"אבל למה הם דחפו מקל לתוך האף?". בדיקת קורונה
"אבל למה הם דחפו מקל לתוך האף?". בדיקת קורונהיוסי אלוני, פלאש 90

"בוקר טוב וברוכים הבאים לדיוני ועדת הבריאות של המאה ה־22", בירך היו"ר את חברי וחברות הוועדה שהקים הדיב"ל (דיפלומטיה בינלאומית), הגוף העולמי שהחליף את ארגון האומות המאוחדות האנכרוניסטי. זה קרה בשנת 2099, לאחר שסין ורוסיה התאחדו ונשיא המעצמה המאוחדת, מי הו זה פוטין, הודיע על סגירת האו"ם בנימוק שאום הוא דבר שחסר לו בורג. במקומו הוקם ארגון הדיבל, או כפי שכולם כינו אותו – הדביל.

"אם כן, בוקר טוב לכולם", דפק היו"ר בפטישו לאות כי הישיבה החלה, "כידוע לכולנו, הדביל הטיל עלינו לחקור את מצב המגפות בעולם ולהגיש המלצות אפידמיולוגיות לקראת המאה ה־22".

"מה יש להמליץ", גיחך הנציג הרוסי, "הדברנו את כל המגפות בדיוק כפי שחיסלנו את אוקראינה".

"קודם כול, יש עדיין כמה כיסי התנגדות באזור קייב", אמר היו"ר, "וחוץ מזה אני מזכיר לכולנו שגם בתחילת המאה ה־21 חשבו שהטכנולוגיה תדע להתמודד עם כל מחלה, ואנחנו יודעים מה קרה אחר כך".

"סטטיסטית", אמר היועץ המדעי של הוועדה, "פעם במאה שנה מתפרצת מגפה בקנה מידה עולמי. במאה ה־20 זו הייתה השפעת הספרדית..."

"מה זה?!" קפץ הנציג הספרדי כמו מטדור שחטף בעיטה משור.

"בסדר, השפעת העולמית", פייס אותו היועץ המדעי, "אחר כך, במאה ה־21, הייתה הקורונה..."

כל העיניים הופנו אל הנציג ההולנדי, זקן חברי הוועדה שהיה ילד בעת מגפת הקורונה והטראומה עדיין הייתה חרותה בזיכרונו.

"זה היה נורא", התלחלחו עיניו של הזקן, "היה מקל עינויים קטן, ומדי פעם היו דוחפים לנו אותו לאף ומסובבים, ומסובבים, ומסובבים..."

"למה?" שאלה הנציגה השבדית בזעזוע.

"עוד לא הייתה אז הטכנולוגיה של ימינו, שיודעת לאתר באופן דיגיטלי אדם נגוע ולסמן סביבו הילה אדומה כדי שכולם יתרחקו ממנו", הסביר היועץ המדעי, "בתקופה ההיא עדיין החרימו אנשים רק בגלל אמירות או ספרים שהם כתבו".

"בסדר", אמרה השבדית, "אבל למה מקל באף?"

"כנראה כדי לאתחל את המוח", הסביר היועץ המדעי, "היום לכל אחד מאיתנו יש שבב מוחי מובנה, אבל במחצית הראשונה של המאה ה־21 המשטרה עדיין נאלצה להשתמש בתוכנות ריגול פרימיטיביות כדי לחדור בשושו לטלפונים של האזרחים. היו כל הזמן ניתוקים באינטרנט וכולם היו מנסים להתקשר למישהי שקראו לה תמיכה, שהייתה מצווה עליהם לנתק את המכשיר מהחשמל ולחבר בחזרה, ואז לנתק, ולחבר, ולנתק, ולחבר..."

"איזה סיוט", הזדעזע הנציג הברזילאי, "למה הם עשו את זה?"

"אף אחד לא יודע", משך היועץ בכתפיו, "החוקרים חושבים שהיה להם אליל שקראו לו ראוטר. זה כנראה היה סוג של פולחן".

סליחה, מי המנהיג פה?

"כפי שאמר היועץ המדעי", דפק שוב היו"ר בפטיש, "מגפה עולמית פורצת פעם במאה שנה ואנחנו צריכים להגיש לדביל המלצות לקראת המגפה הבאה. בואו נראה, מהן המסקנות שאפשר להסיק ממגפת הקורונה?"

"בדקנו את העניין", אמרה הנציגה היפנית, יו"ר תת הוועדה לענייני מסקנות, "והחלטנו להתמקד במדינה קטנה במזרח התיכון בשם ישראל, שהיא מקרה מבחן מאוד מעניין. בשנה הראשונה של המגפה היא נחשבה למובילה בעולם מבחינת התמודדות מוצלחת, אבל אז בבת אחת הכול התהפך והם הגיעו למקום הראשון בעולם מבחינת מספר מאומתים יחסית לגודל האוכלוסייה".

"אבל אז הם בטח לקחו את עצמם בידיים והפחיתו דרמטית את התחלואה, לא?" העירה הנציגה האוסטרלית.

"אז זהו, שהם לא עשו שום דבר", אמרה היפנית במבוכה, "ומה שהכי מוזר – הם עוד התגאו בזה. ככל שמספר החולים קשה והנפטרים עלה, ככל שאנשי מערכת הבריאות זעקו שהם קורסים – כך ראשי המדינה ואמצעי התקשורת סיפרו לאזרחים שהכול בסדר ושהם מנצחים את הקורונה בגדול".

"מעניין", אמר היו"ר, "איך את מסבירה את זה?"

"זו שאלה קשה", אמרה היפנית, "כי אנחנו בשום אופן לא מצליחים להבין את המבנה הפוליטי של ישראל באותה תקופה. המסמכים שהשגנו מלמדים שלראש הממשלה קראו נפתלי בנט, אבל אנחנו יודעים שהוא קיבל רק חמישה אחוזים מקולות הבוחרים ולא נראה לנו הגיוני שאחד כזה יכול להיות ראש ממשלה. יכול להיות שהוא היה מעין בובה, עושה דברו של אחד בשם לפיד שמשום מה כינו אותו ראש הממשלה החליפי".

"אוקיי, אז לפיד היה ראש הממשלה".

"גם לא הגיוני, כי מצאנו המון שטויות מביכות שהוא אמר וכתב, אבל מצד שני אין שום עדויות להתבטאויות שלו בנושא הקורונה, כך שנראה שהנושא כלל לא עניין אותו. זה לא אופייני למנהיג מדינה בשעת משבר חמור כל כך".

"נכון. אז מי בכל זאת הנהיג את ישראל בתקופה הקשה ההיא?"

חצי משפטן וחצי קרנף

היפנית לקחה נשימה עמוקה. "יש סברה שהמנהיג היה קים ג'ונג און", היא אמרה.

"מה?!" נדהם היו"ר, "איך זה יכול להיות?"

"תראו, רבותיי", אמרה יו"ר תת הוועדה המסקנתית, "ישראל נשלטה אז בידי ממשלה לא מגובשת, התקשורת הדהדה כל מה שהפוליטיקאים אמרו והמשטרה החשאית ריגלה אחרי כל מי שבא לה. לכן חשבנו שייתכן שישראל הייתה שלוחה של קוריאה הצפונית".

"יש לנו עדויות לכך שהישראלים העריצו את המנהיג הצפון־קוריאני?"

"לא, אבל יש עדויות ברורות לשנאה פתולוגית של השלטון והתקשורת למנהיג שהודח, זה מאוד אופייני לדיקטטורות. היסטוריונים סבורים שישראל נוהלה אז על ידי שליט כל יכול בשם יועמש, יצור כלאיים מיתולוגי שהוא חצי משפטן וחצי קרנף, בנו הרוחני של האליל הגדול אהרן ברק שכל האליטה סגדה לו. יש ממצאים ארכיאולוגיים שמאשרים את זה".

"אם כך, מי היה נפתלי בנט?"

"סוג של בדיחה, כנראה".

חברי הוועדה בחשו בדממה בתה הסיני שהוגש להם וניסו להבין את הנתונים.

"אנחנו יודעים שנגיף הקורונה גורם לפגיעה בזיכרון", המשיכה הנציגה היפנית, "זה יכול להסביר למה הישראלים התעלמו מהקורונה ככל שהמגפה נעשתה נפוצה יותר".

"אבל ההנהגה ידעה שהמצב חמור", אמר הנציג הספרדי, "למה היא לא עשתה שום דבר?"

"הקורונה גורמת גם לפגיעה באינטליגנציה", אמר היועץ המדעי.

"טוב", אמר הברזילאי, "זה מסביר הרבה דברים".

"זה כנראה מה שקרה בארצות הברית. אני מתכוון, לפני שהיא התפרקה לעשרות מדינות קטנטנות", אמר הנציג הרוסי, "אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהם מינו מנהיג בן שמונים שלא מסוגל להחזיק ראש בפגישות, וסגנית שהכישורים היחידים שלה הם שהיא רבע ג'מייקנית, רבע אפרו־אמריקנית, חצי טמילית־הודית ומאה אחוז פרוגרסיבית?"

"היום אנחנו יודעים שזה הדבר היחיד שעניין אותם", נאנחה הנציגה השבדית, "רק תקינות פוליטית, דיבורים על גזענות ואשליות שכל הבעיות בעולם הן בגלל משבר האקלים".

"כן", מלמל ההולנדי הזקן, "רק שהטרלול הזה התחיל עוד הרבה לפני הקורונה".

חברי הוועדה שקעו בהרהורים נוגים. האוסטרלית הייתה הראשונה שהעזה לבטא בקול את מה שכולם כבר הבינו.

"אז בעצם..." היא אמרה, "יכול להיות שהקורונה לא הייתה הגורם לירידה באינטליגנציה – אלא תוצאה שלה?"

לתגובות:

[email protected]