שירה שרז-זיק
שירה שרז-זיקצילום: שלומי אמסלם

שכחנו איך מדברים? לפני כשבוע עירית לינור תקפה בשידור חי בגל"צ את הרפורמים שחיים במדינת ישראל ואמרה להם מעל גלי האתר, "זו דמוקרטיה. לא התקבלתם פה. לכו, לכו, לכו. תקימו לכם כותל בכל מקום אחר בגלל שלפי הרפורמה אין עניין של קדושת המקום. נכשלתם פה. אל תכפו את דעתכם בכוחנות והפעלת סמכויות שלא קשורות... הולך לכם בארצות הברית, לכו לשם. מקומכם לא כאן. חבל, באמת, אתם לא שייכים, אין סיבה. רק מקלקלים".

במילים אחרות דעותיהם לא נאות בעיני עירית לינור אז היא בלי להתבלבל מגרשת אותם.

תמונה די דומה היתה אתמול בבריטניה, ארגון ועד יהודי בריטניה, ארגון מכובד ועל זרמי תקף את ח"כ בצלאל סמוטריץ שהגיע לביקור בקהילות היהודיות. הח"כ נסע על מנת "להיפגש עם רבנים, ראשי קהילות וארגונים יהודיים... יש למדינת ישראל אחריות ומחויבות כלפי יהדות העולם" כדבריו בציוץ שהוציא עם הנסיעה.

ועד יהודי בריטניה קיבל את הח"כ בזעם לא פחות מרשים משל עירית לינור במילים "אנו דוחים את דעותיו המתועבות ואת האידיאולוגיה אשר מעוררת שנאה של בצלאל סמוטריץ' וקוראים לכל חברי הקהילה היהודית הבריטית להראות לו את הדלת. תחזור למטוס בצלאל, ותהיה לדיראון עולם. אתה לא רצוי כאן".

כמו עירית לינור גם כאן יש גירוש של מי שלא חושב כמוני. אני באופן אישי מאמינה בשיח, אני מאמינה שתמיד צריך לייצר דיאלוג (כל עוד אין עבירה על החוק), ככה זה במשפחה. אם אני לא מסכימה עם הילד שלי על משהו אני לא אגרש אותו, תמיד אנסה לדבר, לשכנע ולהגיע להבנה. העם היהודי גם הוא משפחה אחת גדולה, מפוזר לקהילות ברחבי העולם, הדעות רבות, הגיוון רב וזה גם חלק מהקסם. ברצוני להזכיר לועד יהודי בריטניה את דברי הרב זקס ז"ל, מנהיג ענק רוח, מגדולי יהודי בריטניה שהיה נוהג לומר "אני לא חייב שתסכים איתי, אני רק צריך שיהיה לך אכפת ממני".

אל לנו להסכים לשיח של חרמות, של טריקת דלת וגירוש. תמיד צריך להגיב לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, ולזכור שלעם היהודי ארון ספרים שלם שמבוסס על מחלוקות. מחלוקת יכולה להיות לשם שמיים, היא מפסיקה להיות כזו כשאנחנו מייצרים את המשוואה שמחלוקת שווה שנאה, ואז לא משנה במי מדובר אם הוא חלוק עלי אידיאולוגית אני שונא אותו; ישראל הראשונה מול ישראל השניה, אורתודוכסים מול רפורמים , ימין מול שמאל, גברים מול נשים, ישראלים מול יהודי התפוצות והרשימה ארוכה. איך אפשר לחיות ככה?

אני בעד שכל צד יעמוד על דעתו ויתאמן בלהשמיע אותה, בלשכנע את הצד השני, בלהיפגש וכן גם לנסות להבין יותר טוב מה כ"כ מפריע לצד השני. הפעילות שלנו ב"מכון גשר למנהיגות" שמבוססת כולה על מפגשים, שיח והקשבה בין מנהיגים ומנהיגות מקבוצות שונות בעם היהודי, מוכיחה שגם אנשים שחולקים זה על זה עמוקות יכולים להפוך להיות החברים הכי טובים שיש ואפילו לפעול ביחד לשפר את המצב.

חשוב גם לזכור ששונאינו לאורך ההיסטוריה לא נתנו למחלוקות הקטנות בינינו לבלבל אותם ופגעו בנו ללא אבחנה, בעיניהם כולנו היינו ונישאר יהודים. הסכסכנות הזו רק מחלישה אותנו כעם ומחלישה את רוחנו.

בין לינור לועד יהודי בריטניה מחבר קו דק של אמירות קיצוניות, אני מאמינה שהמרכז הוא מתון ומתחלחל מאמירות כאלו. אל לנו לתת לקו הקיצוני להכתיב את הטון. המרכז המתון צריך להוקיע את שיח החרמות ולהזכיר לדוברים הקיצונים שאי אפשר כל הזמן לגרש את מי שלא חושב כמוהם. במקום "לגרש" בואו נהפוך את סדר האותיות ונתחיל "לגשר".

הכותבת היא מנהלת מכון גשר למנהיגות