אמש ערכו אירגונים חרדיים ודתיים לאומיים כנס רבני גדול בבנייני האומה בירושלים, בהשתתפות מאות רבנים מכמה ציבורים. עיקר הערב הוקדש להתנגדות חריפה למתווה הגיור שמקדם שר הדתות מתן כהנא. בדבריי כאן אתייחס לדברי ביקורת שהביע במהלכו הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו שליט"א, בדבר גיור בידי רבני ערים.
אפתח בתמצית המענה לדברי הרב לאו: הטענה התורנית, שבעבר גיירו רבני ישראל בעריהם את הבאים אליהם - בלי שכפה אותם השילטון לסטנדרט הלכתי אחיד - לא נשענת על עשרות שנים בודדות בהן איפשרה זאת הרבנות הראשית תחת פיקוחה. העניין הוא מסורת פסיקת ההלכה בקהילות ישראל מאז ומעולם.
הדברים פשוטים: אנו דנים במקורות הלכה ובמסורת ישראל, ומוצאים שלאורך כל הדורות רבני הקהילות, פוסקי ההלכה ומורי ההוראה, היו סוברניים לגייר בהתאם למסורת ההלכתית שבידם ודעתם בהלכה. מצב זה התקיים גם בארץ ישראל, עד בוא נציגי בריטניה ארצה ופקודת ההמרה הדתית שחוקקו, ולאחר מכן קבלתה במדינת ישראל.
מאז ומעולם היה שער הכניסה לעם היהודי, הגיור, נתון תחת סמכותם של רבני ישראל, כל רב לפי שיקול דעתו בעירו. גם בתקופה בה הייתה קיימת הסנהדרין, היא לא מצאה לנכון לקבוע סטנדרט אחיד בהלכות גיור. כך, היו גרים ששמאי דחה והלל גייר. מסורת ההלכה ברורה אפוא, והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לא אמורה לפגום בה.
כל המשנה ממסורת התורה וקהילות ישראל, ידו על התחתונה. נטל ההוכחה מונח ברשותו של הטוען, שעם הקמתו של גוף רבני כללי (הרבנות הראשית) ושילטון מדיני מרכזי (מדינת ישראל) - ניטל מתלמידי חכמים ראשי קהילות תפקידם ההיסטורי. טיעונים יכולים להישמע כמובן לכאן ולכאן, אבל מסגרת הדיון חייבת להיות ברורה. המוציא מחבירו, עליו הראיה.
כמובן, במקומות שונים היו רבנים שכפפו את עצמם ואת קהילותיהם למי שראו גדולים ומרכזיים מהם, אולם עניין זה ניתן לרשותו של כל רב, והוא משקף את תפיסת הרב את עצמו, את הקהילות השונות ואת הרב הגדול שמקבלים את סמכותו מכוח תורתו ואישיותו. אין בדברים מסוג זה לא הלכה פסוקה ולא מסורת מקובלת ומחייבת.
ברור אפוא שלא ניתן לגזור ממסורת הדורות, עמדה משכנעת בדבר חוק מן התקופה הבריטית ולרבנות ראשית. מי מרבני ישראל שירצה לקבל עליו את סמכות הרבנות, כמובן רשאי לכך. ומי שלא - על הטוענים לנמק ולבסס היטב מכוח מה בתורה ובמסורת הקהילות, יכולים רבנים לכפות את דעתם על רבנים אחרים, באמצעות חוק חילוני.
כפי שמתקבלת ההלכה בכל סוגיה הלכתית חשובה, על הרבנים שתומכים בסטנדרט אחיד בהלכות גיור בהובלת הרבנות הראשית, להציג סימוכין ולבסס טיעונים כדרכה של תורה, תוך התייחסות לנימוקי חבריהם, בתקווה שדעתם תשכנע. פנייה לשילטון שיכפה רבנים לקבל עליהם דעתם של רבנים אחרים, היא עניין שיש להותיר מחוץ לתמונה.
כעת לדברי הרב הראשי הרב דוד לאו. בדבריו ציטט שני מסמכים: הראשון הוא החלטת מועצת הרבנות בתקופת הרב גורן לאפשר לרבני ערים להקים בתי דין לגיור (בעניין זה ראו מאמרי באתר ערוץ 7 "גיור בידי רבני ערים - סקירה היסטורית"), והשני הוא בקשת הרבנים הראשיים הרב שפירא והרב אליהו מרבני הארץ, לא לקבל גיורים שנערכו בבתי דין פרטיים.
המסמך הראשון חשוב. בהודעת המועצה מיום כ"ב טבת תשל"ז (1977) אכן הובהר שבתי הדין בערים יפעלו לפי "תקנון עם הנחיות מפורטות... לקביעת כל הליכי הגיור לפיהם יפעלו בתי הדין", וכן שהגיורים יאושררו ברבנות. אולם כאמור הנוסח הנוכחי של המתווה - שמעניק עצמאות לרבני ערים בהליך הגיור ובאישרורו - לא נשען על שנים בודדות אלה, אלא על מסורת ההלכה שהובהרה לעיל.
אגב, כאשר הגנו הרבנים הראשיים הרב שפירא והרב אליהו על גיורי רבני ערים (מסמך שהרב לאו לא הציג), הם לא נסמכו על פיקוחה של הרבנות, אלא העצימו את רבני הערים והבהירו כי "אין כל יסוד לחשוש שרבנים חשובים אלה שהם מגיירים אנשים ללא קבלת מצוות כדין, כמו שאין לחשוש על כשרות מקוואות, איטליזים, עירובין וכו', שהם אחראים לכשרותם. כל המערער על פסקי רבנים מוסמכים אלה - הוא בכלל מוציא לעז!".
בהמשך כתבו מפורשות, בחודש אב תשמ"ד (1984), שבתי הדין האזוריים "הם עצמאיים בהחלטותיהם ופוסקים לפי ההלכה שבשולחן ערוך ולפי חכמתם". עם זאת הבהירו שניתן לערער על החלטותיהם בבית הדין הגדול ובמועצת הרבנות. אפשרות זו לא קיימת בנוסח הנוכחי של המתווה, כפי הנראה בשל תקדים חמור במיוחד בו ביטל דיין בית הדין הגדול הרב שרמן אלפי גיורים שערך הרב חיים דרוקמן במערך הגיור הממלכתי.
המסמך השני שהציג הרב לאו, מחודש אייר תשמ"ה (1985), לא נוגע לגיור בידי רבני ערים אלא בידי בתי דין פרטיים. בהקשר זה יש לציין את דברי הרב יעקב אריאל בכנס. הוא הזכיר כי בתי הדין החרדיים הפרטיים הם שפנו תחילה לבג"ץ, והוא נענה לדרישתם והכריח את המדינה להכיר בגיורים פרטיים. אירוני הדבר שדקות קודם לדבריו, הוקראה ברכת דייני בית הדין הפרטי של הרב קרליץ בבני ברק, זה שהוביל את העתירה בבג"ץ, לכנס.
בעיני חלק מהטוענים לסמכות עליונה של גורם כרבנות הראשית בתחום הגיור, נראית המחלוקת הנוכחית נוקבת עד לתהום. חשוב אפוא להזכיר כי גם בעיני התומכים בעצמאות רבני ישראל - כפיית בכוח החוק על רבנים שלא לגייר כמשנתם בתורה, גם היא נראית מופרכת ותלושה מן הדעת. לכפייה כזו יש השלכות חמורות על עתידה של התורה ונושאיה.
רוב רבני במובנו ההלכתי כמובן אין כאן, מכיוון שמעולם לא נתכנסו רבני ארץ ישראל לדיון, שמעו את העמדות, התייחסו זה לנימוקו של זה, שיכנעו איש את חברו במידת האפשר, ועמדו למניין. לא נותר אפוא אלא לקרוא לליבון דברי תורה כדרכם של תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימים זה לזה בהלכה, משכנעים בטוב טעם ומרבים שלום בעולם.