החדר השרוף בבית משפחת יושובייב
החדר השרוף בבית משפחת יושובייבללא קרדיט צילום

כשחזר טל יושובייב לביתו במוצאי השבת האחרונה, אחוז בהלה מהעדכון שקיבל על אירועי השבת, הדבר האחרון שציפה לו היה קבלת הפנים הזאת מהשכנים.

ערביי השכונה התיישבו בנחת בפתח ביתו, עם מבחר דברי מזון ומשקאות, מחאו כפיים ופשוט ערכו שם חפלה. מה הם חגגו, אתם שואלים? בדיוק את מה שבא יושובייב לראות: את הבית השרוף של המשפחה היהודית בשכונה, במתחם נחלת שמעון. הם צחקו ואכלו ושתו לנוכח הקירות המפוחמים, מיטת התינוק השחורה והחדרים העשנים. מעצרים? הרתעה? ענישה של מי שביקשו לשרוף חיים משפחה יהודית על ילדיה? הצחקתם לא רק את השכנים אלא גם את משטרת ישראל.

מתי השוטרים מפסיקים לצחוק? התשובה כבר משעממת באותה מידה שהיא מקוממת. לפני כשבע שנים הציתו שני יהודים כיתה בבית הספר הדו־לשוני בירושלים, בית ספר שבו לומדים יחד יהודים וערבים. ההצתה הייתה במוצאי שבת, כאשר המבנה היה ריק. נגרם נזק לכיתה, ובנוסף לכך רוססו כמה כתובות גרפיטי. שרשרת הגינויים מקיר לקיר כמעט לא מצאה לעצמה מקום בין הקירות בשל המצטרפים הרבים למקהלה, והמשטרה הפשילה ידיים במהירות שיא וביצעה מעצר של חשודים. שני הצעירים שנעצרו, האחים שלמה ונחמן טוויטו, הורשעו בבית המשפט, ולאחר ערעור שהוגש לעליון הוחמר עונשם והם ריצו 32 ו־38 חודשי מאסר בפועל, כלומר שלוש שנים בקירוב. הפרשה המשיכה להיות מושא לתיעוב וזעם ציבורי במשך תקופה ארוכה, ונבחרי ציבור שפכו את חמתם בטון מזועזע על ה"גזענים" שביצעו את המעשה הנפשע.

ובחזרה לבית יושובייב: מהמשטרה נמסר אומנם כי "נעצרו חשודים בחשד להצתת הרכב והבית". אולם הניסיון מלמד כי החשודים הללו משתחררים במהירות גדולה יותר מזו שבה הם נעצרים. עובדה, כבר לפני כחודש ניסו ערבים להצית את בית המשפחה היהודית כשהשליכו לתוכו בקבוק תבערה. בנס בקבוק התבערה לא התלקח, ויושובייב הגיש תלונה במשטרה. בהודעה שקיבל מהמשטרה התברר כי ההחלטה התקבלה במהירות הבזק: בתוך ארבעה ימים החליטה המשטרה לא להמשיך לחקור ולא להעמיד לדין אף ערבי בגין ניסיון הצתת הבית.

מכאן קלה הייתה הדרך לפורעים הערבים לבצע ניסיון הצתה נוסף, שהפעם הצליח. רק נס נוסף הציל את המשפחה ממוות בשריפה, בשל העובדה שנסעו לאותה שבת ולא שהו בבית בזמן השריפה. האם העצורים, בהנחה שטרם שוחררו, יועמדו לדין? האם ייגזרו עליהם לכל הפחות שלוש שנות מאסר בדומה לאחים טוויטו? ואיפה הגינויים של אישי הציבור מכל קצות הקשת על ניסיון לרצח, פעולה גזענית, פשע שנאה? לא ערבי, לא מעניין.

עם כתיבת שורות אלו העניקה משטרת ישראל שירות נוסף לטובת התזה המוצגת לעיל. בבוקר יום רביעי פרסמה משטרת מחוז ש"י הודעת דוברות מתרברבת על מבצע מושקע של כחודש ימים שבו עסק ימ"ר ש"י והסתיים בהישגי שיא: 17 עצורים שהובלו אל חדרי החקירות בסיומה של פעילות סמויה ומאומצת. האירוע שעורר את בלשי הימ"ר מרבצם לא היה כמובן זריקות האבנים היומיומיות אל רכבי היהודים בכפר חווארה, אלא שיירת רכבים יהודית שעל פי החשד כמה מנוסעיה גרמו נזק לרכוש לכמה חנויות באותו כפר. סליחה, "היזק לרכוש ממניע גזעני", דייקו בהודעת המשטרה, מה שמקפיץ את חומרת האישומים.

"מיד עם קבלת הדיווח על האירוע הורה מפקד המחוז, ניצב עוזי לוי, למנות צוות חקירה מיוחד ביחידה המרכזית של המחוז לחקירת האירוע והנחה לעשות שימוש בכלל היכולות והאמצעים העומדים לרשותם במטרה להביא לתפיסת העבריינים ומיצוי הדין עמם בחומרה", מציינת הודעת הדוברות בנופך דרמטי במיוחד. ההשוואה המיידית מתבקשת, כמה עשרות קילומטרים דרומה משם, בשכונת שמעון הצדיק בירושלים. רכבו של טל יושובייב הוצת לא פחות מתשע פעמים מאז ימי שומר החומות. תשע פעמים, אפס כתבי אישום, ואולי רבע מעצר – אם אפשר לכנות כך מעצרים קלילים ששחרורם המיידי היה בצידם, מה שאפשר לעצורים להשתתף בהצתה הבאה ובחינגה השכונתית. נזק לרכוש, מניע גזעני? אנשי הימ"ר היו עסוקים מדי בשביל זה, אתם יודעים כבר במה.

חה"כ בן גביר וטל יושובייב
חה"כ בן גביר וטל יושובייבצילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90

בן גביר הוזעק

מאז שהתחתן לפני שנתיים וחצי, מתגורר טל יושובייב בבית העץ שלו בשכונת נחלת שמעון סמוך לשכונת שמעון הצדיק. במתחם הזה הם המשפחה היהודית היחידה, ולידם מבנה נוסף שבו מתגוררים כמה בחורים. להורים נולדו בינתיים שני ילדים, הקטנה בהם בת חודש וחצי בלבד. לא תמיד היו אש ותמרות עשן מנת חלקה של המשפחה. עד ימי שומר חומות הם חיו בשלווה יחסית, אבל כשבועיים לפני תחילת המבצע הגזרה שלהם כבר התלקחה. מאז הם, כמו גם תושבים יהודים אחרים בשכונת שמעון הצדיק, סובלים מטרור בלתי פוסק של אבנים, בקבוקי תבערה, זיקוקים והצתות, וברזומה נמצאים גם פיגוע דקירה ופיגוע דריסה.

"בשומר החומות כמעט מדי ערב היו עלינו ניסיונות לינץ'. הייתה פעם שעשרות ומאות ערבים תקפו את הבית שלנו באבנים. ניסו להדליק את הבית, אפילו לקפוץ לתוכו. היינו לבד בבית, אז רק עם תינוק. התקשרנו בוכים למשטרה, התחננו שיבואו לעזור לנו. הם פשוט לא הגיעו. נכנסנו למרתף מתחת לבית והתחבאנו שם, אמרנו שילך כל הבית העיקר שנישאר בחיים. המשטרה פשוט לא הגיעה, ורק כיתת הכוננות של התושבים הניסה את הפורעים". מאז האירוע הטראומטי החליט טל כי הוא לא נשאר לבד ולא מחכה לחסדי המשטרה. הוא הזמין לביתו כמה חברים חמושים ששהו בבית וסייעו לתחושת הביטחון וגם ההרתעה. נקודת משטרה שהוצבה סמוך לבית הרגיעה את השטח, אך לאחר כשבועיים התמוססה הנוכחות המשטרתית והאלימות חזרה לגאות.

קרדיט לא מבוטל לאלימות הערבית, צריך לציין, מגיע לאנרכיסטים ופעילי שמאל קיצוני שבראשם חברי כנסת מכהנים – מוסי רז ממרצ ועופר כסיף מהרשימה המשותפת. "הכול התחיל מההפגנות של השמאל", מעיד יושובייב, "הם הגיעו בימי שומר חומות, ואליהם הצטרפו ערבים עם דגלי אש"ף. כל יום שישי הפגנות ממש על הבית שלנו. בימי שישי פשוט היינו יושבים סגורים בתוך הבית ולא מעזים לצאת. המשטרה נותנת להם להפגין חופשי, להלל טרוריסטים. בהפגנה משתתפים גם חברי הכנסת מוסי רז, עופר כסיף ואחמד טיבי. כולם צועקים: תצאו מפה, אתם גנבים". בליל שבת אחד, כשיושובייב יצא להתפלל ערבית, אחד המפגינים עוד הספיק לשפוך עליו קפה רותח.

בחודשים שחלפו נאלץ יושובייב להתרגל לריטואל מטורף: הוא קונה רכב, מחנה אותו ליד הבית, מגלה אותו בבוקר שרוף, הולך למס רכוש, קונה רכב חדש - רק כדי לגלות אותו בתוך שבועיים שרוף שוב. לא פחות מתשע פעמים הוצת רכבו של יושובייב, עבירת רכוש חמורה לכל הדעות הקשורה ללא ספק להיותו יהודי בשכונה, אולם המעצרים כאמור מתבצעים בשיטת הדלת המסתובבת. לאחר שהושלך גם בקבוק תבערה לעבר הבית הגיע יושובייב לפגישה עם מפקד התחנה והמרחב במשטרה, רק לפני כשבועיים, ושם התריע: "למה אתם מחכים? שישרפו לי את הבית?" הנבואה הגשימה את עצמה בשבת שאחרי כן. "התחושות מאוד מתסכלות, כי התרעתי על זה", קובל יושובייב, שנזכר בצמרמורת במחזה של העריסה השרופה וחדר הילדים השחור כולו מעשן. "רואים שיש רצף של אירועים שהולכים ומתגברים וגם עולים בדרגת החומרה. במשטרה אומרים לי כבר שנה שלמה שהם עושים פעילות סמויה ושיש מצלמות ומתגברים כוחות ויש עצורים, אבל בשטח שום דבר לא משתנה".

מחיאות הכפיים של השכנים במוצאי השבת וסכנת החיים הברורה שממנה ניצלו הביאה את יושובייב לנקוט בצעד שהעלה את סיפורו השבוע לכותרות: "התקשרתי לאיתמר ואמרתי לו: אין ברירה, אתה חייב לבוא לכאן". חבר הכנסת איתמר בן גביר מלווה את תושבי שמעון הצדיק בכלל ואת יושובייב בפרט בכל החודשים הקשים שעברו מאז שומר החומות. הוא מעודכן בכל אירוע, מגיע לשטח ומעלה את הדרישה לשמור על ביטחון התושבים. לשמע קריאתו של יושובייב הגיע בן גביר מיד והודיע כי הוא מעביר את לשכתו הפרלמנטרית לשכונה.

ח"כ שלמה קרעי בביקור בלשכה המאולתרת של ח"כ בן גביר בשמעון הצדיק
ח"כ שלמה קרעי בביקור בלשכה המאולתרת של ח"כ בן גביר בשמעון הצדיקצילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90

המהלך, בסיכומו של דבר, הביא בדיוק לתוצאה הנדרשת: הגעת חבר הכנסת, על יועציו ועוזריו, אל לב השכונה הנפיצה הביאה את משטרת ישראל למקום בריצת אמוק כמעט. נכון לאמצע השבוע נרשם בשמעון הצדיק אחד הימים השקטים שעברו על השכונה בחודשים האחרונים. "מאז שהגעתי לכאן השב"כ נכנס לחקירה, ובתוך כמה שעות עצרו את מי שהשליך בקבוק תבערה אל הבית. כרגע נוכחים פה כשמונים שוטרים, יש ארבעה מחסומים בדרך לבית יושובייב והרחוב ריק מכל מפרי סדר. מעולם לא הרגשתי פה כל כך בטוח", מספר חבר הכנסת בן גביר לבשבע ביום שלישי בלילה.

"בכל מחצית השנה האחרונה הגשתי שאילתות, הצעות חוק, דיברתי בוועדות סביב מה שקורה בשמעון הצדיק, היה פה גם סיור של הח"כיות אורית סטרוק ומירב בן־ארי עם מפקדי המשטרה. המשטרה הבטיחה, אבל דבר לא נעשה. יש פה פוגרומים, ואפילו פעם אחת לא הגיעו אנשי ימ"ר למקום". כאמור, הגעתו של בן גביר לשכונה הביאה לעת עתה לשקט הנדרש, אבל הוא לא מתכוון לעזוב עד שתובטח נוכחות משטרתית קבועה במקום. "זו תעודת עניות למשטרת ירושלים שצריכה לחכות לי כדי להתחיל לשמור על היהודים פה". אגב, את הצעד של העברת הלשכה נקט בן גביר עוד בימי שומר החומות, מה שהתברר גם אז כפעולה אפקטיבית והביא לשבועיים של שקט.

ביום הראשון להקמת הלשכה החדשה הערבים אומנם השתוללו מזעם ומשטרת ישראל פרקה את תסכולה כמובן על לשכתו של בן גביר. עוזריו הותקפו פיזית, וגם הוא עצמו נפל ונחבל בראשו במהלך עימות עם השוטרים. לאחר שפונה לחדר מיון, חזר אל הלשכה הזמנית. במשטרה טוענים כי בן גביר לא הותקף בידי שוטרים, ומציגים סרטון שלדבריהם מוכיח כי לא הוכה.

בן גביר מכיר את הסרטון וטוען כי אין בדברים ממין הטענה: "אסור להם בכלל לגעת בי, בתור חבר כנסת יש לי חסינות ומותר לי להיות שם. מה פתאום לפרק לי את הלשכה, להפוך שולחן, לתקוף את העוזרים? יש לי חופש תנועה מלא ואין להם רשות להיכנס ללשכה שלי. הפילו אותי לקרקע והייתי מעולף לכמה שניות. זו התנהלות חצופה של המשטרה, שעברה פה קו אדום. הם הרי לא היו מעזים לגעת בתמר זנדברג או מוסי רז".

אל הלשכה הפרלמנטרית הגיעו בזה אחר זה חברי כנסת שבאו לתמוך בקריאתו של בן גביר לשמור על ביטחון התושבים, בהם אמיר אוחנה, גלית דיסטל־אטבריאן, שלמה קרעי, מאי גולן, יואב קיש, יואב גלנט, בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק ואבי מעוז. בן גביר מספר כי הוא כבר מקבל פניות מתושבי ערים מעורבות כמו רמלה ולוד בבקשה כי יעביר גם אליהן את לשכתו במטרה להשיב להן את הביטחון.

"אנחנו מבקשים דבר פשוט", מסכם יושובייב, "נקודת משטרה קבועה במקום. בסוף אני רוצה שאני והאישה והילדים נוכל לישון בשקט בלילה בלי לחשוש שעוד שנייה שורפים אותנו. הערבים מזהים את החולשה ולכן הם ממשיכים ומתקדמים בחומרת המעשים. אני מקווה שמקבלי ההחלטות יבינו שליהודי יש זכות לחיות עם משפחתו בביטחון בלב ירושלים. כל עוד יהפכו את הקורבן לאשם במצב, המציאות פה לא תשתנה".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל פועלת באזור בכוחות גדולים לשמירת הסדר הציבורי ומניעת התפרעויות ואלימות מכל סוג שהיא. בימים האחרונים התרחשו במקום הפרות סדר לסירוגין, שכללו יידויי אבנים וירי זיקוקין, בין היתר לעבר כוחות המשטרה שפעלו להשלטת סדר ומניעת חיכוך. כתוצאה מהפרות הסדר האלימות נפצעו מספר שוטרים. כוחות המשטרה עצרו בימים האחרונים יותר מ־20 חשודים בחשד למעורבותם בהפרות סדר, יידויי אבנים ואלימות.

"נוכח הפרות הסדר ויידויי אבנים ממתחם הבית ובסמוך לו, המשטרה פועלת באזור מתוקף תפקידה לשמירת ביטחון הנפש והרכוש והסדר הציבורי ומבצעת את כל הפעולות הנדרשות לצורך כך כחוק, לרבות הרחקה ופיזור מפרי סדר, שברובם מגיעים מחוץ לאזור. נציין כי בשנה החולפת הוגשו כתבי אישום נגד חשודים בגין הצתות הרכב במקום, ובימים האחרונים עצרה המשטרה חשודים נוספים בחשד למעורבותם בהצתת הרכב והבית".

[email protected]