"נתן לנו הרגשה של משפחה". הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל
"נתן לנו הרגשה של משפחה". הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל צילום: אוסף ארכיון ירושלים מאוסף הצלם קלמן וייס ז"ל

ביום שלישי הקרוב, י"ד באדר א', יצוינו ארבעים שנה לפטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. גם אחרי שנים רבות כל כך, בעיני רבים דמותו נותרה תעלומה. מהו סוד כוחו של הרב צבי יהודה, שהצליח להפוך ישיבה בת עשרות תלמידים למעצמה של תורה עם אלפי בוגרים, בהם מאות רבנים חשובים ואישי ציבור? ישיבה שההשפעה שלה על הציבוריות הישראלית, הקמת מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון ובניין החברה הדתית־לאומית בפרט היא חסרת תקדים.

"הייתה לרב צבי יהודה מסירות וענווה, דיבוק חברים, והוא ביטל עצמו לגמרי, וכמובן החוכמה הגדולה שהייתה לו, אולי מזה צריך להתחיל", מסביר הרב יעקב פילבר, מגדולי תלמידיו. "הרב נתן לנו הרגשה של משפחה, לא של ישיבה ויחס מורה ותלמיד. בדברים עקרוניים כמו כלל ישראל וההתנחלויות הוא היה תקיף, אבל לא ביחסי אנוש. כפי הביטוי בחז"ל, עדינו העצני, מצד אחד היה עדין ומצד שני נוקשה כעץ, זה היה הסוד שלו".

הרב פילבר מציין כי האהבה הגדולה לרב צבי יהודה צמחה רק אחרי שהגיעו למרכז הרב, לא לפני כן. "אנחנו היינו קבוצה בת 80 חברים מגרעין בני עקיבא 'גחלת' שדחינו את הצבא שלנו בשנה, והיו לנו שלוש אפשרויות: שליש הלכו לכרם ביבנה, שליש לישיבת הדרום ושליש למרכז הרב. לפני שבאנו הרב צבי יהודה היה נסתר, לא הכרנו אותו בכלל, שם הכרנו אותו. הוא לא היה דמות מרכזית או ציבורית. הוא בנה אותנו ואנחנו בנינו אותו".

לדברי הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב וחבר מועצת הרבנות הראשית, מידת האמת של הרב צבי יהודה הייתה סוד קסמו שמשך אליו רבים. "אני חושב שכל מי שהכיר את הרב צבי יהודה ידע שהוא מדבר את האמת שלו בלי חשבון, פוליטיקה או יחצנות, כך העידו עליו כל גדולי הדור שאמרו זאת עליו בהספדים וגם בחייו. הדור הארצישראלי היה זקוק למישהו שידבר איתם בנושאים שמעסיקים אותם והרב צבי יהודה הרים את הכפפה, אין בכך צל צילו של ספק. אחד מתלמידי הרב צבי יהודה שמכהן כראש ישיבה סיפר לי: כשהייתי בישיבה אחרת וניגשתי אליו הרגשתי שהוא מדבר על דברים שמאוד מעסיקים אותי במשנה סדורה ובצורה אמיתית. יש כאלו שאומרים שבשביל צורכי חינוך מותר לרמות, ואילו הרב צבי יהודה אמר את האמת שלו".

מה התובנות שלך אחרי ארבעים שנה?

"כתוב שאדם לא עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה. יש איגרת של הרב יצחק הוטנר, בן משפחתו של אשתו של הרב צבי יהודה, כשהוא החליט לעלות לארץ ולבנות את הישיבה שלו, ישיבת פחד יצחק, הוא כתב מכתב לרב צבי יהודה שנמצא בידי שיתפלל שיהיה לו הסייעתא דשמיא להמשיך את הרבצת התורה שלו בארץ ישראל. כולם מפרשים שבמשך ארבעים שנה יש צ'אנס להבין את דברי רבו, ואילו בסוף הארבעים כנראה תבין, ואם לא הבנת כנראה לעולם לא תבין. אומר הרב הוטנר: זה לא הפירוש, אלא מה שנדמה לך שהבנת לפני ארבעים שנה, זה לא נכון, רק בסוף הארבעים תתבונן על מה שראית ואז תבין את הפירוש הנכון למה שהרב שלך אמר, ואלו שטוענים שהם מיד הבינו את הרב שלהם, סימן שהם לא הבינו. וחתם: היום אחרי ארבעים שנה אני מרגיש שדברים ששמעתי מהרב קוק, היום אני מבין אותם יותר".

ממרחק השנים דומה שמשנתו של הרב צבי יהודה קוק מזוהה בעיקר עם מפעל ההתיישבות. "קודם כול הרבה מכוחו מפעל ההתיישבות קם", אומר הרב מנחם פליקס, ממקימי ההתיישבות ביהודה ושומרון. "היו שלבים שמעורב יותר והיו שלבים שמעורב פחות. עד כמה ההשפעה שלו הייתה? אי אפשר לתאר את ההתיישבות בלי הרב צבי יהודה. היישוב הראשון שהוקם בהר הוא כפר עציון, באותה שנה של מלחמת ששת הימים. מי היה הרוח שהגיעה? חנן פורת, תלמיד הרב צבי יהודה. כך גם מתנחלי חברון, הרב משה לוינגר והרב אליעזר ולדמן זצ"ל, תלמידים של הרב צבי יהודה, ועוד חבורה שהתאספה סביבם. גם הפריצה ליישובים רבים, גם כאן תלמידים של הרב צבי יהודה. וכמובן אנחנו גרעין אלון מורה, שמתוך זה כל המפעל של ההתיישבות ביו"ש הוקם, היו תלמידים של הרב צבי יהודה. הרב צבי יהודה דחף בעיקר בקריאה ובעשייה הציבורית, בגב הציבורי למפעל ההתיישבות, וכן במחאות הציבוריות, בהפגנות, בעשייה בשטח ובארגון העורף שבסוף הגיע להתיישב בשטח, כמו הרב יהודה חזני ואורי אליצור, תלמידי מרכז הרב. כל המפעל הזה ברוחו".

הלהט וההתלהבות של הרב צבי יהודה לארץ ישראל היו עוד קודם המלחמה. "אנחנו זוכרים את הלהט על הארץ הרבה לפני ששת הימים. אני אישית השתתפתי במסיבת יום העצמאות המפורסמת שהרב צבי יהודה הכריז: "ואיפה שכם שלנו? איפה יריחו שלנו? אנחנו שוכחים את זה? מי שהיה שם לא יכול לשכוח את זה", אומר הרב יעקב שפירא, "הרב שמעון קליין, מזכיר הישיבה בזמנו, שאל למחרת את הרב צבי יהודה: למה דיברת פתאום על הנושא הזה? אמר לו הרב צבי יהודה: אני לא הכנתי, אני הרגשתי משהו מבפנים, ותישאני רוח. הרב ישראל מלכיאלי הראה לי סיכום שיחה של הרב צבי יהודה שכבר בג' באלול לפני יום העצמאות הזה, כבר אז רמז הרב צבי יהודה שצריך לחזור לכל המקומות שכתובים בספר יהושע".

מבחינה מעשית, הקשר הראשון של הרב צבי יהודה למפעל ההתיישבות היה מיד אחרי ששת הימים. "אחרי מלחמת ששת הימים קם גוף שנקרא ארץ ישראל השלמה שכלל בתוכו הרבה אנשים חשובים, דתיים ושאינם דתיים, כולל הרב משה צבי נריה לצד מדינאים גדולים ואנשי ביטחון בכירים לשעבר, והגוף כתב מנשר שארץ ישראל השלמה בידינו. אצו להחתים את הרב צבי יהודה, והרב אמר: אני לא חותם כי ארץ ישראל השלמה עדיין לא בידינו, חזרנו לארצנו אך עדיין מצפים לארץ ישראל בשלמותה", מספר הרב חיים שטיינר, מגדולי תלמידיו ור"מ בישיבת מרכז הרב.

חרף ההתלהבות אחרי ששת הימים התקיימו דיונים בדרג המדיני על החזרת שטחים. "אחרי מלחמת ששת הימים היו דיונים על החזרת שטחים. אבי זצ"ל, הרב זולטי והרב עובדיה הדאיה כתבו מאמרים בעיתונים, ואני זוכר שביום שישי בצהריים הרב צבי יהודה היה בפתח הבית ושאל אם אבי בבית. אמרתי לו: כן. מיד הוא חיבק אותו ונישק אותו ואמר לו: 'כתבת כל כך מצוין לכבודה של תורה וארץ ישראל'", נזכר הרב יעקב שפירא.

מתברר שבתחילה הרב צבי יהודה היסס לתמוך בהקמת היישובים. "אחרי שהמגעים והניסיונות לקבל אישור מהשלטונות לא עלו יפה, החלטנו מזכירות גרעין אלון מורה שאנחנו רוצים לעלות, בלי אישור, ואז הלכנו לשאול את הרב צבי יהודה", מספר הרב פליקס. "הרב היסס מאוד בפעם הראשונה, השנייה והשלישית עד שהחלטנו שנלך לרב צבי יהודה ונאמר לו שהחלטנו שכן עולים ומבקשים את ברכתו, ואכן הרב נתן את ברכתו ואיחל לנו הצלחה. ויותר מכך, היינו במחולה, שם התכנס גרעין אלון מורה, והיינו אמורים לצאת לפנות בוקר ופתאום הגיע טלפון מהרב צבי יהודה: הרב מבקש לא לעלות, לדחות ביום אחד את העלייה. היה לנו מאוד קל לקבל את הבקשה שלו כי לא יעלה על הדעת שלא נקבל. מתברר שחנן פורת אמר לו שכדאי להזמין את שמעון פרס אליו לביתו ולנסות לקבל ממנו אישור, כדי שהעלייה תהיה באישורו של משרד הביטחון. שמעון פרס אומנם בא אליו, ואז היה נחשב מהצד הימני, לדבריו הוא חשב שזה טוב להתיישב בשומרון מבחינה ביטחונית אבל זו לא הסמכות שלו אלא הסמכות של ראש הממשלה. הרב צבי יהודה לחץ ואמר בסוף הפגישה: אם אתה לא נותן אישור אני אהיה שם, ואכן הרב צבי יהודה בעצמו הגיע, נטע עץ ובירך 'מציב גבול אלמנה'. באותו יום פינו אותנו והרב עיקש בהתנגדות, החזיק את הגדר. העץ נעקר אבל זה לא היה ברכה לבטלה כי חודשים אחר כך היינו אלפים בסבסטיה ועוד עלייה ותיאומים, ואחר כך כל מפעל ההתיישבות נולד".

הרב צבי יהודה ראה את המאבק על ארץ ישראל כמאבק לאומי. "בעלייה הראשונה המפורסמת לאלון מורה אריק שרון הגיע ביחד עם הרב צבי יהודה ואנחנו הזדנבנו אחרי הרב", מספר הרב פילבר. "הרב צבי יהודה ירד מהאוטו, והשאלה הראשונה ששאל הייתה למי שייכת האדמה הזאת. אמרנו לו: למאי נפקא מינה? ארץ ישראל של עם ישראל! הרב אמר: אם האדמה של מוחמד, לנו אין מה לעשות כאן, זכויות אזרח יש להם, זכויות לאומיות אין להם. ביררנו ואמרנו לו: אדמות מדינה. אם ככה שזה לא שייך למוחמד, זה בסדר. עם כל אהבתו הגדולה לארץ ישראל הוא לא הסכים לפגוע בזכויות של הפרט".

הקשר לא תם באלון מורה. "נסעתי עם הרב צבי יהודה, שהיה אבא שלנו, ביחד לחנוכת ישיבת בית אל בראשות הרב זלמן מלמד", מספר הרב שטיינר. "עד אז היו בהתיישבות רק אוהלים וצריפים, ובבית אל זה היה אבן הפינה של בית אבן ראשון ביהודה ושומרון. הרב אמר שבתורה כתוב 'ואולם לוז שם העיר לראשונה', בית אל זה הבית הראשון שנבנה מאבנים ולא מצריפים. הרב הדגיש בשלט גדול בכל מסיבה במרכז הרב את העניין של 'לא תגורו'. אני זכיתי שכשהרב צבי יהודה לא הרגיש טוב הוא קרא לי ואמר לי: אני רוצה להכתיב לך מאמר. אז אני כתבתי את המאמר, הרב עבר עליו, תיקן פה ושם וחתם. חשוב לומר שלצד הקמת מפעל ההתיישבות הדגיש הרב את החשיבות של מקום תורה ביישובים. בכל יו"ש יש תמיד אלמנט של תורה, כולל, ישיבה או חדר, וזה בזכות הרב צבי יהודה שהדגיש לתלמידיו שתמיד נהיה מתוך תורה".

אנגלית? כן, מחוץ לישיבה

לצד הקמת מפעל ההתיישבות שלח הרב צבי יהודה את תלמידיו להקים ישיבות בכל רחבי הארץ. הרב דרורי בקריית שמונה, הרב דרוקמן באור עציון, הרב זלמן מלמד בבית אל והרב ולדמן והרב ליאור בקריית ארבע. "הרב צבי יהודה שלח אותי לבת ים. אני לא רציתי לעזוב אותו, בכיתי על זה", מספר הרב דוד חי הכהן, ראש ישיבת נתיבות ישראל בבת ים ורב שכונה בעיר. "בחודש אדר תשל"ה, אחרי השיעור הוא קרא לי ואמר: 'משנכנס אדר מרבים בשמחה' ויש לי הצעה לרבנות. הרגשתי שהאדמה נפתחה לפניי, מה אני הולך להיות רב? מה אני צריך את כל זה? התחננתי שישלחו אחרים. לא רציתי בכלל שום רבנות, רציתי להיות קשור כל החיים איתו, הרגשתי קשר חיים איתו. בלי הקשר איתו אין טעם לחיים. הייתי מאוד מקורב אליו, ואפילו בבין הזמנים שהישיבה לא הייתה פועלת הייתי הולך אליו הביתה. שאלתי אם זה לא מפריע לראות עם מי הוא נפגש, עיינתי בספרים שלו, ראיתי הערות וביקשתי להעתיק אותן. הוא קיבל אותי ואמר שאני יכול להיות כמה שאני רוצה כמו בן לאבא, אפילו יותר מזה. הייתה הרגשה שהוא כמו שמש ביום, כל מילה שלו הייתה כמו טל שיורד על אדמה יבשה בתוך המבוכה מסביב, עם הראייה והניתוח העמוק מתוך תורה קדושה ויראת שמיים עצומה. הרגשתי שאני שומע דבר נביא, דבר ה', לא אדם. אפילו דברים שידעתי ששמעתי ממנו קיבלו טעם אחר".

לאחר שנבחר הרב דוד חי הכהן לתפקידו, המשיך להתייעץ עם רבו. "הרב צבי יהודה לא היה מעורב אלא אם כן עירבתי אותו, למעט דבר אחד: כשראה אותי עם חליפה קצרה שאל אותי אם כל הרבנים הולכים ככה. אמרתי: לא, כולם הולכים ארוך. הרב צבי יהודה אמר לי: מכאן אתה הולך לחייט. מספיק שמדברים על מרכז הרב גם בלי זה, לא צריך לתת להם תוספת מהחיצוניות, צריך לראות שאנחנו לא פחות מכולם. ביום יום היו לי הרבה שאלות על המועצה הדתית, היה לחץ וכמעט רציתי לעזוב. הרבנים החרדים השפיעו על המועצה הדתית, לא נתנו לי חדר ולא משרד ואפילו לא בית כנסת. הרגשתי שאני מחוסר עבודה ובלי יחס, ושאלתי אותו האם לקבל הצעות לעמוד בראשות ישיבה. הרב צבי יהודה אמר לי שהעבודה שלי יותר חשובה מראשות ישיבה, וכל יום שאני נמצא פה אני אוסף אוצרות. כמו כן הוא אמר שלמרות שפגעו בי, אנחנו לא צריכים לבוא במחלוקת וגם אם עושים לך דברים אתה לא תגיב ותלך למקום בעיר שהם לא נמצאים".

גם הרב דניאל שילה, לשעבר רב היישובים קדומים, נחלים וקצרין, התייעץ עם הרב צבי יהודה בעניין שליחות רבנית. "יצאתי לשליחות רבנית בקמפוס גבעת וושינגטון והרב צבי יהודה לפני כן שאל אותי שאלה פשוטה: יש לך רישיון מהרבנות להיות רב? למרות שהרב ידע שרב היה צריך להיות יותר מכך, אבל כמעט לא היו אז רבנים במחננו. לאחר המינוי המשכתי לשאול אותו דברים אישיים בקשר לנישואיי, וכשנולד בני בכורי ידידיה הרב צבי יהודה הגיע מירושלים לגבעת וושינגטון כי זו מצווה חשובה והוא לא רצה להחמיץ אותה. הוא ראה חשיבות גדולה בהטמעת לימודי האמונה בציבור, זה לא היה קיים אז בתיכונים. אחרי שנה במרכז הרב התבקשתי לתת בסמינריון בני עקיבא שיחה באמונה וזו הייתה מהפכה. בבני עקיבא דיברו על חלוציות, אבל הביטוי 'מצוות יישוב ארץ ישראל' נמצא לראשונה בספר 'חמישים שנה לבני עקיבא' שיצא בתשכ"ח, וזה בזכות הרב צבי יהודה, שבשבילי הוא האיש שנותן את הכיוון הנכון מה יהודי צריך לעשות בתקופה הזאת. ולכן, גם שנתיים וחצי אחרי שעזבתי את מרכז הרב ולמדתי בכרם ביבנה, המשכתי לנסוע למרכז הרב כדי לשמוע ממנו שיעורים. הראש והלב היו במרכז הרב".

גם בהקמת מוסדות תורניים היה הרב צבי יהודה זצ"ל מעורב. "ישל"צ הוקמה בזכות הרב אברהם שפירא זצ"ל, שהיו לו שני ילדים, אחד מהם מכהן כיום כראש הישיבה, שאותם לא רצה לשלוח למוסדות חרדיים וביקש מאיתנו שנקים את ישל"צ", מספר הרב פילבר. "הרב צבי יהודה היה נשיא הישיבה ונתן לנו יד חופשית והתבטא אף בפניי בענווה שלו: 'בעניינים הללו אתה מבין יותר ממני'. בדבר אחד הוא כן התערב: שלא נלמד אנגלית. אמר לנו שממרן הרב זצ"ל מקובל שאנחנו לא נגד לימודי חול אבל בישיבה אין מקום ללימודי חול, ואנגלית זו שפה זרה, לעומת זאת חשבון התיר כי בעץ חיים למדו חשבון".

"יהיו בעיות קשות יותר"

אירוע מרכזי במעמד אישי ציבור, רבנים ודיינים לציון ארבעים שנה לפטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל יתקיים ביום שלישי הקרוב בבנייני האומה ביוזמת עיריית ירושלים. "רואים היום את תורתו של הרב צבי יהודה בכל מקום, האמת סופה לנצח אבל זה לוקח זמן, חסר לנו היום אישיות כמו הרב צבי יהודה", אומר הרב דב ליאור, מגדולי הפוסקים בציונות הדתית. "הרב צבי יהודה קירב אותנו, הוא ידע שאין לי משפחה בארץ. אני זוכר אפילו שכשהייתי תלמיד בישיבה, בהתחלה הרב צבי יהודה נתן לי כמה לירות כדי שאקנה מגבעת".

אחד מהזיכרונות שחרוטים גם אחרי ארבעים שנה בקרב תלמידי הרב צבי יהודה הוא העצמאות שבה נהג. "הרב צבי יהודה היה יהודי מאוד עצמאי בדעות ובהתנהגות, הוא לא אהב שישרתו אותו", מספר הרב יעקב שפירא. "רצה הכול לעשות לבד, ואחד הקשיים בזקנותו שהיה לו צורך להסתמך על אנשים שונים. הרב חי לבד, ולמרות שדוד שלי, הרב שלום נתן רענן זצ"ל, חתנו של מרן הרב קוק זצ"ל, ניסה לשכנע אותו לישא אישה שנייה, הוא לא הסכים בשום פנים ואופן. כל החיים הייתה התמונה של אשתו ליד המיטה שלו. אני זוכר שפעם הרבנית בתיה רענן, אחותו של הרב צבי יהודה, ביקשה ממני בשבת להעביר לרב צבי יהודה אוכל שהייתה מבשלת בשבילו, כי כידוע היה שלא במתכוון עושה הרבה בצומות. היינו דופקים על הדלת והיה לוקח זמן עד שפותח. אמו הייתה תמיד אומרת לו לאכול, והוא היה אומר לה באידיש: כל הזמן לאכול לאכול. אני זוכר שפעם הביאו לו כיסא. הוא התיישב רגע, אמר 'למען לא ניגע לריק', ומיד קם כדי שלא ירגיש שסתם הביאו לו. הוא העריך את כל מי שעזר לו אבל לא אהב שמשרתים אותו".

הרב שפירא מתאר את הרב צבי יהודה כעובד ה' גדול ושמרן. "אני זוכר מגיל קטן את הדרשות של הרב צבי יהודה לפני התקיעות. הוא היה מכסה את הראש עם הטלית ומדבר בהתלהבות עצומה ולא היה מקצר. היחיד שהיה מעז לרמוז לו שהגיע זמן התקיעות היה רבי אריה לוין, בעל התפילה במוסף. הוא ניגש לרב צבי יהודה ואמר לו: הגיע זמן תקיעות. בכזו התלהבות התנדנד על הסטנדר בשיחה שלו, הוא היה בעולם אחר. לצד הדגשת לימודי האמונה בישיבה, אצלו הלכה זו הלכה עד פרטי הפרטים של ההלכה. לדוגמה, אמר לנו כבחורים: המקום היחיד שכתוב 'גוערים בו' בשולחן ערוך זה על מי שמדבר בתפילה, וכך היה עושה. הרב צבי יהודה היה שמרן עצום, אבל היה דבר אחד ששינה בישיבה: הוא הזיז את תפילת מנחה מאחת לאחת ורבע כדי שילמדו ספרי שמירת הלשון. אני זוכר ששלח מישהו שיקנה כמות גדולה של ספרי שמירת הלשון כדי שיתחילו מיד ללמוד".

מבחינתו של הרב חיים גנץ, ראש ישיבת מעלה אליהו שלמד אצל הרב צבי יהודה קוק כחמש שנים, הנקודה המרכזית בפעילותו החינוכית הייתה השרשת היסודות. "מה שאני קלטתי קצת מדרכו החינוכית של הרב צבי יהודה, שהדבר המשמעותי בפעילותו החינוכית היה השרשת היסודות, חזרה אליהם והקנייתם. לא התפרסות על מרחב של מידע אלא התכווצות ליסודות גם רוחניים באמונה וגם בבניית מוסר. ריכוז יסודות, חזרה אליהם, העמקה בהם והשרשתם".

כשהרב צבי יהודה החל להיחלש מאוד הוא העביר את ראשות הישיבה לרב אברהם שפירא זצ"ל. וכפי שסיפר הרב שמעון קליין, מזכירה המיתולוגי של הישיבה ואיש אמונו של הרב צבי יהודה: "כשמלאו לרב צבי יהודה תשעים שנה, קרא לי ולרב אברהם שפירא, וכשהוא נרגש אמר כי אבא זצ"ל לא זכה לאריכות ימים משום ששפכו את דמו במחלוקת הידועה, אולם כל אחיו של הרב זצ"ל, ר' דוב ור' שאול חנה ור' שמואל האריכו ימים עד קרוב לתשעים שנה, וכעת גם הוא הגיע לגיל זה ועל כן רוצה להבטיח שלא יתעוררו בעיות בישיבה, ומוסר לגר"א שפירא את האחריות על הישיבה, והניהול הכספי של הישיבה, וחתם על סמכותו של הגר"א שפירא לחתום על מסמכי הישיבה בענייני הכספים ושאר הנושאים, והזכיר כי הרב שפירא נושא איתו באחריות קרוב לארבעים שנה, והוא אשר הביאו לשאת בעול משנת תש"ה. וחתם דבריו על הרב שפירא: כתוב בחומש 'לכל מראה עיני הכהן'". מוסיף הרב יוסף בדיחי: "עוד בחיים חיותו של מרן הרב צבי יהודה קרא לרב שפירא 'ראש ישיבתנו'. בהזמנה לחתונת בנו של הרב שפירא כתב מרן הרב צבי יהודה בשנת תשל"ז: 'לחתונתו של בן ראש ישיבתנו הקדושה'. שאלתי את הרב שפירא אודות אמינות הסיפורים והרב אישר לי את אמיתות הדברים".

הרב יעקב שפירא מבקש לחתום את השיחה בראייה של הרב צבי יהודה למרחוק. "סיפר לי אחד מתלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה שבאו כמה תלמידים אליו ואמרו לו: לימדת אותנו על מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, אבל תראה מה שקורה פה, יש אורות אבל יש צללים. אמר להם הרב צבי יהודה: כשאתם תגיעו לגיל זקנה אני לא אהיה פה ויהיו בעיות יותר קשות, אז אל תתלוננו. הוא ראה למרחוק".