מה הוביל את פוטין למשבר הנוכחי? מה השאיפות מהמשבר? מה יוכל למנוע אותו? האם ישראל צפויה להיפגע מהאירועים? על כל אלה שוחחנו עם דוידי הרמלין, ראש המרכז לדיפלומטיה ציבורית, שבאחרונה שב מביקור במוסקבה כאורח רשמי של גוף ממשלתי.
"המציאות מורכבת מכפי שנראה. לפעמים אנחנו לא רואים את התמונה ממעוף הציפור", אומר הרמלין המדגיש כי לצד השאיפה שלא להתערב בסכסוך חשוב להבין את מורכבותו ואת מארג השיקולים והאינטרסים שבו.
הרמלין מזכיר כי מאז עלה פוטין לשלטון הוא מבקש להחזיר את רוסיה לימיה הגדולים. זאת לאחר ברית המועצות כמעצמה ועוד קודם לכן ימי האימפריה הרוסית של שלטון הצאר. הוא מזכיר את ההתערבות האמריקאית בתקופת קלינטון על מנת למזער את כוחה של הפדרציה הרוסית, ובעיני ההנהגה הרוסית מדובר בעלבון של ממש שהתעצם לנוכח התחזקות האיחוד האירופי על חשבון ההשפעה הרוסית.
הרוסים, מסביר הרמלין רואים כיצד דווקא הם שהביאו לניצחון במלחמת העולם השנייה על הגרמנים ושחררו את אירופה אינם הגורם המשמעותי עבור אירופה, בעוד דווקא שתי הכלכליות ה"לוזריות", הגרמנית שהפסידה במלחמה והצרפתית שקרסה מול הגרמנים, הן שעולות ופורחות והופכות למובילות באירופה ובין המובילות בעולם. המחשבה שמדינות הבלקן מעדיפות את התוצרת האירופית על פני זו הרוסית אינה מתקבלת על הדעת בעיני הממשל במוסקבה.
למציאות כזו, מדגיש הרמלין, יש השלכה כלכלית ואידיאולוגית נרחבת. אחת הדוגמאות היא סלובקיה שהייתה תחת השפעת ברית המועצות והיום היא חלק מהאיחוד האירופי, מעדיפה את התוצרת האירופית על פני זו הרוסית, והחשש הוא מנטישה דומה של אוקראינה את העורף הרוסי. מדובר בשילוב בין פגיעה בכבוד הרוסי לבין פגיעה בכלכלה הרוסית.
בנקודה זו, מציין הרמלין, קיימת נקודת השקה ישראלית הנוגעת דווקא לטורקיה של ארדואן. המערב מבקש לרצות את טורקיה על מנת שזו לא תעדיף את ההשפעה הרוסית, והתוצאה הישירה לכך היא סלחנות אמריקאית בפרט ומערבית בכלל כלפי הגיבוי הטורקי לחמאס. "נחלשנו בזירה האמריקאית בגלל הרצון שלהם לרצות את הטורקים", הוא אומר.
מורכבות מעמדה של ישראל אינה פשוטה, שכן לצד הקשר התרבותי, כלכלי מדיני לארה"ב, בישראל יש אזרחים רבים הקשורים תרבותית ולא רק תרבותית לרוסיה. "אנחנו צריכים לשחק את המשחק הפוליטי, אבל לשמור על ריבונות ועצמאות מול אומות העולם ולא לשים את כל הביצים בסל אחד", אומר הרמלין המזכיר את ההיסטוריה היהודית הקדומה בה בכל פעם שישראל נאחזה ונתלתה באימפריה, היא גם קרסה יחד עם קריסת אותה אימפריה.
במציאות שכזו נכון להוביל מדיניות של ממש ולא תעשיית יחסי ציבור, כפי שהיה עד לפני מספר חודשים, הוא אומר ורומז לממשלה הקודמת, מדיניות של דבקות באמריקאית ושמירת מאזני אינטרסים עם הרוסים. "אני מקווה שנחזור למציאות של מדיניות ומצב שבו היו לנו מדינאים כפי שהיו לא מזמן", הוא אומר ומצטט מדברים שאמר לו סגן השגריר הרוסי אודות ההערכה הרבה של פוטין למדיניות הישראלית, ליציבות ולאמון שבה.