אחרי שנתיים של קורונה נדמה שאין משהו שאנחנו יותר צריכים מקצת אסקפיזם, 'בריחה מהמציאות' אם לשמור על עברית תקנית, ונדמה שלשם בדיוק יוצרי 'מוות על הנילוס' בכיכובה של גל גדות מכוונים.
נהר זורם, שוטים ארוכים של נוף עוצר נשימה עם מקדשים מצריים עתיקים ומרהיבים, מבטא מיושן ומאנפף וערימות של קלישאות הם הזיכרונות העיקריים איתם תצאו מהסרט, בזמן שעלילת המתח הפתלתלה, המבוססת על ספר באותו השם של הסופרת אגתה כריסטי מ1937, קצת הלכה לאיבוד בדרך.
הסרט, שמצהיר על עצמו כ"מותחן מסתורי ונועז, בבימויו של קנת בראנה, על סערת הרגשות וההשלכות הקטלניות המתעוררות בשל אהבה כפייתית" מתרחש בשנת 1930 מציג לנו את חופשתו במצרים של הבלש המפורסם הרקול פוארו (קנת בראנה), שאת הקאמבק המפואר שלו עשה 'ברצח באוריינט אקספרס' בשנת 2017.
הפעם הבלש המהולל מוצא עצמו על סיפונה של ספינת קיטור מפוארת, כשהחופשה שלו הופכת לחיפוש עוצר נשימה אחר רוצח שקוטע באכזריות את חופשת ירח דבש חלומית של זוג צעיר. על רקע הנופים עוצרי הנשימה של המדבר והפירמידות של גיזה, אנחנו מתוודעים לקבוצה בינלאומית ומהודרת של נוסעים ולמספר תפניות מרושעות בעלילה שאמורות לגרום לצופים לנסות ולנחש עד לפיענוח המפתיע.
אני כותב "אמורות" לא כי הצלחתי לנחש את זהותו של הרוצח עוד לפני שנחשפה, אלא כי פשוט לא ניסיתי. לא חשתי צורך. המתח שבספריה של כריסטי אוחז אותך בגרונך ולא נותן לך מנוח, הפך בעיבוד הקולנועי המחודש ל'מוות על הנילוס' לסקרנות מפוהקת ותו לא. עוד נדבך אחד בהתקדמות של סרט שהדבר הכי מעניין ואקזוטי בו היה תמונת הרחפן של מקדש אבו סימבל. שהכל בו מוגזם מדי, מצועצע מדי. כן, אפילו הנופים.
נקודה שבכל זאת אפשר לציין לזכותו של 'מוות על הנילוס' זו התפאורה בסרט. אם קודם הזכרתי את מקדשי אבו סימבל כדבר הכי מעניין בסרט, אולי כאן זה המקום לציין שלא מדובר במקדשים האמיתיים אלא בדגם מוקטן שנבנה לצורך הצילומים ומתנשא "רק" לגובה של 21 מטרים ומכוסה בחול מסביבו. בניית הסט ערכה 16 שבועות, והוא כולל שחזור של ארבעת הפסלים העתיקים של רעמסס אשר עד היום נמצאים באסואן, מצרים.
מלבד המקדש התפאורה משחזרת גם את מלון 'קטרקט' ששוכן במזרח מדבר הסהרה, על גדות נהר הנילוס, ובו החלה אגתה כריסטי את כתיבת ספרה ואת הספינה 'KARNAK' בה מתרחשת רוב העלילה. הסט המרשים כולל ספינת נוסעים אשר נעה על קיטור ומאכלסת את כל כוכבי הסרט ומשקלה 225 טון. בהתחלה שאפו יוצרי הסרט לבנות ספינה אשר תשוט באגם אמיתי שיהיה גדול מספיק לדמות את נהר הנילוס, אך לבסוף החליטו לבנות אותה בקצה של תחנת רכבת (אותה תחנת רכבת בה צולם הסרט 'רצח באוריינט אקספרס') וכל המים המקיפים אותה הוספו באופן דיגיטלי.
על אף שהתפאורה המרהיבה, שנבנתה על ידי צוות של מעל 1,000 איש שעבדו על מנת לייצר את התחושה האסתטית מאותה תקופה, היא חגיגה של ממש עבור חובבי הקולנוע, היא לא מספיקה כדי לחפות על העלילה המפוהקת. תוסיפו לכך את העובדה שגל גדות, ה'וונדר-וומן' הישראלית, מקבלת מעט מאוד דקות מסך בסרט, ושנגד אחד השחקנים הראשיים, ארמי האמר, עלו האשמות על הטרדות מיניות, אלימות ואפילו קניבליזם, וקיבלתם סרט פושר למדי ש15 דקות התהילה שלו כבר הרחק מאחוריו.