בכל ישיבה יש לשבת אופי מעט שונה, בכל ישיבה יש לשבת קסם משלה.
במדור הזה אנחנו מנסים כל שבוע לתת הצצה לשבת המיוחדת של ישיבה אחרת, והשבת אנחנו עם ישיבת ההסדר בראשון לציון.
"אם להגיד את האמת", משתף אותנו אוראל מאיר אדרי שלומד בישיבה, "אחרי שבוע שלם של לימוד עמוס ואיכותי אתה כמעט לא זוכר איזה יום היום, ובטח שלא מתי שבת. אבל יש משהו שמזכיר – התרת נדרים".
בישיבת ראשון לציון נוהגים כמנהג יהודי צפון אפריקה שאחרי תפילת שחרית ביום שישי מקיימים התרת נדרים בהובלת ראש ישיבה, כשלאחר התרת נדרים כולם נזכרים שהיום שישי ובית המדרש לובש אווירה אחרת לגמרי של שלווה ורוגע מהשבוע העמוס.
"בית המדרש וחדר האוכל מתחילים להתארגן לשבת" הוא מתאר את המהפך, "בפנימיות הבחורים מגהצים בליווי שירי שבת שבוקעים מכול בוקסה שיש, וכולם יוצאים מהחדרים ביחד לקבלת שבת מוזיקלית בדשא ולאחר מכן נכנסים לתפילת מנחה וקבלת שבת, תפילה שכולם מחכים לה כול השבוע של שירים ושמחה ובעיקר חיבור אמיתי לקדושת השבת שמגיעה".
גם משה אריאלי, בוגר הישיבה, נזכר בערגה בקבלות השבת בישיבה. "נכנסים לבית המדרש כשהשבת נכנסת, השולחנות עם מפות לבנות, ומתחילים תפילה בנעימה ומגיעים לשיר "אילו היה לי כוח הייתי יוצא לשוק הוא מכריז ואומר שבת היום להשם". אחרי שמסיימים את תפילת ערבית הולכים לקבל ברכה מראש הישיבה, התור הארוך מתחילתו של בית המדרש ועד סופו. עד שמגיעים ורואים את הפנים המאירות של הרב, הלב מתרחב".
"נכנסים לחדר האוכל שולחנות ערוכים, מאכלים טעימים של איציק הטבח המפורסם, בשירים מגוונים בשילוב מיוחד בין עדות המזרח לעדות אשכנז, בשמחה גדולה, בריקוד מעגל סביב השולחנות, מתוך תורה ודיבוק חברים אמיתי, כשלקינוח אחד הבחורים אומר דבר תורה לפרשת השבוע".
"לישיבה יש פלייליסט קבוע של שירים לכול ארוחה במשך שנים" ממשיך אותו אדרי, "הכול עובד כמו שעון, שיר אחרי שיר וכולם יודעים מה עכשיו, מתי קמים לרקוד, ומתי הזמן של הסולו של הבחור משיעור א עם הקול היפה. תמיד כיף לראות כול שנה מחדש איך שיעור א החדשים מתחברים לשירי הישיבה ומוסיפים את הגוון שלהם".
אריאלי ממשיך להעלות זיכרונות ונזכר גם בתפילת שחרית ובניגונים המיוחדים של תפילת מוסף, שלאחריה יש קידושא רבה עם שיח או לימוד מפי רב השבת. "אחרי הקידוש יש סעודת שבת עם החמין של איציק, ומי שלא אכלנו חמין של איציק לא אכל חמין מימיו" כך הוא מעיד, כש"בסיום הסעודה הולכים ללימוד הלכות הבן איש חי, כל אחד מביא את הצ'וקולוקים (ממתקים) שלו בשמחה ובאחווה. לאחר מכן, נחים ומקימים את מצוות שינת תענוג".
"לאחר מנוחה קצרה בשבת קמים לתפילת מנחה ולאחריה יש סדר לימוד עד סעודה שלישית. בית המדרש חוזר לאווירת ימי החול של הלימוד אבל מרגישים שהמנגינה של הלימוד היא מנגינה של שבת".
"אחרי סעודה שלישית ארוכה ומלאה בשירי נשמה מרגשים חוזרים לבית המדרש לערבית והבדלה במנגינה מיוחדת שהישיבה פיתחה שנותנת להמשיך את קדושת השבת לעוד כמה רגעים, כשאחרי הבדלה כולם עולים על מדס והולכים ביחד לכדורגל לשחרור הגוף אחרי שחרור הנפש במשך כול השבת".
"בכללי" מסכם אריאלי, "שבת בישיבה הקדושה זו תמיד הרגשה מיוחדת במינה. כל פעם מחדש יש בך רצון שהיא תיכנס בזמנים של שעון חורף, ותצא בזמנים של שעון קיץ. אתה לא רוצה שהיא תיגמר, ולכן תמיד מוציאים שבת לפי רבנו תם בהבדלה בשירים וריקודים ואז עוד ממשיכים למלווה מלכה בבית ראש הישיבה בעיר".
"עוד לא יצאה, ואתה כבר מתגעגע אליה. זו שבת בישיבה הקדושה".
* השירים המשובצים במדור נבחרו על ידי המרואיינים, והם אלו שמחינתם מעבירים מעט מאווירת השבת בישיבה. בנוסף, לאחר אסון מירון הקליטו תלמידי הישיבה שיר לזכרם, שיר שנועד לבטא את הכאב וההשתתפות בצער המשפחות: