אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: סרג' אטל. פלאש 90

במסגרת השבוע הלאומי להגנה ברשת יתקיים בסוף השבוע כנס מקוון שידריך הורים לזהות אם ילדיהם נמצאים במצב של התמכרות למסכים ורשתות חברתיות. על השאלה הזו שוחחנו עם אחד ממובילי הכנס, הרב איתן אקשטיין, מנכ"ל מרכז הגמילה 'רטורנו'.

בדבריו קובע הרב אקשטיין כי התנהגות שנראית כהתמכרות היא למעשה תוצאה של מצוקה אחרת שאותה יש לברר ובה יש לטפל עוד בטרם מ טפלים בצורך ההתנהגותי להיצמד למסך. "מאוד חשוב להבין על מה הדברים יושבים ואיפה עובר הגבול הדק בין שימוש להתמכרות. בסמים הדברים ברורים, באלכוהול הדבר יותר אפור, אבל כשמדובר במצרך שכולם עושים בו שימוש כמו המסכים צריך לדעת איך לאבחן בין צפייה להתמכרות".

"ההתמכרות היא לא בעיה, אלא היא פתרון שגוי למצוקה רגשית", אומר הרב אקשטיין ומסביר כי מול מצוקה של חרדה דיכאון וכיוצא באלה נוצרת אצל האדם תחושה של ריגוש המאפשר לו לברוח אל ההיצמדות למסך ולתכנים שבו ומתוך כך נוצרת ההתמכרות. "המשמעות היא שגם כשרואים ילד שמפתח התמכרות למשהו, אם נעצור את הדבר בלי מתן פתרון למצוקות שלו, המצוקות יגברו על האפשרות שלו לנהל אותן וזו סכנה גדולה", הוא אומר ומזכיר את האירועים שהגיעו באחרונה לכותרות ובהם מצוקות הסתיימו בהתאבדות.

כדי לזהות את ההתמכרות מציע הרב אקשטיין ניתן לזהות מצבים בהם הפסקה בשימוש במסך מייצרת אצל הנער, ולעיתים אצל המבוגר, זעזוע בדמות חרדה, כעסים, סירוב, איומים ועוד. "התקשרה אליי אם שהילד שלה מחובר כל היממה לאינטרנט חוץ מכמה שעות שינה, אכילה ושירותים. כשאמרו לו שאם ימשיך ינתקו את האינטרנט הוא איים עליהם שיברח מהבית וכו'. זה מלמד על המצוקה שבה צריך לטפל ולאתר על מה המצוקה יושבת".

הרב אקשטיין מדגיש כי טרם הצבת קווים אדומים וגבולות יש למצוא מענה על המצוקות. "כשילד בבידוד ומאפשרים לו את השימוש במחשב שהופך לחבר, המטפל והמשחנ"ש שלו. להגביל אותו זה לא מספיק. צריך להגדיר לו מה הוא יעשה בשאר הזמן. אם הוא פורץ את הגבולות יש להחזיר את הגבולות".

הטיפול במקרים שכאלה, מסביר הרב אקשטיין, מתבצע באופן הדרגתי. "ההתערבות מתחילה באופן משפחתי, בשיחה הדדית כדי לדעת מה עובר עליו עם חברים, ברשתות, או בכל מקום אחר". אם בשיח כזה אל נמצא מענה מתקדמים לאנשי מקצוע. "איש מקצוע ידבר עם הנער וינסה להבין על מה זה יושב. זה יכול להיות ברמה של ייעוץ ובהמשך תרפיות שונות באמנות בעלי חיים וכו' ועדיין לא הגענו לשלב הכבד. אולי הילד צריך ארגון פנימי או תעסוקה מסודרת, אבל לפעמים זה לא מספיק".

הרב אקשטיין מספר: "טיפלנו בנוער ששיחקו במשחקים סובבי גלובוס וכדי שלא לפספס זמנים שמו לעצמם טיטול כדי שלא לאבד שנייה במשחק לטובת הליכה לשירותים". במצבים שכאלה "הנערים עצמם לא חושבים שהם בבעיה. הם חשים שהם בתוך משחק, שבמקום לרוץ בחוץ הם רצים בגלישה באינטרנט ולא מבינים את הצורך בהתערבות חיצונית. במקרים שאין ברירה ההתערבות משמעותית יותר והיא לא פשוטה. להרחיק ממסכים זה הרבה יותר קשה מסמים, כי המסכים הם חלק בתוך חיינו. כיום אי אפשר להגיד שלא להכניס מסכים הביתה. ההורים עצמם נמצאים מול המסכים וברשתות החברתיות כחלק מהחיים, ולכן לפעמים דרוש איש מקצוע שיתווה דרך שמשפיעה גם על ההורים. לא פעם צפו תוך כדי טיפול בעיות גם אצל ההורים".