מישהו צריך ללמד את גדעון סער, שר המשפטים ויו"ר מפלגת תקווה חדשה, את דברי חז"ל על כך "שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום". או בלשון ימינו, אין די בכך שהצדק ייעשה, צריך שהוא גם ייראה. אם מה שאתה עושה נראה לא טוב, לא מספיק שתטען לכוונות טובות.
כדי להצדיק את החלטתו לפרוש מהליכוד ואת דרישתו הנחרצת להדיח את נתניהו מראשות הממשלה, סער טוען שהאינטרס האישי והמשפטי של נתניהו השתלט על כל התנהלותו והפך לשיקול הדומיננטי אצלו בניהול המדינה. אלא שלא פעם נראה שאצל סער עצמו, התשוקה הבוערת לסלק את נתניהו מהפוליטיקה הפכה להיות השיקול המרכזי שמסלק הצידה כל ערך של איזון, היגיון והגינות בקבלת ההחלטות שלו. שר המשפטים, שמפלגתו זכתה בשישה מנדטים בבחירות וכיום בסקרים אינה עוברת את אחוז החסימה, רוצה שנאמין כי רק טובת המדינה לנגד עיניו בבואו להרחיק מהפוליטיקה לצמיתות את מי שכמחצית מהבוחרים תמכו בו לראשות הממשלה ומפלגתו זכתה ב־30 מנדטים. אבל קשה לבוא בטענות אל מי שמתרשם כי הרדיפה האובססיבית של נתניהו נובעת בין השאר מנקמנות כלפי מי שזלזל בסער והותיר אותו מחוץ לממשלתו.
אנשיו של סער בכנסת פועלים בשיטתיות להעביר חוקים שימנעו מנתניהו להתמנות לראש הממשלה בעתיד הקרוב או הרחוק. בין השאר מדובר בחוק שמטיל הגבלה על אורך הכהונה של ראש ממשלה, ובחוק שמונע ממי שהוגש נגדו כתב אישום להתמנות לראש ממשלה. חוק חדש שמקדמת חברת הכנסת מיכל שיר מתקווה חדשה קובע שתקופת הקלון המוטלת על מורשע בפלילים תורחב משבע שנים ל־14 שנים, אולי כדי להבטיח שאם נתניהו יחתום כעת על עסקת טיעון עם קלון הוא לא יוכל לחזור לפוליטיקה בגיל 79. קשה להימלט מן הרושם שסער ואנשיו מוכנים לשנות סדרי עולם ואת ספר החוקים לא מתוך ראייה מאוזנת של הצדק והאינטרס הציבורי. הכול מוכתב על ידי המטרה הקדושה – להבטיח שנתניהו לא יהיה יותר ראש ממשלה, ואף יורחק לצמיתות מהמערכת הפוליטית.
כעת נראה שגם עו"ד רז נזרי, מועמד מוביל לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, נפל קורבן לאובססיה של סער נגד נתניהו. חבר הכנסת צביקה האוזר, איש מפלגתו של סער, חבר לדן מרידור אשר מייצג את סער בוועדה לבחירת היועמ"ש כדי לפסול באופן תמוה את מועמדותו של נזרי. גם אם מסיבות השמורות עמו סער מעדיף בתפקיד היועמ"ש את גלי בהרב מיארה, הפלתו של נזרי כבר בשלב המוקדם ואי הכללתו בין שלושת המועמדים הסופיים היא מעליבה, לא מכבדת ולא מכובדת. קשה להימנע מהחשד שזה קרה משום שסער ואנשיו בוועדה רצו להיות בטוחים שנזרי לא ייבחר. מדוע? אולי מחשש שנזרי, הבקיא במשפט הפלילי באופן כללי ובתיקי נתניהו באופן ספציפי, עלול להציע לנתניהו עסקת טיעון מקילה שתאפשר לו להיבחר שוב. שהרי נזרי היה זה שמלכתחילה סבר שאת תיק 2000 נגד נתניהו יש לסגור, ובתיק 4000 אין לכלול האשמה של קבלת שוחד. "סטירת לחי לא ראויה ועוול מעליב למשרת ציבור מן המעלה הראשונה" כינה היועמ"ש ושופט העליון לשעבר אליקים רובינשטיין את המהלך הזה במאמר שפרסם בידיעות. ואחרי זה עוד אומרים שיש לנו ממשלת איחוי וריפוי.
ואין מי שיכול לרסן את גדעון סער או לקרוא אותו לסדר. לא כשהוא מביא מועמדת אלמונית מדרג בינוני לתפקיד המשפטי הכי משפיע במדינה, ולא כשהוא מוותר על הזדמנות פז לצעד נוסף של איזון אידאולוגי בהרכב שופטי בית המשפט העליון. בקואליציה השברירית הזאת, שתלויה בכל אצבע של 61 חבריה, כל ראש מפלגה הוא מלך במשרדו. סער הוא ראש ממשלת המשפט, והישר בעיניו יעשה.
העיתון השלישי בגודלו בישראל
אחת לחצי שנה מתפרסם סקר TGI שעוקב אחר שיעור החשיפה של כלי התקשורת בישראל. מנתוני הסקר עולה כי עיתוננו 'בשבע' ממוקם - כמו בדרך כלל בשנים האחרונות - במקום השלישי בין עיתוני סוף השבוע בישראל עם שבעה אחוזי חשיפה בשנת 2021. מקדימים אותו בשיעור החשיפה רק שני העיתונים הגדולים בישראל, ישראל היום (31.9 אחוזים) וידיעות אחרונות (29.8 אחוזים). אחריהם כאמור 'בשבע' עם 7 אחוזי חשיפה, ובהמשך הרשימה הארץ (5.7 אחוזים), מעריב (5.2 אחוזים), מקור ראשון (4.1 אחוזים) וגלובס (3.1 אחוזים).
בשבוע שעבר נפתלי בנט שבר את בצורת הראיונות לעיתונות הכתובה, ולראשונה מאז מינויו לראש הממשלה העניק ריאיון נרחב לגיליון סוף השבוע של חמישה עיתונים – ישראל היום, ידיעות, הארץ, מעריב ומקור ראשון. בנט מודע לכך שבשבע הוא העיתון השלישי בגודלו בישראל, והנקרא ביותר בציונות הדתית. לאורך שנות הקריירה הפוליטית שלו הוא התראיין לבשבע פעמים רבות. מדוע בחר לוותר על ריאיון לעיתון שבקרב קוראיו נמצא המאגר הגדול ביותר של תומכיו – או לפחות של מי שהיו כאלה עד לאחרונה? האם בנט ויתר סופית על הבייס הציוני־דתי שלו? קריאה של הראיונות שפורסמו בחמשת העיתונים מעלה אפשרות אחרת: ראש הממשלה העדיף במות אוהדות לממשלתו, שבהן היה מובטח לו ריאיון מלטף עם מינימום שאלות קשות.
מי שבכל זאת ניסה קצת לאתגר את בנט בשאלותיו היה חגי סגל, עורך מקור ראשון. בין השאר הוא שאל אותו מה יהיה עתיד ממשלתו במקרה שעסקת טיעון תצא אל הפועל ונתניהו יזוז הצידה. האם יהיה מוכן להצטרף לממשלת ימין מלא־מלא?
יש מי שסבורים שאם נתניהו רק יואיל לזוז, ימינה ותקווה חדשה יחזרו מיד אל חיק המחנה הלאומי וניתן יהיה להרכיב קואליציית ימין הומוגנית ויציבה של 65 ח"כים, ולא פחות חשוב – בלי להסתמך על רע"מ. אבל התשובה של בנט לחגי סגל מלמדת שהוא לא ייפרד כל כך מהר מהקואליציה המוזרה שהעניקה לו את כס ראש הממשלה. הסיבה לכך ברורה: אם תוקם קואליציית ימין, המועמד הטבעי והמתבקש לעמוד בראשה יהיה המנהיג החדש שייבחר לעמוד בראש הליכוד, שלרשותו 30 מנדטים, ולא מי שקיבל בבחירות שבעה מנדטים בלבד.
"במצב כזה (שנתניהו הולך, ע"ש) אנסה להרחיב את הממשלה", השיב בנט לשאלה. "אנחנו עכשיו מנהלים ממשלה מאוד אפקטיבית, לא מושלמת. אם נוכל להרחיב – נרחיב". המסר הברור שעולה מבין השורות: גם אם נתניהו ילך, בנט לא ייפרד מהשותפות עם מחנה 'רק לא ביבי' שמעניק לו את ראשות הממשלה כדי לחזור לקואליציית ימין, שבה הוא יוכל להיות אולי שחקן מרכזי אבל לא ראש הממשלה. אפילו ממנסור עבאס הוא לא שש להיפרד. "הוא המנהיג הערבי הפוליטי הראשון, נדמה לי בהיסטוריה, שמכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שמנסה להביא קול אחר", מפליג בנט בשבחו של השותף האסלאמי שלו הוא חייב את כסאו. מה הוא כן מוכן לעשות? לצרף לקואליציה הנוכחית שלו עריקים מהליכוד וממפלגות האופוזיציה. "ברגע שיחליטו חברים בליכוד או במפלגה אחרת לבוא, נשמח שיבואו".
בקיצור, אל תתלו יותר מדי תקוות במה שיקרה מחר בבוקר אם נתניהו רק יואיל ללכת. בנט ימשיך לדבוק בכיסא ובקואליציה עם השמאל ורע"מ. ועם גישה כזאת, אין פלא שהוא העדיף לא להתייצב מול השאלות שהיה נשאל בעיתון הכי נקרא בציונות הדתית.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***
בגיליון השבוע שעבר התפרסמה כתבה מאת הרב אביעד גדות ואסף משניות ובה ריאיון עם האלוף (מיל') שייקה גביש. הכתבה מבוססת על ריאיון מצולם שהעניק האלוף גביש לארגון 'תורת לחימה'. ניתן לצפות בריאיון המלא באתר הארגון.
הראיון המלא ממתין לכם באתר ארגון תורת לחימה:
שייקה גביש,אלוף ישעיהו גביש,מלחמת ששת הימים,סדין אדום (torah-idf.org.il)
לכניסה באמצעות הסמארטפון סרקו את הברקוד:
