ממלכתיות מדומה

מנהיגים כנועים וממלכתיים

מאז ומתמיד השמאל שטף לנו את המוח על ''ממלכתיות'' ובכך מנע מאיתנו לתקן את הפגמים במערכת (משפט, אקדמיה, תרבות ותקשורת). התופעה שהתחילה מבגין שאמר לאחר 'המהפך' את המשפט המפורסם - "באנו לשרת ולא לרשת", המשיכה לאורך השנים, ובוודאי שגם היתה בתקופת נתניהו.

השיטה ברורה – כל פעם שהפוליטיקאים מימין רצו לעשות שינוי, השמאל הפעיל את כל המנגנונים בשביל לייצר כאוס ואווירה רעה כאילו הימין הורס את המדינה. "פגיעה בדמוקרטיה ובממלכתיות" הם צווחו, וכך עצרו את המנהיגים שלנו מלבצע שינוי אמיתי. מצד שני, ברגע שהם חזרו לשלטון – הם רמסו את הימין במהלכים חד צדדיים על חודו של קול ובגניבת קולות (אוסלו והגירוש כמשל).

ממלכתיות צבועה

בשנה האחרונה תהליך שטיפת המוח רק התעצם, בעיקר בהובלת הנציגים ''הימניים'' בממשלה, שעד לא מזמן מיתגו את עצמם כחוד החנית של המחנה הלאומי.

בשנה האחרונה הם לימדו אותנו מה ממלכתי ומה לא:

לפטר מגל"צ את השדרן המואזן ביותר בתחנה אך ורק מפני שהוא ימני - זה ממלכתי. לבקר בצורה חריפה את התקשורת השמאלנית – זו הסתה.

להגן על שחיתויות ולטייח עבירות פליליות שנעשות (לכאורה) ע"י מערכת אכיפת החוק – זה ממלכתי. לבקר את מערכות אכיפת החוק – זו הסתה פרועה.

להקים ממשלה עם 6 מנדטים, תוך הפרה בוטה של כל ההתחייבויות הערכיות וניצול ציני של המשפחות השכולות – זה ממלכתי (הציל את המדינה). לטעון שהממשלה הזאת היא ממשלת הונאה לא לגיטימית - זו הסתה.

להקים ממשלה שנשענת על מפלגה תומכת טרור (לפי הגדרתו של בנט)- זה ממלכתי. לצעוק על הסכנה החמורה בהישענות על האוייב – זו הסתה.

לטעון שכל מבקריך הם חלק מ'מכונה ביביסטית שיורקת רעל' (למרות שרבים ממבקריך הצביעו לך ולא לנתניהו – יותם זמרי למשל) - זה ממלכתי. לצעוק על אובדן הדרך ופירוק המחנה הלאומי – זו הסתה.

לפי כהנא, לטעון שכל מי שמבקר אותך ואת הרפורמות שלך הוא פלגן, קיצוני וחרד"לי (להכליל וכביכול לומר שכל מבקריך מזדהים עם הביטויים הקשים שנאמרו מפי חלק מהרבנים) – זה ממלכתי. לצאת נגד הרפורמות שלך ולטעון שהן פוגעות בצביונה היהודי של המדינה - זו הסתה ופלגנות.

לעשות רפורמות שאינן מוסכמות על הרוב המוחלט של הרבנים (מכל המגזרים, כולל במגזר הציוני דתי לבדו) – זה ממלכתי. לטעון שרפורמה לא מוסכמת כזאת עלולה להוביל לפתיחת ספרי יוחסין וקרע בעם ישראל – זו אונאת הגר ופלגנות.

להאשים את הרבנות הראשית בכך שכל הבעיות שיש היום בדת ומדינה נובעות בגלל התנהלותם הקלוקלת במשך 73 שנים – זה ממלכתי. לטעון מנגד שמתן כהנא (למרות כוונותיו הטובות) עוזר לגופים פרוגרסיביים שמנסים לפרק את הזהות היהודית מהמדינה – זו הסתה.

אפשר כמובן להמשיך עוד הרבה, אבל נסתפק בדוגמא אחרונה – בשנים האחרונות השמאל יצר כאוס ופלגנות שלא נראו כאן. תפרו לנתניהו תיקים, עשו הפגנות מזוויעות נגדו והתקשורת כמובן קידמה את זה כמלחמה על הדמוקרטיה נגד הרודן העליון. מרגע שנתניהו הופל, התקשורת פתאום מלטפת את הממשלה ותוקפת את האלימות ו'הרעל' של המפגינים נגד הממשלה. פתאום זו לא דמוקרטיה, אלא כת ביביסטית מפלגת.

ימינה מפלגת

צריך להבין, יש כאן מכונה משומנת היטב שדואגת להחדיר לאזרחי ישראל את המחשבה השקרית שהימין אלים וברוטאלי ואילו השמאל ממלכתי ומכבד. אין שקר גדול מזה.

לצערי, את השיטה הזאת מפלגת ''ימינה'' אימצה, ולאחר שפילגה את הציבור - היא מכפישה ומאשימה בפלגנות את כל מתנגדיה מהציונות הדתית.

אין שום דבר ממלכתי בממשלה שמחרימה את מנהיג הימין (ואת בוחריו!) ומקימה ממשלה שנשענת על תומכי טרור, על חודו של קול וע"י גניבת קולות. העיקר הם אומרים שזו ''ממשלה נורמאלית של אנשים נורמאלים שמגיעים מהמקום הנכון'' (יאיר לפיד).

אז נכון, מתן כהנא דיבר בכנס ירושלים על תופעה כואבת של פילוג בציונות הדתית. אני שותף לצער על התופעה וכולי תקווה שנצליח להתאחד באמת. אבל לבעיה הזאת שותפים שני צדדים קיצוניים – הצד הקיצוני שמתנגד לכל דבר בצורה שאינה לכבודה של תורה, אך מנגד גם הצד הקיצוני של כהנא, שפועל על אוטומט נגד הרבנות ונגד רוב רבני ישראל.

אחדות אמיתית

בשביל ליצור אחדות אמיתית, צריך להתנהל באופן שגם אם יש לאדם דעה אישית מסויימת - הוא יתקן את הפגמים ברבנות רק מתוך דיבור, שכנוע והבנה הדדית, ולא מתוך כיפוף ידיים ומלחמה. אפשר ללמוד את ההתנהלות הזאת מהרב דרוקמן, שהוא הסמל לממלכתיות ואחדות אמיתית.

כך גם במחלוקות בתוך הציבור שלנו – אנו מוכרחים לאפשר את המחלוקת, אך לקיים אותה בצורה מכבדת. לא יתכן שמתן כהנא יאמר על כל הרבנים שחולקים על הרב אליעזר מלמד שהם מנהלים נגדו מחלוקת שלא לשם שמים, זו חוצפה שאין כדוגמתה. מצד שני זה גם נורא שעסקנים יעשו מניפולציות בדרך החתמת והפצת מכתבי התנגדות, ויובילו לפילוג מיותר.

אשרינו שזכינו שיהיה בדור שלנו רב כמו הרב דרוקמן ועוד רבנים כמותו. שנזכה ללכת בדרך הזאת, דרך התורה הגואלת והמאחדת, דרכו האמיתית של הראי"ה קוק, ושל בנו הרצי"ה קוק, שהשבוע נציין את יום פטירתו ה-40. כמה הוא חסר לכולנו.

--

אריאל הנדלר, סטודנט לחינוך