היום, י"ד באדר, חל יום פטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק. הרב צבי יהודה נולד לאביו הרב אברהם יצחק הכהן קוק מאשתו השניה, בהיותו בן 27. לרב קוק לא נולדו בנים נוספים (אלא רק בנות), ובשל כך היה הרצי"ה בן טיפוחיו עד שהעיד עליו אביו שהוא זה שמבין את דרכו היטב "הוא כמעט האחד עמי המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב את שיח נשמתי". הרצי"ה עצמו ראה שליחות בהוצאת כתבי אביו לאור בעריכה נכונה ומסודרת. הספר הראשון שסייע הרצי"ה בעריכתו היה 'שבת הארץ' על הלכות שמיטה, כשהקדמתו מוקדשת לביסוס ההלכתי של היתר המכירה.
לאחר פטירת אביו המשיך הרצי"ה להגן על היתר המכירה ולעגן אותו במקורות, עיקר מלחמתו היתה אל מול בני הציבור החרדי שביקשו להציג את התומכים בהיתר כמועטים אל מול זרם הפוסקים המרכזי שלדבריהם התנגד לכך. הרצי"ה עמד על כך שלא יעוותו את האמת ההיסטורית: "גדולי הדור שהיו נוטים לאיסור לא היו הרבים!" כתב.
אולם התמודדות משמעותית הגיעה דווקא מבית. בשמיטה השניה שלאחר קום המדינה, תשי"ט, הרב שלמה גורן, שהרצי"ה עצמו הגדיר כ"פאר הדור והדרו", שהעיד על עצמו "תמיד הייתי קוקניק", ואף זכה לכהן על כסאו כרב הראשי לישראל, פרסם מאמר בחוברת מחניים ובו הוא טען שהמשך קיומו של היתר המכירה איננו מוצדק, וכי הרב קוק עצמו היה מתנגד בימינו לקיום ההיתר.
את טענתו מעגן הרב גורן בדבריו של הרב קוק. בתקופתו נטען שאילו היה היתר המכירה מקובל הלכתית היו משתמשים בו כבר חכמי הדורות הקודמים, התנאים והאמוראים. כדי להשיב על טענה זו הסביר הרב קוק שכאשר רוב הקרקעות בארץ היו בבעלות יהודית לא התירו חכמים את העבודה בקרקע גוי מחשש שמא יעבדו בקרקע של יהודי, אך בתקופתו כשרוב הקרקעות היו בבעלות של גויים ישנה אפשרות להשתמש בהיתר המכירה. לפי ביאור זה טען הרב גורן שלאחר קום המדינה, כשזכינו שרוב הקרקעות בבעלות יהודית, גם הרב קוק היה מתנגד לקיומו של היתר המכירה.
להגנתו של היתר המכירה יצא אז הרב צבי יהודה קוק, ובהערות שכתב על מאמרו של הרב גורן ופורסמו בגיליון תחומין הוא מתבטא בחריפות: "טעות לתלות באילן הגדול דברים שאינם, לאמר בשם רבו דברי קדשו בקיצורם ושינוי צורתם, מתוך כך בהפך מהדרכת חז"ל במורא הרב ותורתו שחיובו לאמר כלשונו בדיוק שלמותה". הרב צבי יהודה הסביר שאכן בתקופת חז"ל לא היתה אפשרות לקיים את המכירה בעת שרוב הקרקעות היו בבעלות יהודים, אך בעת הגלות כשהשתנה המצב בטלה התקנה, ואף לאחר ששבו רוב השדות לבעלות יהודית התקנה לא חוזרת מאליה, וכל עוד חכמי הדור לא יתקנו איסור על שדות גויים – דיני השמיטה אינם חלים עליהם.
מעניין לציין שעל אף שהרב גורן פרסם כבר בשנת תשי"ט את התנגדותו להיתר המכירה לאחר קום המדינה, בעת כהונתו כרב הראשי לישראל (תש"מ) הוא היה שותף לקיום היתר המכירה במדינת ישראל והוסיף בו שינויים ושיפורים. לאחר סיום כהונתו כרב הראשי, בשנת תשמ"ז, שוב פרסם הרב גורן מכתב בעיתון הצופה ובו הוא תוקף את קיום היתר המכירה בימינו.
על כך הגיבה הרבנות הראשית בתמיהה: "כל הקורא עומד ותמה מה ראה הרב הראשי לשעבר ר' שלמה גורן שליט"א לפרסם לפתע דעה הסותרת את הודעת הרה"ר... בעוד שידוע כל כי הרה"ר הרב ש. גורן שליט"א מכר את הקרקעות בשמיטה הקודמת ושלפניה, ולפי דבריו איך הכשיל את כל ישראל והשלה והטעה אותם?" הרבנים ממשיכים ומשיבים על טענת הרב גורן שגם הרב קוק עצמו היה מתנגד להיתר: "מכיון שאין דעתו של הגר"ש גורן אלא על דעתו של מרן הרב קוק, מי לנו גדול מבנו הגרצ"י ז"ל בהבנת דבריו ודעתו של מרן הרב זצ"ל".