לפני כמה חודשים מצא את עצמו השר לשירותי דת מתן כהנא יושב וכותב מדם ליבו טקסט נוקב וכואב על תהליכים שאותם הוא מזהה כפיצול הציונות הדתית. כשסיים לכתוב פנה לאחד מיועציו: יש לי נאום חשוב על מה שקורה לציבור שלנו. מצא לי בבקשה במה מכובדת שמתאימה לזה.
הבחירה הייתה קלה: כנס ירושלים ה־19 של קבוצת בשבע שייערך בבירה אי שם בחודש אדר א'. התאריך נקבע, המיקום נסגר ואפילו כותרת כבר הייתה: "הדתומטר המגזרי – תהליכים והשלכות". רק דבר אחד היה חסר: אירוע גדול שיציב את הנושא בראש סדר היום הציבורי. בשבוע שעבר, ימים ספורים לפני הוועידה, הופיעה לפתע עצומת רבנים נגד הרב אליעזר מלמד, שהעז לבטא עמדות עצמאיות בענייני הלכה ובסוגיות דת ומדינה. כמו הרמה להנחתה, היא הפכה באחת את הטיימינג ואת הלוקיישן של הנאום המתוכנן - אירוע מכונן מבחינת כהנא - ללא פחות ממושלמים. אם מדובר היה בפרק של 'פולישוק', מן הסתם היינו מגלים בסופו שהמחאה המתוקשרת והמתוזמנת נגד הרב התומך בשר בושלה על ידי השר עצמו. אבל אצל כהנא האמיתי גם לציניות יש גבול.
סימון טריטוריה
השבוע הגיע יומו הגדול. גדול - כי הוא עצמו חווה אותו כך. מי ששוחח עם כהנא לקראת הכנס התרשם שהוא מייחס למעמד חשיבות ומשמעות מיוחדת, מעין טקס השבעה לתפקיד חדש שהוא מייעד לעצמו. לא עוד רק מספר 3 בימינה או השר לשירותי דת, אלא מנהיג המחנה המרכזי בציונות הדתית - לא פחות. כשכהנא עמד ביום שני על הבמה במלון VERT וזעק "אנחנו צועדים אל סף תהום הפלגנות", הוא ראה לנגד עיניו תחילתו של מפץ פוליטי. "המחלוקות שהורגלנו לחוות מתחת לפני השטח הפכו להרי געש פעילים", טען כשהוא רומז לביקורת עליו ועל רבנים התומכים בו. "אנו מובלים על ידי כוחות מתוכנו הפועלים כמשטרת מחשבות שפוסלת כל עמדה שאינה תואמת את השקפתם. נקודת הייחוס לרמה הדתית־תורנית על הדתומטר המגזרי התקבעה על הקצה הרחוק ביותר של הסקאלה, וכתוצאה מכך עוד ועוד ציבורים ובתי מדרש מוצאים אל מחוץ למחנה, מוכרזים כמצורעים בני זמננו ומוקעים כ'מתייוונים', 'רבנים קטנים שמבלבלים את המוח', 'רפורמים' ו'מחריבי הדת היהודית'". כהנא הזהיר כי "ההקצנה שעוברת הציונות הדתית מפצלת את עם ישראל", והצביע על האשמים: "מי שמדברים גבוהה־גבוהה על אחדות ואהבת ישראל הפכו בפועל למי שדוחפים את כולנו אל תהום של פלגנות ושנאה".
קשה היה שלא להאמין לכאב שביטא השר כהנא. אבל מאחורי הנאום המוקפד והמתוכנן היטב הסתתרה, כאמור, גם מטרה פוליטית חשובה לא פחות מבחינתו של סימון טריטוריה. לאמור: הפערים הרעיוניים בינינו הלכו והתעצמו עד שהם מפצלים אותנו סופית לשני מחנות – אחד בראשותי, השני של בצלאל סמוטריץ'. לפני עשור או שניים אולי עוד יכלו המפד"ל והאיחוד הלאומי לדור לעיתים בכפיפה אחת, אך כעת נפרדו דרכינו. ואם "ראשית הצירים" באותו דתומטר התרחקה מהמיינסטרים באופן המעיד על הקצנה, כהנא בוחר, לצד הצער שבדבר, גם לנצל את השינוי לטובתו, כשיגדיר את נקודת הייחוס העדכנית כקו הגבול החדש בין המחנות ויבקש לקבוע כללי משחק חדשים. הר המור וצפונה - לסמטוריץ', הר ברכה ושאר העולם - אליי. "אני אוהב אותו, בחור כמוהו יכול להיות ראש ממשלה", התוודה הרב שמואל אליהו - כן כן, הרב שמואל אליהו - ביחס למתן כהנא בכנס ירושלים, בין חיצי הביקורת החריפים שירה לעברו. אבל כהנא מסתפק במועט, ובינתיים רוצה למצב את עצמו רק כמנהיג הציונות הדתית.
מדד מחיאות הכפיים
יחסי הכוחות בין שני הפלגים, כפי שהם משתקפים בסקרים האחרונים, אינם מחמיאים לכהנא - וזאת בלשון המעטה. סמוטריץ' התייצב בהם סביב עשרה מנדטים (ובחלקם הרבה יותר מכך), בעוד ימינה מתבוססת סביב חמישה. אבל כהנא יכול בהחלט לשאוב עידוד מתגובות הקהל באולם לדברים שאמר בכנס. ההתבטאויות שלו בסוגיות הקשורות לחלוקה הקלאסית בין ימין לשמאל, ולעצם השותפות עם יש עתיד, מרצ ורע"מ, נתקלו אומנם בקריאות ביניים, במחאות קולניות ובהפרעות בלתי פוסקות. אבל כששטח את משנתו בנושאי דת ומדינה והזכיר את הרפורמות שהוא מוביל - הקהל האזין בקשב רב, והדובר אף זכה מדי פעם לקריאות עידוד ולמחיאות כפיים.
אכן, הסקרים מצביעים לפי שעה על תבוסה של ממש בדרבי, אבל הקולות מהיציע מלמדים אותנו שאת כהנא ושותפיו האידאולוגיים בנושאי דת ומדינה אי אפשר לגמד לגודל של מפלגת מימ"ד ההיסטורית. היא החזיקה בתפיסת עולם דומה בסוגיות הדתיות שבמחלוקת, ולא שרדה. הם מקבלים חיבוק בנושאים הללו בוועידה הכי חשובה במגזר. כשבכנסת ובממשלה מכהנות כבר שנים דמויות כמו אלעזר שטרן, חילי טרופר ומשה טור־פז, וזאת בנוסף לאנשי ימינה ולעוד כמה דתיים ליברליים הפזורים בגוש המרכז־שמאל, אי אפשר עוד לבטלם כמיעוט זניח שזקוק לשריון במפלגת העבודה כדי לצלוח את אחוז החסימה.
למעשה, מתן כהנא מבקש כעת לממש את ההבטחה של קודמיו באותה משבצת, ובראשם אלעזר שטרן, שלדעתו הקדימו את זמנם (ואת הקונסטלציה הפוליטית המיוחדת שהוא־עצמו נקלע אליה) ולא נהנו כמותו מההזדמנות הנדירה לחולל את השינוי שהם כל כך מייחלים לו. אלעזר שטרן הכריז לא אחת כי נכנס לחיים הציבוריים ב־2012 למען המטרה הזאת - למענה בלבד, ולעזאזל הסכסוך הישראלי-פלשתיני שכל כך העסיק את מפלגתו דאז, התנועה. אחרי כמעט עשור, כהנא רוצה להגשים את החלום של שטרן - עדיף כמנהיג הציונות הדתית.
אם מדד קריאות הביניים של משתתפי כנס ירושלים ה־19 מדייק והציבור אכן מזדהה עם האג'נדה שמקדם השר כהנא בנושאי הדת והמדינה - יהיה עליו להתמקד מעתה בהם, ורק בהם. הסיכוי היחיד של מספר 3 בימינה להתקבל בציונות הדתית כאלטרנטיבה ראויה לסמוטריץ' הסוחף ולנסות לסגור את הפער ביניהם יבוא רק באמצעות בידול מוחלט של הסוגיות שבהן הוא מרגיש שהציבור איתו ובריחה מכל עיסוק בנושאים האחרים שבמחלוקת בין ימין לשמאל. אכן, כשאתה יושב בממשלה עם עמר בר־לב ויאיר גולן, שמקפידים לאתגר אותך על בסיס שבועי במעשים ובהתבטאויות שמרתיחות את הבייס, זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית. אבל כלקח מקריאות הבוז שכהנא ספג השבוע, אפשר לפחות להתחיל בצעד אחד קטן: בכנס ירושלים ה־20 אל תגיד שוב "עשר מעלות ימינה".
מבחן הפשקעוויל
שמותיהם של לא פחות מ־66 רבנים – מנשיא ישיבת הר המור הרב צבי טאו, ועד רב קהילת ראשית תבואתו הרב יצחק אלגביש – התנוססו על גילוי דעת שפורסם בשבוע שעבר בדבר החובה לשמור על מסורת פסיקת ההלכה המקובלת בעם ישראל. יוזמי גילוי הדעת שיווקו אותו לתקשורת ולציבור כמכוון נגד פסקי הלכה של הרב אליעזר מלמד בסדרת ספריו פניני הלכה. כבוגר של כמה מכתבי רבנים, בעיקר בציבור החרדי, פיתחתי עם הזמן שיטה מקורית משלי (כל הזכויות שמורות) שבוחנת האם ועד כמה רצינית ושקופה הייתה מלאכת ההחתמה או שמא בכלל מניפולטיבית הייתה. ומכיוון שבמקרה דנן אפשר לזהות בקלות דפוס פעולה של עסקנים חרדים הפועלים בענף משגשג זה, הרי שגם לגביו המבחן המדובר עשוי לספק אבחנה מדויקת.
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וגו', וכך עוברת מורשת התורה מרב לתלמיד ומדור לדור", כתבו הרבנים. "יש מסורת פסיקה בישראל כבר אלפי שנים. כששאלה חדשה עולה על הפרק, וברוך ה' מתרבות השאלות בכל עת ובכל שעה, יש למצוא לה בית אב במקורות העשירים של התורה שבעל פה. לשם כך יש צורך בבקיאות בתורה כולה, ובאשר לדימויו של כל מקרה לקודמו יש צורך בשיקול דעת רציני, וכמו כן יש לשקול באחריות כבדה את ההשלכות המעשיות והחינוכית של כל הכרעה. כל אלו מחייבים תשועה ברוב יועץ עם גדולי התורה. זו נעשית בכתב, בספרות הלכתית ייעודית לכך ובעל פה".
אבן הבוחן לגבי ניקיון הכפיים של יוזמי גילוי הדעת היא בעיניי בשאלה האם האדם שנגדו הוא מכוון היה יכול לחתום בעצמו על אותו הנוסח - לכל הפחות ביקום מקביל. ובכן, מקריאה מדוקדקת של המסמך נראה שגם הפעם התשובה חיובית - מה שחושף סתירה פנימית, באג במערכת, ומציב סימן שאלה גדול על טוהר כוונותיהם של המוציאים לפועל.
הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות
לתגובות: Kobi.nachshoni@gmail.com