רק עוד קצת | אביעד | חדשיר
שאלה אהובה במיוחד על 'מדריכי מוטיבציה', קאוצ'רים וקומונריות היא "בשטיפת כלים, מהו הכלי הקשה ביותר לשטיפה?" לא, לא הסיר עם שאריות האורז הדבוקות ולא הפומפייה האכזרית שככל שהיא מככבת יותר בכיור, כך מלאי הפלסטרים הביתי אוזל. ובכן, לא נשאיר אתכם במתח – הכלי הקשה ביותר לשטיפה הוא, היא, הם, הן – הצלחת, הכוס, קרש החיתוך או הקערה הראשונים שאנו שוטפים. הקושי הוא להתחיל, אחר כך – השמיים או קור המים הם הגבול, המוקדם מביניהם.
לאביעד דרף, זמר מוכשר מהיישוב נחליאל, אף אחד לא עושה חיים קלים. לא דרכו המוזיקלית המתישה שאורכת כמעט שני עשורים, כאשר מימינו ומשמאלו חבריו הקרובים הופכים להיות חורכי במות ופלייליסטים והוא, נעבך, עוד מחכה לפריצה הגדולה. גם לא הנערים והנערות בסיכון שאיתם הוא עובד ואת סיפורם הקשה יותר או פחות, הוא סופג אל תוכו יום יום. ובוודאי שלא ההתעסקות המשפחתית המאתגרת בילדיו, כאשר שניים מהם, אמונה וטוב רואי, אובחנו בתסמונת הגנטית הנדירה 'מורקיו' – מחלת עצמות שגורמת לילדיו הבוגרים להישאר בגוף של בני שנתיים. טיסות לניתוחים בחו"ל, כמו גם, כפי שהוא מספר, זמנים של דיכאון, מצב נפשי קשה.
איכשהו, בכוחות נפש אדירים, דרף מתעלה מעל לקושי, מרים את הראש שוב ושוב ומפתח, בדרך מחוספסת ובתעוזה נפשית, מסלול מוזיקלי עשיר, מגוון ומרתק. בהתחלה באלבום בכורה תמים ונטול סינונים שיצא בהפקתו של אבי טל לפני שש שנים, 'לכבודך', לאחר מכן במופע על ההתמודדות המשפחתית, 'לראות טוב, חיות אמונה' ובתקופה האחרונה בחדשירים מצוינים.
איך הוא עושה את זה? 'שוואיה שוואיה' כמו שאומר שירו החדש. כך לדבריו: "את השיר 'רק עוד קצת' אני שר בעיקר לעצמי. אני מספר לעצמי שלא צריך עוד הרבה, רק עוד קצת. הכל נראה כמו הר גדול, מייאש, אבל אני מבקש מעצמי – 'תתחיל, תעשה צעד אחד, קרוב'. בצעד הזה גנוז כל מה שאני חולם ורוצה ומתפלל. לטעמי המסר של לעשות קצת ולהתקדם רק טיפה, הוא כל כך חזק ונוגע ונחוץ".
לשיר, שאת מילותיו ונעימתו חיבר אביעד עצמו, צירף היוצר את עמית יצחק בגיטרות, עידו מיימון בתופים (אייל גולן, ארקדי דוכין ועוד), יוסף גבאי, המוכר מהלהיט 'שבת היום' שמצטרף בשירה ל'סי פארט', וכמובן, אבי טל שמלווה אותו לאורך כל הדרך. אמנם הסטייל הוא שיר רוק ישן, אבל הוא לא מעיד דבר על אופיו המוזיקלי של דרף שמלהטט בז'אנרים בסגנון חופשי. דוגמאות? הכנסו אליו לערוץ - 'אנא עבדא' ניגון נשמה שביצע עם ארז לב ארי, 'עבדים' ברגאיי, 'יש עניין' – פופ ישראלי פינת בניה ברבי, ואפילו שיר ראפ אחד. הצד השווה לכולם - שירים כנים ואותנטיים, החושפים את נפשו של דרף בצורה הכי ישירה שיש.
ואנקדוטה לסיום.
דרף מספר שכשעבד, עשור אחורה, כמורה ב'תיכון אדר' בפתח תקווה, אחד מחברי הצוות היה מדריך צעיר ומוכשר בשם חנן בן ארי, שהפך לחבר קרוב לאביעד. בטיולים הארוכים הם היו יושבים יחד וחנן השמיע בצניעות לאביעד את שיריו המקוריים, כמה שנים לפני שאלו הפכו להמנונים עם עשרות מיליוני צפיות, מנגן לו בגיטרה ומשתף אותו בחלומותיו. מאוחר יותר כשדרף ביקש לעבור הלאה ועזב את תפקידו בבית הספר, המחליף שנכנס לנעליו היה בחור בשם יעקב אסרף. משחק הכיסאות גרם להכרות ולחברות האמיצה בין אסרף לבין בן ארי, שהכירו, התחברו, בנו יחד את המופע 'מתבגרים' ומשם – היסטוריה. היסטריה.
אפשר להגיד שמסובב הסיבות גרם לדרף לפני עשור להיות שותף בעקיפין בהנחת אבן פינה חשובה במוזיקה הישראלית ובמוזיקה האמונית בעולם, כעת, עם גילוי אוצרותיו המוזיקליים האישיים, הגיע הזמן שדרף יניח אבן נוספת וצליל נוסף, הפעם משלו, לפסקול הישראלי שלנו.