית של רוסיה ויהדק את הסנקציות. פוטין בכלל לא רוצה להגיע לשם, והשאלה היא בעיקר לא מה הוא רוצה אלא במה הוא יסתפק בסופו של דבר, כי כאמור הדרישות שלו לא ממש ריאליות".
ישראל בינתיים שומרת את עצמה הרחק מהסיפור הרוסי־אוקראיני. כמי שמקיימת יחסים קרובים עם שתי המדינות, ייתכן מאוד שההתנהלות הזאת היא הנכונה ביותר. באחרונה פורסם כי ראש הממשלה נפתלי בנט הציע לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין ולנשיא אוקראינה ולדומיר זלנסקי להגיע לישראל כדי לקיים מפגש פסגה בניסיון להפחית את המתיחות בין המדינות. פוטין אהב את ההצעה אבל הציב שורה כה בעייתית של דרישות עד שבנט בעצמו הבין שאין היתכנות למפגש ייחודי כזה.
לאותה מסקנה הגיע מזמן ראש הממשלה לשעבר ויו"ר האופוזיציה בהווה בנימין נתניהו. גם הוא העלה הצעה כזו בפני פוטין, אבל אפילו לא טרח להמשיך הלאה לאוקראינה כששמע שפוטין מוכן לדבר על הכול חוץ מכיבוש חצי האי קרים וצירופה של אוקראינה לברית נאט"ו.
נתניהו בוודאי ידע, וייתכן מאוד שגם בנט, שאין סיכוי אמיתי שישראל תהיה זו שתתווך בין הצדדים. סביר שההצעה עלתה בידיעה ברורה שלא תתקבל. בירושלים מעדיפים שאף צד לא יכפה עליהם בחירה ויעמיד את המערכת המדינית במצב בעייתי – מצד אחד מדינה פרו־מערבית מובהקת כמו אוקראינה שהיא ידידת אמת, ומצד שני הרוסים, שהקשרים איתם אסטרטגיים והם גם יושבים בגבולנו ומתואמים ביטחונית וקרבתם לאיראן ידועה. במחלוקת מסוג הזה לישראל עדיף להביט בעניין מהצד – אבל להישאר דיפלומטית מאוד כלפי כולם.