אסתר פולארד
אסתר פולארדצילום: יוני קמפינסקי

הגעתי לנחם את יהונתן פולארד על פטירת רעייתו, אסתר יוכבד זצ"ל.

יהונתן ישב כולו עטוף באהבה ובהערכה אינסופית מכל מי שנכנס לבית הקטן. הוא ישב על כסא אבלים כשלידו תמונה ענקית של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אותו הוא הקפיד לכנות "הרב שלי".

כל הזמן אנשים נכנסו ואמרו לו, "תודה רבה", והוא בענווה ענה, "אני צריך לומר לכם תודה, בזכותכם אני כאן ובזכותכם אני יהודי בארץ ישראל".

הוא אמר שפגש הרבה אנשים בחייו אבל מעולם לא פגש אדם שחי על פי אמונה וביטחון ברמה כזו גבוהה כמו אסתר ז"ל.

הוא סיפר שלפני שהיא נפטרה המוניטור הרפואי הראה קו רציף, ולפתע היא חזרה לחיים, וכל הרופאים היו עדים למעמד הזה. היא אמרה לו, "באתי לעולם הזה בשביל שתי משימות: המשימה הראשונה הייתה להביא אותך לארץ ישראל וזו הייתה המשימה הקלה".

יהונתן תיאר איך הוא הופתע לשמוע שזו הייתה המשימה הקלה. "המשימה הקשה", היא הוסיפה, "הייתה להביא אותך לארץ ישראל כיהודי ולא כגוי, כי יותר קל להוציא את היהודי מהגלות ולהביא אותו לארץ, אך קשה יותר להוציא את הגלות מתוכו". הוא הוסיף שלקח לה 30 שנה של עבודה מאומצת כדי "להפוך אותו ליהודי". "היה לי ראש קשה", הוא אמר. לאורך כל השיחה הוא הקפיד לקרוא לה "המורה שלי" (בעברית).

הוא סיפר שהוא ניהל איתה שיחות מהכלא והיא אמרה לו – "יש לך משימה, אתה חייב לשמור על ההלכה בכלא". הוא שאל אותה, "איך אני יכול? זה כמעט בלתי אפשרי".

אסתר אמרה לו, "תסתכל על כף היד שלך, מה אתה רואה?". הוא ענה, "את היד שלי...". היא לא ויתרה ואמרה "תסתכל שוב, מה אתה רואה?" הוא ענה לה "את ההשתקפות שלי - בשר, עצמות ודם". ואז אסתר אמרה, "לא הבנת, ביד שלך אתה רואה את כל אבותיך ואבות אבותיך עד מעמד הר סיני כולל הקב"ה, והם כמו 'בית הדין' שלך. הם צופים בך ומצפים שתמשיך את המורשת שלהם. היו הרבה יהודים שמתו על קידוש השם ומסרו את הנפש בתנאים מאוד קשים כדי לשמור את ההלכה ואתה חייב להמשיך אותם".

שבועיים לאחר מכן, מפקד הכלא פנה אליו ואמר לו "קיבלת תא עם שירותים", יהונתן מאוד שמח, היו שם 300 כלואים ורק ארבעה תאי שירותים. הוא התקשר לאסתר ושיתף אותה באושר שלו, והיא אמרה לו "מה לימדתי אותך? תסתכל על כף היד". הוא אמר "אני לא מבין מה הבעיה" והיא אמרה לו "איך תתפלל שם?". הוא הקשיב לה, הלך למפקד הכלא ואמר לו שהוא לא מעוניין בתא. מפקד הכלא היה בהלם, שאל אותו איך הוא מוותר על תנאים כאלו טובים, ויהונתן הראה לו את כף היד.

כמה ימים לאחר מכן הכלואים החליטו לעשות מרד, הם כעסו על כך שיש רק ארבעה תאי שירותים ל 300 איש והחליטו לפוצץ את צינורות המים. כל התאים עם חדרי השירותים הוצפו במים. יהונתן סיפר שבלילה דפק על דלתו אותו אדם שנכנס לתא עם השירותים ואמר לו, "אתה ידעת". יהונתן הראה לו את כף היד ואמר, "כף היד ידעה".

יהונתן סיפר שלאחר כמה זמן בכלא הוא היה מאוד מאוד רעב כי בקושי הגיע אוכל כשר. הוא נכנס לחדר האוכל מת מרעב והיו שם את כל סוגי הטריפות שיש, עם ריח ממש טוב. הוא הגיע עם המגש, הגישו לו את האוכל על הצלחת, ולפתע הוא הסתכל על כף ידו, נזכר במה שאסתר ז"ל אמרה לו, התחבט עם עצמו, ובסוף נתן את המגש למישהו אחר ויצא מחדר האוכל.

לאחר שהוא יצא היה רצח בתוך חדר האוכל, היו שם אלף אסירים וכולם נכלאו בחדר האוכל ולא יצאו משם, כולם שם עברו 8 שעות של חקירות מאוד קשות ואכזריות, בזמן שהוא חזר לחדרו ואכל קרקרים. אותו אדם שקיבל את החדר עם תא השירותים בא לפולארד ואמר לו "אתה ידעת!" ופולארד הראה לו את כף היד.

אסתר ז"ל אמרה לו - תדע לך שההלכה היא זו ששומרת עליך. אתה לא תמיד תדע למה צריך לעשות אותה ואיך היא שומרת עליך, אבל זאת עובדה.

הוא סיפר על הגדלות שלה באמונה בה', ואיך היא החזירה אותו בתשובה. הוא תיאר את האהבה היוקדת שלה לארץ ישראל, שהיא ראתה אותה בתור ארץ החיים וארץ הקודש, והייתה מתווכחת עם אנשי שמאל רדיקלי בארה"ב בקנאות על קדושת הארץ ועל התושבים הצדיקים שגרים בה.

כולו הכרת הטוב לאשה שהפכה אותו להיות יהודי. אסתר ז"ל קיימה מצוות פדיון שבויים בגופה, בכל לבבה, נפשה ומאודה, אך את הזכות הכי גדולה יהונתן זוכר לה "שעשתה ממנו יהודי". יהי רצון שזכויותיה הרבות יעמדו לה וה' ישלח נחמה גדולה ליהונתן היקר

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים