ריבונו של עולם, מתי נלמד לנהל מחלוקת בכבוד?

הרב אליעזר מלמד: ה' עמך גבור החיל, חזק ואמץ!

קשה. קשה לי לראות את הרבנים המתרחקים מן העם. מתחילים להיות שנואים בעיני הנוער הדתי, נתפסים כמנותקים לחלוטין מהקורה בציבוריות הישראלית בכלל והדתית לאומית בפרט.

כואב. כואב לי לראות ולשמוע רבנים שבמקום להתנצח זה עם זה בהלכה, מתנצח צד אחד עם האחר בהכפשות והוצאת שם רע.

נורא: נורא לי לשמוע שבמקום להתנצח בהלכה בתוך בית המדרש, צד אחד מתנצח עם האחר על גבי העיתון.

לא נתפס: לא נתפסת בעיני פסיקה בלי הכרת החומר. ניווט ללא הכנה וללא הכרת השטח.

הרבה שנים מבקש הרב ישראל אריאל שליט"א מהרבנים הראשיים לדון הלכתית בשאלה היכן הוא השטח המקודש בהר הבית, ולהיכן מותר להיכנס לאחר טהרה, ונענה בהתעלמות. למה שלא להזמינו לדיון וללימוד? האם אפשר להחליט שאסור רק בגלל שמרן הרב קוק זצ"ל חשב כך לפני מאה שנה? האם לא נוספו לנו ידיעות? האם ברור שהוא אסר להיכנס גם למי שבירר היכן היה מקום המקדש? ועוד, האם לא השתנה המצב הדתי והמדיני והפוליטי? אפשר לחשוב כך או כך, אך כלום אין כלל מה לדון?

איך: איך יכול להיות שרבנים רבים (לא כולם) מביעים דעה על רפורמת הכשרות מבלי שהיו צריכים להעניק תעודת כשרות, ומבלי לדעת כמה זה מורכב, וכמה רבני עיר אינם מבינים או אינם מסוגלים מכל מיני סיבות להיות אחראים על הכשרות בעירם, ומבלי לדעת כמה המצב קשה היום?

האמנם: האמנם יתכן כי רבנים שלא ליוו מעולם משפחות מתגיירים, לא לימדו באולפני גיור, לא היו דייני גיור, לא בקרו בבית הדין לגיור, אולי אפילו לא למדו את עשרות התשובות בנושא, ובכל זאת הם מביעים דעה בנושא? אין לי ספק שראשי הישיבות צדיקים ותלמידי חכמים גדולים. אך אי אפשר להביע דעה מבוססת ללא הכרת מצב הכשרות ומצב הגיור וכדומה.

עצוב: עצוב מאד לראות את המתקפות על הרב אליעזר מלמד שליט"א במכתבים פומביים. וחורה לי שכותבים לו מכתב פומבי מכובד, לאחר שיצאו נגדו, והכפישו את שמו בעיתונים.

עצוב כפליים: כן, מאד עצוב שרבנים מתנערים מחתימתם על המכתב הפומבי. האם המארגנים שקרו לכם, הציגו לכם מצג שווא? תגנו אותם! האם אתם חדשים בארץ, אפשר לעבוד עליכם כל כך בקלות? תוציאו מכתב המגנה את המחתימים אתכם בצורה שקרית. עצוב לי מאד אם לא תעשו זאת. אדע שחתימתכם אינה שווה כלום, כי אולי חתימה זו, ואולי חתימות נוספות הוצאו במרמה, ולא הבנתם, והוציאו את אמירתכם מהקשרה וכדומה.

וכן, שלום גורר ויתורים. לקרוא לרב מלמד לשלום בתנאי שיודיע כי הוא מוותר על עמדותיו, זו קריאה למלחמה ולא לשלום. זו הונאת הציבור כאילו פונים אליו לשלום, וממש אין זה כך.

שריפת ספרים: הרב מלמד פסק שאין חובה להשתמש בירק מפוקח. כלום זו יציאה נגד מסורת הדורות? ירק "חסלט" כתוב בעשרת הדברות? אפשר לחלוק על הרב מלמד, אפשר לכתוב בבמות נכבדות מאמר הלכתי מחשבתי ורעיוני שמתנגד לדעתו. אבל, מארי דעלמא כולה, בגלל זה להוציא את ספריו מבית המדרש?!

האם דיני התקן תוך רחמי נאמרו כהלכה למשה מסיני, כלום אין אפשרות לחילוקי דעות.

רבונו של עולם, מתי נלמד לנהל מחלוקת בכבוד?

אני זוכר את מורי ורבי, ראש ישיבת הר עציון, הגאון הרב יהודה עמיטל זצ"ל מדבר בישיבה בעד פשרה טריטוריאלית. כשסיים, הרים חנן פורת את ידו לשאול, והרב עמיטל אמר לו: אתה ודאי מעדיף לא לשאול, אלא לפרוס את משנתך כולה, ופינה לו את הבמה למשך שעה ארוכה מאד. חבל על דאבדין ולא משתכחין, מי יתן לנו תמורתו?! רבנים שידעו לדבר מתוך דרך ארץ, כבוד הדדי, גם בדברים שנראו להם אז שאין חשובים מהם לתקומתו של עם ישראל בארץ ישראל.

ואני זוכר שבאותה תקופה מו"ר הרב יעקב מדן שליט"א, אז ר"מ בישיבה, חשב אחרת מהרב עמיטל, ובשעה 23:00 ביטא את דעתו בהרחבה, אך לא בבית המדרש, אלא באחד מהחדרים הגדולים בישיבה. בבוקר פנה אליו הרב עמיטל ואמר לו שיכול היה לתת את השיעור באולם הישיבה ובשעה סבירה יותר. כך היא מלחמתה של תורה, בנועם, לא בהחרמה, לא בכעסים, לומר גם את דעת החולקים, כמעשה בית הלל, ואפילו בדברים שנדמה למתקיפים כאילו הוא נשמתה של האומה.

ואני זוכר את מורי ורבי הגאון הרב ליכטנשטיין זצ"ל מגיב על דעות שנראו לו סותרות את היהדות, הוא הגיב בחריפות רבה, אולי אפילו בעוקצנות משהו, אבל מתוך כבוד, דרך ארץ, הכרת הנושא לפני ולפנים. ולא פחות חשוב, העמדת דברי החולקים תחילה על דיוקם. גדלותם של מורי רבותי בתורה ובדרך ארץ, במידות ובמעשים טובים אינה צריכה הוכחה, ואינה צריכה אותי כדי לספר זאת, מעשיהם והנהגתם ידועים היום בכל הארץ, אבל כאשר אני נזכר בכך, בשרי נעשה חידודין חידודין, איפה הם והיכן אנחנו... כמה גדולים הם היו, כמה נאים היו מעשיהם, וכמה כואב ומצער לראות את המחלוקות בין הרבנים היום.

רבנינו הגדולים, חזרו בכם בפומבי מההתקפות האישיות! תודיעו את דעתכם בבמות מכובדות, בין בכתב ובין בעל פה, תתקיפו את הדעות שנראות בעיניכם כשגויות, זו זכותכם וזו חובתכם. אבל תקדימו את דעות האחר, תפרסו משנה מסודרת. תוכיחו כי יש כאן מחלוקת לשם שמים, מחלוקת שסופה להתקיים כמחלוקת, כדעות שונות בדרכה של תורה.

הרב שמואל דוד הוא הרב הראשי לעפולה