לפני כמה חודשים התייצב השר לשירותי דת מתן כהנא באולפן ynet והטיל פצצה. "במדינת ישראל אנשים צריכים להיות מסוגלים לממש את הזוגיות שלהם - גם אם הם לא רוצים לעשות את זה דרך הרבנות", הצהיר בריאיון לאטילה שומפלבי.
"אני לא חושב שאם נכפה על מישהו להתחתן ברבנות זה יגרום לו להתחתן ברבנות". אחד מיועציו צפה בדברים בשידור חי ותפס את הראש, כשהוא כבר מבין לאן זה הולך להתפתח. כשהמצלמות כבו הודיע לשר: "עשית פיגוע".
באותם הימים היה עסוק כהנא בכל הכוח בקידומה של רפורמת הכשרות ובניסיון לבלום את ההתנגדות העזה לה בעולם הדתי וברבנות הראשית. קשה להאמין שבעודו עסוק במרוץ חימוש מביך אחר תמיכה רבנית כלשהי במהלך, במטרה להוכיח לבייס "כשר אני", הוא רצה לשבור טאבו נוסף, להכריז על תמיכתו בנישואים אזרחיים ולהבקיע גול עצמי. אבל גם בלי שירצה - זה בדיוק מה שנפלט לו. הפה הגדול והאווירה באולפן עשו את שלהם - ואת הכותרות, כידוע, אין להשיב.
"המהומה הבאה בדרך", זעק ynet מיד באדום בוהק - והיא אכן באה. יו"ר יהדות התורה, חבר הכנסת משה גפני, מיהר לגנות וטען כי "מתן כהנא שם לו למטרה לרסק כל נושא של יהדות בישראל כך שלא יישאר ממנה זכר".
חבר הכנסת משה אבוטבול מש"ס עקץ: "הוא אולי מבין קצת בענייני מזג אוויר, כי היה טייס, אבל בנושאים התורניים הוא אפס מאופס, בור ועם הארץ, רק הורס את הדת". אבוטבול הוסיף והתחייב: "נילחם עד זוב דם בכל הרפורמות שלו. לא נשנה את ספר החוקים התורני שלנו, את השולחן ערוך".
ארבעה חודשים ועשרה ימים בלבד חלפו מאז המהומה ההיא, והדיבורים של כהנא הפכו למעשים. השבוע פרסם יאיר שרקי בחדשות 12 כי מתקיימים מגעים בתוך הקואליציה לקראת דיל פוליטי שבמסגרתו השר לשירותי דת יסכים להכרה בנישואים אזרחיים שייערכו בתחומי ישראל בתמורה לשינוי סעיף הנכד בחוק השבות. המשמעות: אם עד עתה זוגות נאלצו לצאת למדינות כמו קפריסין על מנת להירשם כנשואים וליהנות מהזכויות הכרוכות בכך - בעתיד השירות יהיה נגיש וזול יותר וניתן יהיה לקבלו בקונסוליות הזרות בירושלים ובתל אביב בלי צורך לצאת מן הארץ.
גם הכותרת הזאת באה לעולם בתזמון לא חכם מבחינת מתן כהנא, בשעה שהוא מנסה לקדם את רפורמת הגיור ונאבק על הלגיטימיות של מהלכיו (ושלו עצמו) בציבור הדתי ובקרב הרבנים. אבל בניגוד לאירוע הקודם, שנתפס כפליטת פה לא רצויה, הפעם נראה כי הפרסום היה מתוכנן היטב. לא ברור אם כהנא הוא זה שבישל אותו, אך בכל מקרה הוא לא התנער ממנו ולא הכחיש אותו.
הכרה רשמית בעד שינוי היסטורי
השר לשירותי דת טוען כבר תקופה ארוכה כי המפלגות הדתיות והחרדיות נאחזות במשך עשרות שנים ללא היגיון בסטטוס־קוו גרוע, ומאשים אותן כי קידשו את שימור המצב הקיים על חשבון המטרה שהן מבקשות להשיג – חיזוק זהותה היהודית של המדינה ושל אזרחיה. אפשר כמובן להתווכח עם העמדה שלו, אבל קשה להתייחס אליה בביטול. מחקרים רבים שפורסמו בשנים האחרונות מלמדים כי הישראלים אומנם מחוברים למסורת, אך יחד עם זאת הם מבקשים לעצמם חופש דת.
גם הדעת נותנת כי ככל שתצומצם הכפייה, למשל בנישואים, כך רבים יותר יבחרו מרצונם להתחתן ברבנות (או במוסד אחר) כדת משה וישראל. זאת ועוד, אם בדיל הכורך את הנישואים האזרחיים הקונסולריים עם שינוי חוק השבות עסקינן, הרי שבשקלול הנתונים ובחישוב עלות-תועלת נראה כי המחיר שמוכן כהנא לשלם על חשבון הצד השמרני בעסקה הזאת זניח, אם בכלל הוא קיים, אל מול ההישג המשמעותי שיביא לו.
למעשה, אף שבאופן רשמי הנישואים והגירושים של יהודים בישראל נעשים על פי דין התורה וסוגיות המעמד האישי של אזרחי המדינה נמצאות בסמכותם הבלעדית של הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים, מבחינה פרקטית יש כבר היום הכרה דה־פקטו של הרשויות בסוגים שונים של מיסוד זוגיות - לרבות חד־מינית. השיטה המוכרת והנפוצה היא רישום נישואים במדינה זרה - בעיקר קפריסין, פראג, ארצות הברית וקנדה, אך לצידה פועל גם מוסד הידועים בציבור, שבישראל הוא אחד המפותחים בעולם, וכך זוג שמקיים חיים משותפים זכאי כמעט לכל הזכויות שמהן נהנים נשואים - בלי להגדיר אותו כך באופן רשמי.
משמעות הדבר היא שלפתיחת האפשרות להירשם אזרחית גם בנציגויות של אותן מדינות בארץ לא צפויה להיות השפעה דרמטית על ההחלטה של זוגות האם להינשא כדת משה וישראל, משום שכבר היום הבחירה בידיהם.
לעומת זאת, שינוי סעיף הנכד בחוק השבות הוא אירוע בסדר גודל היסטורי - לא פחות - בנושא אקוטי שמדינת ישראל בורחת ממנו כבר עשרות שנים בגלל הרגישות הרבה שלו ליחסים בין דתיים לחילונים, ובעיקר משום שהוא אסטרטגי לקשר שלה עם יהדות התפוצות. אם הדבר יקרה במשמרת של כהנא יוכל השר לשירותי דת לרשום על שמו הישג אדיר בשאלת מיהו יהודי - סוגיה השנויה במחלוקת ציבורית, פוליטית ומשפטית בלתי פתירה מאז קום המדינה.
בחוק השבות שאושר ב־1950 נקבע כי כל אדם שנולד לאם יהודייה או שהתגייר זכאי לעלות לארץ. כעבור עשרים שנה נוסף לחוק גם סעיף הנכד, ולפיו הזכאות כוללת גם בנים ונכדים של הזכאים המקוריים וכן את בני הזוג של כל הזכאים. במרוצת השנים נקלטו בישראל מכוח סעיף זה רבבות עולים שאינם יהודים על פי ההלכה, רובם המוחלט ממדינות ברית המועצות לשעבר. אוכלוסיה זו, שאנשיה הם מזרע ישראל ובדרך כלל אינם בני דת אחרת, גדלה משמעותית עם השנים, הן בזכות הריבוי הטבעי והן בגלל המשך העלייה, ולפי הערכות של דמוגרפים ומומחים אחרים היא מונה כיום 500-400 אלף נפש.
התומכים בסעיף הנכד מסבירים זאת בדרך כלל בכך שהוא מתייחס לאנשים שהם חלק מהקולקטיב היהודי ושגם נרדפו בארצותיהם כיהודים, אף שאינם מוכרים כך על פי ההלכה, וממילא יש להם מקום בבית הלאומי של העם היהודי. המתנגדים טוענים כי קבלתם כאזרחי ישראל מציפה את המדינה בנוכרים ותגרום בעתיד לנישואי תערובת. החשש הוא שאותם חסרי דת, ובמיוחד בני הדור השני, נטמעים בחברה כשווים בין שווים, משתלבים בה כישראלים לכל דבר, משרתים בצה"ל ונקשרים לבני זוג יהודים - ומכאן הדרך להתבוללות קצרה. תיקון חוק השבות, אפוא, יצמצם את עלייתם של לא יהודים ארצה.
דיל להכשרת הלבבות
הדיל שמקדם כהנא היה יכול אולי להשתלם - אלמלא בעיה אחת קטנה: בצד השני אין עם מי לעשות עסקים. באגף השמאלי של הממשלה אומנם היו שמחים לקדם נישואים אזרחיים על־מלא, אבל זמן קצר לאחר חשיפת המגעים הבהירו שהמחיר אינו בא בחשבון מבחינתם.
יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, שרבים מבוחריו עלו ארצה בזכות סעיף הנכד, הודיע מיד כי "אין דיל - יש שקרים", והצהיר כי מפלגתו "לעולם לא תשב בממשלה שתסכים לאיוולת כזו". חבר הכנסת גלעד קריב ממפלגת העבודה הוסיף גם הוא: "אין כל מקום לשינוי בהגדרות של חוק השבות והדבר מהווה קו אדום". כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת שאמורה לדון בהצעה שכזו, אם תוגש, יש לקריב השפעה מכרעת על מה שיעלה בגורלה, והוא כבר הבהיר: "מדובר ברעיון שחותר תחת עקרונות ציוניים בסיסיים ויש בו ניתוק מוחלט מאתגריו של העם היהודי במאה ה־21".
ואם כך, הרי שכאשר השר כהנא חשף שוב את הסכמתו לנישואים אזרחיים והעלה אותה לראש הכותרות בשעה שגם לו ברור שלא יבוא לצידה שינוי בחוק השבות הוא העניק מתנת חינם לשמאל, שכן הדבר עשוי לקבוע נקודת פתיחה חדשה לכל משא ומתן עתידי על שינוי הסטטוס־קוו בנושאים הללו. כמי שמביע בכל הזדמנות את תמיכתו באמנת גביזון-מדן להסדרת היחסים בין דתיים לחילונים, כהנא מן הסתם מבין שנכונותו בעניין הנישואים משולה לקידום הסעיפים שהוכנסו באמנה לדרישת הצלע הליברלית בה - פרופ' רות גביזון, ממייסדי התנועה לזכויות האזרח, תוך התעלמות מדרישות הצד הדתי - ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן.
ואולי מטרת הספין הייתה בסך הכול להכשיר את הלבבות בבייס לאפשרות של נישואים אזרחיים - דבר שכהנא מאמין בו בפני עצמו, כפי שהצהיר באותו "פיגוע" ב־ynet. וכמו שהכריז השבוע הרב הרפורמי גלעד קריב: "את חופש הבחירה בנישואים ובגירושים יש לקדם ללא כל קשר לסוגיית חוק השבות".
הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות
לתגובות: [email protected]