רוחות המלחמה המנשבות בשבועות האחרונים בגבול רוסיה-אוקראינה מגיעות לשיאן בימים אלה. על פי כל הערכות המודיעין שהושמעו בימים האחרונים, רוסיה בדרכה לפתוח במלחמה נגד אוקראינה ולפלוש לשטחה. גורמי הביון העולמיים, במיוחד האמריקניים והבריטיים, אף נקטו במועד מדויק למדי לפרוץ המלחמה: יום רביעי השבוע. במהלך יום שלישי המועד דויק אף יותר, ועל פי הערכות המודיעין שעת התקיפה יועדה לשלוש לפנות בוקר בלילה שבין שלישי לרביעי. נכון לזמן כתיבת שורות אלה (רביעי בבוקר) טרם התרחשה פלישה רוסית לתוך אוקראינה.
הרוסים מבחינתם מכחישים כל דיווח על תקיפת אוקראינה. בערוץ דובר האנגלית של שידורי רשת הטלוויזיה הרוסית RT שבבעלות ממשלת רוסיה שודרה במהלך הלילה שבין שלישי לרביעי, פחות משעה לפני שעת היעד לפתיחת המלחמה לפי המודיעין במערב, פרשנות שלפיה רוסיה לא תכננה בשום שלב לפלוש מערבה מעבר לגבול האוקראיני. לפי הפרשנות של אחת מבכירות הפרשניות בערוץ, הנאומים של נשיא ארצות הברית ביידן ושאר ראשי המערב נועדו לחזק את תדמיתו של הנשיא האמריקני, "שנתפס כגורם חלש בזירה הבינלאומית".
המסרים שמגיעים מרוסיה בשבוע האחרון סותרים זה את זה: מצד אחד, מוסקבה טענה כי הכוחות שמוצבים בגבול האוקראיני נמצאים למעשה באימון נרחב, ובסיומו הם יחזרו מהגבול אל בסיסי הקבע שלהם. בשלב מסוים במהלך יום שלישי יצאו מרוסיה דיווחים שחלק מהכוחות אכן עוזבים את הגבול ועוברים לשטחי כינוס. לצד זה, הכלים הצבאיים נותרו במקומם.
הנשיא ביידן, לעומת זאת, אמר בנאום לאומה שבסביבת גבול אוקראינה עדיין יש כ־150 אלף חיילים רוסים שמוכנים לפלישה. מאוחר יותר במהלך יום שלישי, לקראת שעת השי"ן, התקבל ברחבי העולם דיווח שהצבא הרוסי מקדם חזרה את כוחותיו לעבר עמדות ירי על הצד האוקראיני ופורש יריעות הסוואה, מהלך שמלמד על הכנות אחרונות למתקפה.
מסר סותר נוסף שיצא מהרוסים במהלך יום שלישי, אשר נועד להראות שאין פניה של רוסיה למערכה אירופאית, היה שליחת שר ההגנה הרוסי לסוריה לקראת תרגיל משותף של המדינות. לצד המסר הזה, במסיבת העיתונאים שערך פוטין יחד עם קנצלר גרמניה אולף שולץ במוסקבה, אמר הנשיא הרוסי כי הוא מקווה לפתור את הבעיות והמתיחות בלי להזדקק למלחמה, מה שכמובן מעיד על כך שהטיעון שהנוכחות הצבאית המאסיבית על הגבול היא תרגיל צבאי בלבד אינו נכון. באותה מסיבת עיתונאים אמר פוטין לקנצלר הגרמני החדש כי הוא מוכן לשבת למשא ומתן, כשבמקביל לכך בעלת בריתו הגדולה, בלארוס, מקימה מעל נהר פריפאייט שעל גבול אוקראינה ורוסיה גשר שנועד לסייע לכוחות כבדים לפלוש לאוקראינה, סמוך מאוד לעיר הבירה קייב.
הסימנים לקראת פלישה רוסית מתקרבת התחזקו לאורך כל יום שלישי. תחילה על ידי הכרה של הפרלמנט הרוסי, הדומה, בעצמאותן של שתי מחוזות אוקראינים בעלי אוכלוסייה פרו־רוסית גדולה. המחוזות הללו, דונייצק ולוהנסק, הכריזו על עצמאות מאוקראינה כבר בשנת 2014, כשרוסיה כבשה את חצי האי קרים. אוקראינה, כמו כל מדינה אחרת בעולם, אינה מכירה בעצמאותם של שני מחוזות אלה. אימוץ ההחלטה על ידי פוטין עשוי להפוך למהלך כמעט זהה לזה שביצע נשיא רוסיה לשעבר דימיטרי מדבדב בשנת 2008 בדרום אוסטיה ואבחזיה, המחוזות הבדלניים בגאורגיה. אז ההכרה הגיעה שלושה שבועות לאחר פתיחת מלחמת דרום אוסטיה, ולאחר פלישת רוסיה לשטחה של גאורגיה.
סימן נוסף לפלישה מתקרבת הוא מתקפת סייבר נרחבת נגד אתרים חשובים באוקראינה, ובראשם אתר משרד ההגנה האוקראיני ושני הבנקים הגדולים במדינה. רוסיה אומנם לא לקחה אחריות רשמית על התקיפה, אך עוד קודם לכן הזהירו במערב כי רוסיה תבצע תקיפה שכזו לפני התקיפה הפיזית. כל הסימנים הללו, לצד שורה ארוכה של התבטאויות במערב, באוקראינה וברוסיה, מלמדים על כך שגם אם הערכות המודיעין האמריקניות לא התממשו, אי אפשר לפסול פלישה רוסית בימים או בשבועות הקרובים. ישנה כמובן אפשרות שבין כתיבת השורות הללו לפרסומן החלה הפלישה.
תודעת אימפריה
המתיחות הרבה הובילה לשורה של התבטאויות חריפות במדינות המערב. חלקן אף השוו את המצב לימים שלפני כיבוש חבל הסודטים על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1938. הנשיא ביידן היה החריף ביותר בהתבטאויותיו נגד הממשל הרוסי, אך הוסיף כי ארצו לא תשלח חיילים לאוקראינה במקרה של פלישה, אלא תסייע בנשק "ובאמצעים אחרים". יש לציין שארצות הברית, יחד עם בריטניה, חתומות על מזכר בודפשט שמחייב אותן לשלוח כוחות צבאיים לאוקראינה במקרה של תקיפה רוסית. ההסכם הזה הועמד לראשונה למבחן לפני שמונה שנים, כשרוסיה כבשה את חצי האי קרים, והופר על ידי הנשיא אובמה.
לפלישה רוסית לאוקראינה צפויות להיות השלכות רבות, שתלויות לא מעט בהיקף הפעולה שהרוסים ינקטו. "יש שלושה תרחישים עיקריים בפלישה רוסית, שכל אחד מהם בעל מטרות אחרות, וגם יוביל להשלכות אחרות", אומר ד"ר דימה קורס, מרצה ועמית פוסט־דוקטורט במחלקה למדעי המדינה והמזרח התיכון באוניברסיטת אריאל. "התסריט האופטימי הוא זה שבו רוסיה מבינה שפלישה צבאית מלאה לאוקראינה בעיקר תסב נזק לרוסיה עצמה. המחיר האנושי במקרה כזה יהיה עצום, גם לצד הרוסי, ולצד זה יהיה גם מחיר כלכלי. אלא שמצבו של פוטין בתוך רוסיה בשפל של כל הזמנים בסקרי דעת הקהל, ולכן הוא יצטרך הישג כלשהו שמערכת התעמולה שלו תוכל לשווק כניצחון על המערב".
איזה הישג ייכנס לקטגוריה הזאת?
"יש כמה אופציות. הראשונה היא התחייבות אוקראינית שלא לנסות להצטרף לנאט"ו. אופציה נוספת היא התחייבות מערבית שלא להכניס כוחות לתוך אוקראינה, בלי קשר לכניסת אוקראינה לנאט"ו. אלה הישגים שאיתם פוטין יכול לעבוד, כי בשביל הרוסים כוחות מערביים על הגבול זה אירוע בעייתי במיוחד מבחינה ביטחונית. זווית נוספת שהוא יכול לפנות אליה במישור הזה היא התחום הכלכלי, בדמות ייצוא הגז והנפט. במקרה כזה המטרה היא להוביל לתלות עוד יותר נרחבת של מרכז ומערב אירופה, ובמיוחד גרמניה, באנרגיה רוסית. גם את זה פוטין יוכל לשווק בבית כהישג".
התסריט האופטימי שמצייר קורס הוא רק אחת מהאפשרויות שנמצאות על השולחן, והיחידה שלא תכלול מבצע צבאי כלשהו. שתי האלטרנטיבות האחרות יכללו מערכה צבאית, השאלה היא מה יהיה היקפה. "תסריט הביניים הוא עימות מוגבל. זה יכול להיות פרובוקציה שכביכול תחל בצד האוקראיני, או נגד הכוחות הרוסיים מעבר לגבול או נגד האזרחים הפרו־רוסיים באזורים הסמוכים לגבול, ותגובת נגד רוסית שתפגע קשות ביחידות האוקראיניות שליד הגבול. אבל כל זה בלי חדירה לעומקה של אוקראינה. הפרדוקס הוא שהן במערב והן באוקראינה ינשמו לרווחה במקרה כזה. אפשרות נוספת היא כיבוש של עיר קטנה או בינונית ליד הגבול, אולי אפילו הצבת חיילים בתוך דונייצק, במטרה להראות שרוסיה מגינה על התושבים הפרו־רוסיים שנמצאים בשטחים הללו".
אם התסריט השני הוא עימות מוגבל, מה יכלול עימות כולל ועד כמה הוא אפשרי?
"קודם כול, בעיניי מדובר בתסריט הכי פחות אפשרי, אבל אסור לפסול אותו. אנחנו לא באמת יודעים מה פוטין מתכנן, והאמת היא שאם מהלך כזה יצליח לו הוא יוכל לנופף בלא מעט הישגים. בעיקרון אנחנו מדברים על כיבוש של אזורים נרחבים בתוך אוקראינה, כשבשלב הראשוני הכיוון הוא על הערים הגדולות הבאות שאחרי דונייצק, והן חרקוב ודנייפרו. כיוון נוסף הוא רציני הרבה יותר, וזה להשתלט על כל רצועת החוף האוקראינית מהגבול המזרחי ועד מולדובה, כשהמטרה בעצם היא לחבר את חצי האי קרים לרוסיה בצורה יבשתית. מדובר ביעד אסטרטגי חשוב במיוחד".
קייב עלולה להיות מותקפת גם כן, לאור התמונות שאנחנו רואים מבלארוס?
"זה בהחלט אחד התרחישים, כשבמקרה כזה הרוסים ינסו להשתלט על כל מזרח ומרכז אוקראינה, כשקייב בתוכה, ולהשאיר בחוץ רק את מזרח המדינה, שם אין כמעט אוכלוסייה פרו־רוסית והשנאה של הציבור לרוסיה שם כל כך עצומה עד שלרוסים עצמם לא אכפת מהשטח. אבל אני חייב לציין שזה התסריט הכי קיצוני, ואני לא מעריך שהוא יקרה".
"צריך להיות הוגנים עם עצמנו ולהודות שיש רק אדם אחד בעולם שיודע מה פוטין מתכנן וזה פוטין עצמו", אומרת נינו אבסדזה, פרשנית לענייני רוסיה. "מה שכן, אפשר להסתכל היסטורית ולנסות להבין לפי זה מה המהלכים שהוא מתכנן. אם נצטרך להשוות את זה לאירועי העבר, מה שפוטין רוצה זה בדיוק מה שהנשיא קנדי רצה בזמנו במשבר הטילים של קובה: שלא יהיו טילים מערביים על הגבול שלו. זאת מדיניות רבת שנים של פוטין. ראינו את זה גם מול גאורגיה ב־2008, והתסריט היה דומה למדי למה שאנחנו רואים כיום".
עד כמה מדובר בגורם המרכזי למתיחות הנוכחית? הרי אנחנו שומעים לא מעט קולות מרוסיה שהמטרה היא בעצם להגן על האוכלוסייה הפרו־רוסית באזורים הללו.
"סוגיית נאט"ו היא הסוגיה המרכזית בהסתכלות של פוטין על המצב, אבל היא לא היחידה. פוטין הוא אדם שחי בתודעה היסטורית מאוד עמוקה. הוא מאמין גדול בכוחה ובעוצמתה של רוסיה כאימפריה עולמית. מבחינתו מדובר בתפיסה מחשבתית שקיימת כבר מאות שנים, עוד מימי פטר הגדול במאה ה־17. את שני הדברים האלה פוטין רואה נעלמים במשמרת שלו. מבחינת נאט"ו, הקרמלין כבר שנים ארוכות טוען שיש התחייבות עוד מלפני פירוק ברית המועצות לכך שנאט"ו לא תתרחב מזרחה. אין תיעוד כתוב שאנחנו מכירים להבטחה הזאת, אבל הקרמלין טוען כבר שנים שזה הובטח גם לגורבצ'וב (נשיא ברית המועצות האחרון, א"מ) וגם לילצין (נשיא רוסיה הראשון, א"מ). בתמורה לכך הרוסים אמרו שהם מוכנים לוותר על ברית ורשה, שהייתה המקבילה לנאט"ו. מה שקרה בפועל זה שברית ורשה פורקה, אבל נאט"ו כן התרחב מזרחה והגיע לגבול הרוסי עם אסטוניה, ליטא ולטביה. את זה פוטין רוצה לעצור בכל מחיר".
ומבחינת התודעה ההיסטורית?
"פוטין רואה איך מפסיקים להתייחס לרוסיה כאל מעצמת־על. מדובר על הקונספט האימפריאליסטי הרוסי בן מאות השנים שקו המחשבה שלו הוא שהמערב לא מוכן לדבר עם רוסיה בגובה העיניים ולא רואה בהם כשווים, ולכן יש צורך ללמד אותו בכוח שצריך לדבר עם הרוסים בגובה העיניים. במילים אחרות לא לנסות לחנך אותם. בשביל זה כבר ברוסיה הצארית נוצרה רצועת הביטחון הרוסית, שלמעשה כללה את אוקראינה, ליטא, לטביה, בלארוס ואסטוניה. בימי סטאלין הרצועה הזאת התרחבה גם לפולין והונגריה. בתקופתו של פוטין הרצועה הזאת בוטלה לחלוטין, כשהדבר היחיד שעוד נותר ממנה כרגע זה אוקראינה שעוד לא נכנסה לנאט"ו".
איפה אוקראינה עומדת בתוך הסיפור הזה? כי לרגעים עושה רושם שהיא כלי משחק במאבקן של המעצמות.
"אתה צודק. האוקראינים מבינים שגורלם לא שפר והם נאלצים לחיות בתווך שבין המערב לרוסיה. אבל מבחינתם, ובצדק, סוגיית נאט"ו אינה עניין לוויכוח. האינטרס שלהם כמדינה עצמאית הוא להצטרף לברית הזאת, והרצון הכללי שלהם הוא להתקרב כמה שיותר למערב ולאירופה. הרצון שלהם הוא להצטרף גם לנאט"ו וגם לאיחוד האירופי. וזה משהו שפוטין לא מסוגל להרשות לעצמו".
מאבק על זהות
הצטרפותה של אוקראינה לנאט"ו היא יעד מרכזי של קייב כבר שנים ארוכות. למעשה, הסוגיה אף מופיעה בחוקת המדינה. בימים האחרונים נשיא אוקראינה היהודי ולודימיר זלנסקי אף אמר במפורש שלארצו אין שום כוונה לוותר על שאיפותיה להצטרף לברית הצבאית.
"למרות כל האמירות האלה, והעובדה שהשיח נסוב סביב סוגיית נאט"ו, צריך להבין שזה בעיקר תירוץ ולא משהו אמיתי. בפועל, בעתיד הנראה לעין אוקראינה כלל לא יכולה להצטרף לנאט"ו למרות הרצון המאוד גדול שלה, וגם של מדינות הברית", אומר קורס.
מה מונע מהם להצטרף לברית?
"נאט"ו מקבלת לתוכה רק מדינות שאין להן סכסוך גבולות פעיל. לאוקראינה יש סכסוך פעיל עוד משנת 2014 עם רוסיה בעקבות כיבוש חצי האי קרים. בשביל להצטרף צריך לפתור את הסכסוך הזה, וזה יכול להתרחש רק באחת משתי הדרכים: או ויתור על הזכויות בקרים, מה שאוקראינה לעולם לא תהיה מוכנה לו, או פתרון בדרך אחרת, דיפלומטית או צבאית, שגם לא נראה אפשרי בזמן הקרוב. לכן היא בעצם לא יכולה להצטרף לנאט"ו. לכן הטיעון של מניעת הכניסה האוקראינית לנאט"ו נשמע כמו תירוץ להסלמה ולא לסיבה שלה".
אז מה הסיבה למתיחות הזאת? האם זה אירוע נקודתי עכשווי או הסיפור ההיסטורי של שני העמים הללו, שהולך יותר מאלף שנה אחורה?
"נגעת בנקודה החשובה ביותר. אפשר לתרץ את כל המתיחות באירוע אקטואלי כזה או אחר, אבל זה אולי הטריגר ולא הסיבה האמיתית. כמו שאמרת, הסיבה היא הקשר ההיסטורי העמוק בין שני העמים האלה. בפשטות, הרוסים, במיוחד האליטה הרוסית, לא מסוגלת להסתכל על אוקראינה כעם נפרד. מבחינתם מדובר באותו עם, ולכן אוקראינה צריכה להיות חלק מרוסיה. יתרה מזאת, התפיסה הרוסית אומרת שרוסיה בלי אוקראינה היא לא אותה רוסיה. וההוכחה הרוסית לכך היא שהתקופות שבהן רוסיה הייתה בשיא תפארתה היו רק כאשר אוקראינה הייתה חלק ממנה. בשביל האוקראינים זה בדיוק הפוך. הם לא מוכנים לקבל את הטיעון שהם ספיח או מדינת ספר רוסית. הם לא מתכחשים לעובדה ששני העמים נוצרו מאותה תשתית ומאותם שבטים סלאביים. אבל ההיסטוריה שלהם התפצלה כבר לפני מאות שנים, והתפתחות שלהם הייתה שונה, ובפועל לאוקראינים יש זהות אוקראינית, כמו לעמים רבים נוספים בסביבתם כדוגמת הצ'כים והפולנים, ולא זהות רוסית. זאת למעשה שאלה של זהות ומאבק על זהות, ואמירה אוקראינית מאוד ברורה שאין להם שום כוונה להיות האחות הקטנה של רוסיה".