גוי אחד בארץ?

1. לפני כמה חודשים, לאחר שפרסמתי כאן את מאמרי 'על גרי הצדק ועלינו', התקשר אלי תלמיד חכם מפורסם וידוע, אחד שנשא בתפקיד ציבורי משמעותי בתחום הגיור.

הוא רצה לחזקני על דברי ביחס לסכנה הקיימת במתווה הגיור של השר לשירותי דת מתן כהנא, ולשתף אותי בפגישה שהשר ערך אתו כחלק מחלק מעבודת השטח שלו קודם פרסום המתווה.

לאחר אותה הפגישה, כך סיפר לי אותו תלמיד חכם, בה הוכחתי לשר כהנא פעם אחר פעם כי אין בתוכניתו אף בשורה וכי היא לא פותרת דבר וממילא הרבנות הראשית כבר הלכה עד הקצה האחרון של ההקלות בתחום הגיור, הגעתי למסקנה שהשר כהנא רוצה לעשות את הבלתי אפשרי בכלל – לגייר גויים שכלל אינם רוצים להיות יהודים.

2. והרי זה כל הסיפור בתמצית: השר כהנא, גם אם יחפש מתחת לאדמה, לא יוכל למצוא רבב בהתנהלותה של הרבנות הראשית ובהתנהלותם של דייני בתי הדין לגיור. לא 'חוּמרות מוגזמות', לא 'בירוקרטיה בלתי אפשרית' וגם לא 'דיינים חמורי סבר שמרחיקים גרים', הוא ימצא שם, כי אם בדיוק את ההפך הגמור.

אם כך, על מה יצא קצפו? על מה הוא רועש ועבור מה הוא כל כך אובססיבי? ובכן, השר לשירותי דת מודאג מכמות הולכת וגדלה של אזרחי ישראל אשר אינם יהודים, ואת הבעיה, במקום לפתור בדרך הארוכה והבטוחה, הוא מתכנן לפתור בדרך הקצרה והמסוכנת על ידי שינוי פורמלי ברמה של החלפת תעודת הזהות הישנה בחדשה.

3. עכשיו, תארו לעצמכם שבקונסטלציה פוליטית מסוימת, מבלי שתהיה לנו אפשרות אחרת, היה מתמנה שר בריאות מכחיש קורונה, אחד כזה המתנגד באופן עקרוני לחיסונים. עוד תארו לעצמכם שאותו שר בריאות היה מקיף עצמו בחבורה של ארבעה אנשים בעלי תואר 'רופא', כאלו התומכים בשיטתו ודרכו, אשר היו נותנים גושפנקה להנהגתו המסוכנת וחסרת האחריות. האם אז מישהו מאיתנו היה מחריש או מרשה לעצמו להסתמך על דעתם?

והרי אנו עומדים היום מול מציאות הזויה לא פחות: התמנה לו שר לשירותי דת, אחד כזה שבתחילת דרכו הפוליטית העיד על עצמו שהוא מכחיש קורונה ומתנגד לחיסונים, כלומר מזלזל ברבנים ולא מוכן שהם יגידו לו מה לעשות, מצא לעצמו כארבעה רבנים (לא מזקני הדור) שיאשרו את דרכו והתנהלותו, והחל לרוץ בריצת אמוק להחריב את כל אשר נבנה כאן במשך כמאה שנות רבנות ראשית (כן, כן, הרבנות הראשית קדמה למדינת ישראל ואף לוועד הלאומי שעל ידו נולדה המדינה).

4. במחילה מכבודו של הכותב היקר ר' צוריאל חלמיש, אשר באמת כותב בטוב טעם ודעת, אך זו היתממות גמורה לחשוב ולהציג לציבור כאילו המאבק הניטש כעת הינו על זכותם של רבני ערים לגייר, כפי שהיה בכל הדורות ובחלק משנות קיומה של המדינה. והרי כבודו יודע שזו כלל לא הסוגייה.

הסוגייה המדוברת הינה העזתו וחוסר מוסריותו של רב עיר מסוים, אולי אחד אולי שניים, לגייר גרים שלא כפי דרך כל גדולי הפוסקים ושלא כפי מה שהיה נהוג בכל הדורות (ואנא ממך, בבקשה אל תמצא לי עדות לכך שבקהילת פירנצה בשנת תרפפ"ו דווקא כן היו נוהגים כך, ולא מצאנו פוצה פה ומצפצף).

והרי אתה יודע שגם בימי עבר, בימים בהם רבני ערים בכל תפוצות הגולה גיירו מבלי לקבל אישור מאף רבנות ראשית, במידה והיה קם רב, תלמיד חכם גדול ככל שיהיה, והיה מגייר שלא על פי מסורת הפסיקה, כל גדולי הגולה היו קמים עליו לבולעו, היו פוסלים את גיוריו, והמילים החריפות אשר היינו שומעים מהם היו פי כמה מהביטויים העדינים בהם משתמשים היום הרבנים הראשיים כנגד אותו רב.

5. הראי"ה קוק זצ"ל, אשר במחילה מכבוד תורתם, אבל אף אחד מהמתירים בדורנו לא מגיע לקרסוליו לא בגדלותו בתורה ולא בדאגתו הכנה ומסירותו לטובתה והצלתה של האומה, כתב במענה לשאלה של רב מקהילת גלאזגו, ביחס לגיור של קטן אשר אביו יהודי, שכל הדיון האם להתחשב בדעתו של האב ולגייר את בנו מתחיל רק אם: "אנו יודעים שבגדלותו יקיים את המצוות, דבאמת הלא קבלת המצוות היא עיקר של הגירות... אבל בעניין שהדבר מתברר שאין דעתם כלל לקיים ולהיזהר מאיסורי תורה, מאי מהני (מה מועיל) מה שהם מוסרים אותו לגירות... שכיוון שחסרה קבלת המצוות אין זו גירות כלל" (דעת כהן, קמ"ז).

ואם בפסק דין לגבי גוי יחידי, היה מרן הרב קוק כל כך ירא להקל ולא העז להתיר, כיצד אותם ארבעה או חמישה רבנים בני דורנו מעזים להקל ולהתיר במה שנוגע למאות אלפי גויים ולעתידה של כל האומה?

6. ואחרי כל האמור, הנקודה העיקרית עליה נחמץ ליבי במאמרו של ר' צוריאל חלמיש, הייתה ביחסו אל הרבנות. במשפט קצר, ואולי בלי כוונת זדון, הפך הכותב את הרבנות הראשית לגוף המקבל את סמכותו מ"החוק החילוני", כלשונו.

ואני שואל: כיצד אדם המשייך עצמו לציבור ממשיכי דרכם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל יכול ליפול בכזה בור? האם כדי להגיע לניצחון במלחמת הדעות והאמונות מותר לשנות מן האמת ומן הישר, להיגרר לקטנות הדעת ולדבר רק מתוך פוזיציה פוליטית? עד היום הרבנות הייתה דבר גדול, חשוב וקדוש ועכשיו בגלל שדעת רבך להתיר היא איבדה את כבודה וחינה? סלח לי, אבל אם ישנה 'התחרדות' ממנה ראוי לחשוש, כאן היא טמונה והסכנה הצפויה ממנה נוראית.

אגב, אם תרצה לדייק, השואבים את סמכותם אך ורק מ"החוק החילוני" הם דווקא רבותיך והשר כהנא, שכן מלבד כוחו של "החוק החילוני", אשר הוא קיבל לרשותו אחרי מעשה ההונאה הפוליטי הגדול בתולדות המדינה, אין בידו ובידם כלום, שהרי כל גדולי ישראל, בעבר ובהווה, בארץ ומחוצה לה, חולקים עליו ועליהם.

7. היה מי שמחה בי על כך שבמאמרי האחרון ציינתי כי לא הייתי מסוגל להוסיף את המילה 'היקר' לשמו של השר לשירותי דת, מתן כהנא. מקבל את המחאה, שכן אנחנו עם אחד, "גוי אחד בארץ" ו"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" (כמובן חוץ מאלו להם אין, למשל מחטיאי הרבים והמבזים תלמידי חכמים). ואני תפילתי לך ה' שיחד אתי ועם כל ישראל ישוב בתשובה שלמה, יחזור לעשתונותיו ויחדל מללכת בפזיזות בדרך הרעה בה הוא החל לצעוד. באמת ובתמים.