ד"ר צבי סדן
ד"ר צבי סדןצילום: עצמי

המצאת הגזע הלבן

לימודי הלובֶן ששינו את פניה של ארצות הברית, עוסקים באובססיביות בזיהוי כל העוולות שיצר הגזע הלבן, ובדרכים שבהן ניתן לתקן את אותן עוולות.

ושלא יהיה ספק, לימודי הלובן משנים גם את פניה של ישראל. אף שלא זה המקום להרחיב, דברים שבמבט ראשון לא שייכים אחד לשני, קשורים בקשר גורדי ממש. עופר קצ'רגין למשל מצביע על הקשר שבין הלובן לפמיניזם הרדיקלי. אבל הלובן משפיע היחס לפלסטינים, שהפכו בעיני הפרוגרסיבים לפרולטריון החדש. הלובן משפיע על העברית המעוותת של מרב מיכאלי. הוא הופך את האשכנזים לרעים במהותם. הוא מגדיר את היחס למהגרי עבודה ובכלל, מאיים על עצם הזהות היהודית של מדינת ישראל.

מכיוון שמעטים בארץ שמעו על הענף האקדמי הזה, צריך להסביר בכמה מלים במה מדובר.

חוקרי הגזע החדשים שמובילים את לימודי הלובן, רוצים שנאמין שכשהם מדברים על הגזע הלבן בפרט, הם מדברים בעצם על מעמד חברתי שיצרו לעצמם אנשים שמוצאם ממערב אירופה, שראו ועדיין רואים את עצמם כגזע עליון. כדי לשמור על מעמדו העניק לעצמו הגזע הלבן פריבילגיות שונות ומשונות. כך למשל רק ללבנים יש את הפריבילגיה לראות בטלוויזיה רק אנשים לבנים; רק ללבנים יש את הפריבילגיה לחיות בשכונות לבנות; רק ללבנים יש את הפריבילגיה לקלל כמה שהם רוצים מבלי שהדבר יחשב לתכונה של הגזע הלבן; רק ללבנים יש את הפריבילגיה להעלים מילדיהם את העובדה שהם חיים במדינה שבה הגזענות היא חלק מהשיטה שהם נהנים ממנה. כל הפריבילגיות – הפמיניסטית הרדיקלית הלבנה פגי מקינטוש מנתה לא פחות מ-46 פריבילגיות – שנועדו כדי לשמור על מעמדו העליון של הגזע הלבן.

מכל מקום, כדי להשיג צדק גזעי, שאמור להוביל לצדק חברתי, רעיון מרקסיסטי כשלעצמו, צריך לבטל לחלוטין את כל הפריבילגיות שנטל לעצמו הגזע הלבן. כך יוצא שלימודי הלובן אומרים בעצם שכדי להגיע לחברה טובה יותר צריך קודם לפרק את כל המבנים החברתיים, תרבותיים, משפטיים, פוליטיים שיצר הגזע הלבן כדי להבטיח את עליונותו. לכן למשל צריך לשנות מהיסוד את המערכת המשפטית, שלכאורה מבוססת על אפליה מובנית לטובת הגזע הלבן, ובמקרה של ישראל על אפליה מובנית לטובת היהודים.

עוד נזקים שגורם הגזע הלבן

כדי לתרץ כיצד הגזע הלבן הפך למקור של כל עוול חברתי, פוליטי משפטי, המציאו חוקרי הגזע החדשים כל מיני מונחים חדשים שכדאי להכיר אותם, כי הם מנהלים היום את חיינו. ורק כדי שנדע במה מדובר, כדי להבטיח את שימור מעמדם העליון, הלבנים משתמשים במה שמכונה "מיקרו אגרסיה", שהן כל אותן הערות הפוגעניות כלפי לא לבנים שיכולות להפוך את חיי היומיום שלהם לסיוט.

הגזע הלבן הוא שאחראי ל"חוסר צדק סביבתי" – למשל הטמנת פסולת גרעינית באזורים שבהם חיים מיעוטים מדוכאים, כמו האינדיאנים. יש גם "קולוניאליזם תרבותי", כמו "טבעונות לבנה", שמקדמת דיאטה צמחונית, שנכפית על כל גזעים לא לבנים באמצעות מנגנונים לבנים כמו בתי המשפט שאוסרים על ציד של חיות מסוימות, ובכך אינם מאפשרים למיעוטים אתניים כמו האינואיטים הקנדים לאכול בשר כלבי ים, שבלעדיו הם אינם יכולים להתקיים כמיעוט אתני, שבכלל זכאי לאוטונומיה משלו.

הגזע הלבן והיהודים

מה שמעניין אותנו במיוחד זה עניין ההתבוללות שמטרידה מאוד את חוקרי הגזע. התבוללות משמעה קבלה והפנמה של ערכים לבנים, ולכן גם יהודים, שבעיני חוקרי הגזע שייכים לגזעים לבנים שאינם לבנים, כמו למשל האיטלקים והאירים, עד כדי כך הם מדקדקים בצבע העור, יכולים להפוך ללבנים. לפי תורת הגזע החדשה, יהודים הפכו לבנים בכך שרכשו את הכלים החברתיים שאפשרו להם להתקבל לגזע הלבן, בין אם זה על ידי הצטרפות לאיגודי עובדים, צבירת הון, רכישת השכלה וכדומה. במלים אחרות, מה שפעם נתפס כעליה בסולם החברתי נתפס היום כתהליך של התבוללות של הלא לבנים אל הגזע הלבן הפריבילגי. זה אומר שתיאורטית לפחות, גם שחור יכול להיות לבן. במציאות ההתבוללות שמפניה מתריעים חוקרי הגזע החדשים יכולה להיות רק חד-כיוונית. לכן יפני יכול להפוך ללבן אבל לבן שינסה לסגל לעצמו אורח חיים יפני ייחשב לאחד שפוגע באותנטיות של הגזע היפני. התפיסה הזאת של ההתבוללות החד-כיוונית הזאת יכולה להסביר מדוע הדוכסית מייגן מרקל שנשואה לנסיך בריטי, שנהנית מכל פריבילגיה אפשרית, עדיין נתפסת כקורבן של גזענות לבנה. לעומתה, ילד לבן מעיירה שכוחת אל בג'ורג'יה ששיניו כבר הרקיבו מלעיסת טבק תמיד יישאר לבן פריבילגי.

הגזע הלבן טוב ליהודים

תיאורית הגזע החדשה היא רעה חולה שאת תוצאותיה רואים עכשיו בארה"ב, ובכל זאת אי אפשר להתכחש לכך שהמערב, שיש לו זכויות רבות, אחראי גם לעוולות רבות, בעיקר הקולוניאליזם שבדרכים שונות כפה את תרבות המערב וערכיו, כולל תורת הגזע החדשה, על השחורים באפריקה ועל האדומים באמריקה ועל השחומים בהודו. וככל שמדובר ביהודים, בעיני חוקרי הגזע, האנטישמיות הישנה היא עוד צורת דיכוי של מיעוט אתני. לכן, לפחות תיאורטית, גם ליהודים שמורה הזכות להתנתק מהגזע הלבן ולשקם את זהותם האתנית, שכרוכה בשיבתם לארצם ההיסטורית.

לכן טובה גדולה יכולה לצאת ליהודים דווקא מאותם לימודי לובן גזעניים שמפוררים את החברה האמריקאית. הם יכולים להעניק ליהודים שזקוקים לכך את המרחב הנפשי והמחשבתי שדרוש להם כדי לשקם את זהותם היהודית על כל מרכיביה. עד כמה רלוונטי העניין הזה אפשר ללמוד מהטלוויזיה של הב.ב.ס., ערוץ תקשורת שאינו ידוע באהדה גדולה לישראל. רק לפני כשבועיים ביקשו עורכי החדשות של הערוץ הזה לברר בדיוק את השאלה הזאת, האם היהודים הם לבנים או מיעוט אתני. התשובה לשאלה הזאת חשובה מאין כמוה, פשוט כי אם היהודים הם לבנים אז אין שום צידוק לקיומה של מדינת ישראל. אם היהודים לבנים אז מדינת ישראל היא פרויקט גזעני, קולוניאליסטי, אפרטהיידיסטי שאחת דינו, להיעלם מהעולם.

מה שרובנו רואים כצורה של אנטישמיות חדשה, זאת שרואה בישראל תמצית הרוע, לא נתפס כך בעיני מיליונים רבים של בני אדם, שהפנימו לגמרי את כל התיאוריות הגזעניות שיוצאות מהפקולטות ללימודי הלובן. בעיניהם ישראל היא ישות לבנה, זרה, שכופה את עצמה על המיעוט האתני שחי כאן, שהם הפלסטינים, שמתוקף היותם מיעוט הם גם מדוכאים במהותם. זאת אגב בדיוק הסיבה לקיומו של אונר"א, ארגון שמנציח רק את מעמדו של הפליט הפלסטיני, גם אם סבו הוא נכד של פלסטינים אזרחי קנדה. לכן, מכיוון שישראל היא ישות לבנה, היא לא יכולה להיות מוסרית. זאת הסיבה שבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה עוסק בכלל בצה"ל, שלפי כל קנה מידה עומד בכל תקן מוסרי אפשרי, מחמיר ככל שיהיה. לכן ההתנגדות לעצם קיומה של ישראל הלבנה נתפסת בעיני האנטישמים החדשים כעמדה מוסרית מוצדקת לחלוטין.

קרן אור בערפילי לובן

מכאן שדווקא תיאוריות הגזע החדשות, שרואות ביהודים מיעוט אתני שהלבין את עצמו מרצון ושלא מרצון, הן שיכולות לסייע ליהודים ולישראל לעצור את ההתבוללות שהופכת אותם לחלק מהגזע הלבן, ובכך לרכוש את הלגיטימציה לקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

כך, שלא לשמה, יוצרת תיאוריית הגזע החדשה הזדמנות שלא תסולא בפז, שבאמצעותה יכולים היהודים לשקם את זהותם האתנית הייחודית, שהלכה לאיבוד בערפילי לובן שמסמאים את עיני העולם כולו לטעות ולחשוב שישראל היא מדינה לבנה שאין לה זכות קיום. ולמרות שמדובר כאן במצווה הבאה בעברה, בניצול של גזענות בוטה לטובת עם ישראל, בכל זאת גם מצווה הבאה בעברה היא עדיין מצווה, שגוררת אחריה עוד מצווה ועוד אחת ועוד אחת.

צבי סדן, ד"ר להיסטוריה של עם ישראל, עיתונאי שכותב באנגלית למגזין Israel Today.