כבוד הרב מלמד!
מחויבותך לתורה ולהפצתה ברבים כל חייך, התקבלות ספריך בכמויות יוצאות דופן, הישיבה שאתה עומד בראשה, תלמידי החכמים שמסביבך, הניסיון לברר את המציאות לפני פסיקת הלכה ועוד חושפים שאתה תלמיד חכם ופוסק חשוב ביותר, גם אם יש החולקים על חלק מפסקיך.
המחלוקת היא מיסודותיה של תורה שבע"פ – רק גוף אחד בעל סמכות־על, יש לו מעמד מיוחד ואליו יש חובה לשמוע (או לפחות לא להורות אחרת) והוא הסנהדרין.
תנאים חלקו, אמוראים חלקו, גאונים וראשונים חלקו, נושאי הכלים חלקו על השולחן ערוך ואחרונים חולקים עד ימינו אלה. המחלוקת היא דרכה של תורה.
הרבנות הראשית איננה סנהדרין. הרבנות הראשית שואבת את כוחה מחוק חילוני, נבחרת בידי גוף בוחר, בחלקו פוליטי, הכולל מחללי שבת ואוכלי טרפות, עם חלוקה זהה של רבנים בין אשכנזים לספרדים – כל אלו מדגישים את חוסר הסמכות המהותית של הרבנות הראשית בנושא הדתי, מלבד נושאים שהמחוקק החילוני נתן לה מונופול. הכנסת שאסרה היא הכנסת שתתיר.
לא רק שניתן לחלוק על הרבנות הראשית, כל תלמיד חכם שחושב שהרבנות הראשית טועה בפסיקותיה, רשאי ואף חייב לחלוק עליה ולהורות לציבור השומע לדרכו את ההלכה, כפי שלמד ודן במקורותיה השונים.
קל וחומר שמותר ואף חובה (אם זו דעתך) לחלוק על הרבנות הראשית ועל רבנים אחרים בנושאי מדיניות, בין אם זה היחס לרפורמים ובין אם זה היחס לרפורמת הכשרות והגיור של השר לענייני דת.
כלל לא ברור שבנושאי מדיניות, שאינם הלכתיים טהורים, יש יתרון לרבנים על אנשים אחרים שמעורים בנושאים הנדונים. כבר למדנו ש"דעת תורה" בנושאים שאינם הלכתיים היא "חדש שאסור מן התורה".
המשך בדרכך, אל תירא ואל תחת. האמת תנחה דרכך!
בכבוד ובהערכה, האמת תנחה דרכך!
גילוי נאות: אחותו של הרב מלמד היא גיסתי