היום התפרסם מאמר תורני כטור דעה של הרב חיים אמסלם בנוגע לגיור. הרב אמסלם השיב על דבריו של מנכ"ל חותם הרב בראלי, ולמעשה חיציו כוונו כנגד דבריו של הרב שמואל אליהו שליט"א, כפי שכתב במפורש בסיום דבריו.
הוא מאשים את תוקפיו בבורות ובכך שאינם מכירים בדבריהם של גדולי ישראל שלא הכירו בצורך הבסיסי בקיום מצוות כתנאי לחלות הגירות.
הרב אמסלם, במקום שבו תקף שם הוא נכשל, וכבר אמרו חז"ל שכל הפוסל במומו פוסל. כל המעיין בספרו זרע ישראל ימצא שכולו מלא טעויות כרימון. עברתי בעיון על חלקו הגדול של הספר, פתחתי את המקורות שהוא מציין והבנתי שהוא מסלף או טועה בהבנת המקורות הללו, ומסיק מהם מסקנות שלא היו ולא נבראו, ולא עלו על דעת כותביהן באין סוף מקומות.
אתר חדשות אינטרנטי אינו המקום לפולמוס ודיון תורני מעמיק, ולא זהו המקום לפרסום מאמרים למדניים נרחבים, גם לא האתר היפה והתורני של ערוץ שבע, אבל מעט בלא כלום אי אפשר. אז אתייחס למקור אחד שציין הרב אמסלם בטור שפרסם כאן. זהו המקור הראשון שפתחתי מתוך שלל ספרי השו"ת שהוא ציין, ולא טרחתי להמשיך לבדוק, אחרי הניסיון שכבר רכשתי בספרו זרע ישראל.
הוא מציין לדברי הנצי"ב בשו"ת משיב דבר חלק ה סימן מו שמקבל את הגירות "בגירות עוד יותר גרועה שנעשתה כפי שהגדיר שהמתגייר בא על אופן שלא לשמור דת יהודית." אלו דבריו הרב אמסלם בשם הנצי"ב. אמנם המעיין בדברי הנצי"ב יראה באופן חד וחלק שהוא כתב את דבריו לשיטת ראשונים מסוימת – שיטת הרי"ף והרמב"ם, ופתח את הפיסקה שבה כתב את הדברים "לשיטה זו אם קבלו אנשים זה הבא להתגייר וכו'", לשיטה החולקת על דעה זו, הלוא היא שיטת התוספות מודה הנצי"ב שהגירות לא חלה, ושיטת התוספות התקבלה על ידי הפוסקים שדנו לאורה בתקפות הגירות בימינו.
אפילו הרב רבינוביץ זצ"ל בשו"ת שיח נחום בתשובתו על הגירות מבסס את כל דבריו על שיטת תוספות זו. הנצי"ב עצמו כותב באותה תשובה שאסור לגייר גיור שכזה לכל הדעות ובית דין שעושה זאת הוא נוהג שלא כהלכה, וכל הדיון הוא רק למפרע, אם קבלוהו, ומסקנתו שלאותה שיטה בדיעבד גיורו תקף. וכך כותב הנצי"ב על בית הדין שגייר אותו שלא כולל קבלת מצוות: "אע"ג שעשו שלא כדין וגרמו לאותו איש רעה רבה, שמחויב ונענש על כל פרט כמו ישראל גמור, מכל מקום הוי גר על פי דין תורה".
האם אנחנו משתיתים את תפיסת הגיור של מדינת ישראל, על פסקים שעוסקים בתחולה של מה שנעשה באופן ברור שלא על פי הדין?
האם אנו צריכים להמשיך ולבחון את כל המקורות של הרב אמסלם. זו הייתה נגיעה קלה ומקרית בלבד בדבריו. אבל בכל זאת החלטתי לבדוק מקור נוסף, את מה שהוא ציין משו"ת תפארת יוסף, וגם שם מסתבר שהרב אמסלם מסלף את כל מה שנאמר באותו מקור.
הנה כך הציג הרב אמסלם את שאלת השואל באותה תשובה: "הגרים במדינותנו (אמריקא) אינם מדקדקים בכל המצות שבת כשרות, אם נקרא מוחזק ביהדות באופן כזה, במה שאמה חינכה אותה שהיא ישראלית?" השאלה לפי דבריו היא האם מי שאינו "מדקדק בכל המצוות שבת כשרות" נקרא מוחזק ליהדות. ובכן במה מדובר שם?
מי שיפתח את המקור של הדברים יגלה שמדובר באשה שכנראה היא או אמא שלה עברה תהליך של גיור ויתכן שהאם עברה גיור והיא כבר נולדה כיהודיה, או שגויירה באופן עצמאי, והרב שגייר אותה אינו זוכר מה היה הסיפור, והיא התנהגה לפי הדרך שבה אמא שלה חנכה אותה כיהודיה ואחר כך הפסיקה לשמור מצוות. ההנחה הייתה שהיא התנהגה כפי שמקובל היה באזור, שהרבה גרים לא "דקדקו" בשמירת מצוות, שבת וכשרות, האם החינוך הזה מספיק.
לא "דקדקו" יש לו מובנים רבים, אין זה אומר שלא שמרו כלל שבת וכשרות, וגם באותו מקרה לא היה ברור מה הייתה מידת שמירת המצוות שלה בעת הגיור. עיקרו של הדיון הוא כיצד יש להתייחס לאותה אשה, אולי היא יהודיה מבטן ומלידה, ואולי עברה גיור והתנהגה באופן של שמירת מצוות חלקית, כשאין לנו מושג ברור מה היה שם. השאלה כלל לא עסקה כפי שנראה מדברי הרב אמסלם בשאלה כללית האם המצב הזה של הגרים מאפשר לכתחילה לקבל אותם לגיור.
ומה השיב הרב ראזין? הוא השיב שמאחר ויש עדות שהאם התגיירה, ההתייחסות לבת היא כיהודיה לכל דבר ולא כגיורת. ביחס לאם אין שום עדות על שום מנהגיה האם היא הייתה שומרת מצוות ואם דקדקה הרבה או לא, אלא רק שהתגיירה! ואת זה זוכר הרב המגייר היטב, וביחס למקרה זה משיב הרב ראזין שההתייחסות לבת שלה היא כיהודיה. איך אפשר ללמוד מכך שניתן לגייר כשדרישת קבלת המצוות מראש היא רק למסורתיות? בורות הרב אמסלם? אבל כאן לא נגמר הסיפור, הוא גם מוסיף שמחבר הספר הרב קסלר תומך בקבלת גרים שכזאת: "ושם בסימן שאחרי זה מובאת תשובת הרב קסלר שאף על פי שיצאה לתרבות רעה, מוחזקים ליהודים על פי המנהגים שמוחזקים יהודים במדינה זו כמ"ש הרב ראזין, והסכים לזה הרב יעקב קאנטארוביץ ע"ש."
אלא שהמעיין שם ימצא דברים אחרים לגמרי. הרב קאנטארוביץ כתב לו שאם האם "התנהגה ביהדות לפחות שלשים יום כדרך בת ישראלית", גם אם אחר כך היא הפסיקה לשמור מצוות אפשר לסמוך על חזקה וספקות שונים ולהתיר את הולד – הבת כגיורת. הרב קסלר מצרף במקרה זה את דבריו של הרב ראזין לספקות, ואומר שאם הבת הוחזקה במנהגי יהדות בהתאם למקובל שם, ובפרט לאור העובדה שהבת נשלחה ללימודים בבית ספר תורני! – בתלמוד תורה, הדבר יוצר חזקה גמורה שהיא יהודייה לכל דבר. הוא מוסיף שהרב קאנטארוביץ הסכים לכך אם האם הוחזקה "במעשה" דהיינו בהתנהגות כיהודיה שלשים יום לפחות.
הדיון איפוא במקרה זה הוא על אשה שמוחזקת כיהודיה שהתחנכה בדרך מסורתית ונשלחה לבית ספר דתי, שאמא שלה עברה גיור, וכעת היא אינה שומרת מצוות. המסקנה של הרב קסלר היא שאם היה ברור שהבת התחנכה באופן מסורתי שהיא נחשבת כיהודיה, והרב קנטרוביץ טען שצריך שיהיה ברור שהאם התנהגה במשך חודש "כדרך בת ישראלית" ובשפתינו – שומרת מצוות.
אין שום מקור בדברים הללו שמאפשר לנו להסיק מהם שניתן לגייר מראש אדם כשהוא מתכוון מלכתחילה להתנהג כמסורתי בלבד. מי שמוכיח את בורותו זה הרב אמסלם שאינו מבין את המקורות שאותם הוא מצטט.
ומה שכן, נציין שהשלחן ערוך (יו"ד סי' רסח, ג) כתב במפורש שקבלת מצוות היא הבסיס של הגיור, ולכן אם נעשתה שלא בפני בית דין של שלשה הגיור לא חל, לעומת מילה וטבילה, שלחלק מדעות הראשונים אם נעשו שלא בפני בית דין הגיור חל, כפי שכתב השלחן ערוך שם. זהו הבסיס לכל!
יתירה מכך, הרב אמסלם אחרי כל מה שהוא מצטט מדברי הפוסקים שגם אם ברור לנו שהמתגייר לא ישמור מצוות הגיור חל, מציין כל הזמן שהוא מצריך לכל הפחות כניסה למסורתיות. דברים אלו סותרים את הבסיס של טענתו, שאין לבדוק כמה מצוות המתגייר יקיים.
לא אתאפק מלהעלות דבר אחד נוסף מספרו הגדול "זרע ישראל" (פרק א עמ' נח) בו הוא מביא מדברי "שו"ת דעת כהן בהערה" שגר צדק גם אם לא קיבל עליו את כל התורה אין בזה חסרון בגירותו, שהיא אינה תלויה בקבלתו את המצוות אלא ברצונו להיות יהודי. מיהו בעל ה"הערה" בשו"ת דעת כהן – הוא רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שכתב הערות על ספרו של אביו מרן הראי"ה קוק זצ"ל שו"ת דעת כהן. שם הוא דן במה שהרמב"ם לא מצטט את דברי הגמרא במסכת בכורות שגר שקיבל על עצמו את כל המצוות חוץ ממצווה אחת או דקדוק אחד מדברי סופרים שאין מקבלים אותו.
את ההשמטה הזאת מסביר הרב צבי יהודה בכיוון הפוך לגמרי – אין צורך לומר אותה משום שהיא דבר פשוט שקבלת היהדות של גר צדק היא של כל התורה כולה: "שמובן מאליו שכמו שענין היהדות היא על כל התורה כולה ולא חלקים ממנה, הוא הדין בגירות המתייהד, וכדאיתא בסנהדרין (צט) כי דבר ה' בזה – האומר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדבר אחד". פשוט הוא לרב צבי יהודה שאין גירות צדק ללא קבלת כל התורה כולה, ומי שלא עושה זאת הוא בכלל "את דבר ה' בזה" חלילה.
אין מקום במסגרת זו לפרט את המשמעות ההלכתית של קבלת מצוות, לשם כך יש צורך במאמר נרחב יותר. אבל בדברים אלו יש בכדי להשיב כנגד הטענות שהעלה נגד גדולי הרבנים המתומצת במשפט אחד בן ארבע מילים בלבד: "טול קורה מבין עיניך".
תגובת הרב חיים אמסלם:
להגיד מילים גבוהות ומפוצצות על טעויות של אחרים, בענייני לימוד זו ממש בדיחה, מי שלא למד את דרכי העיון והלימוד האמיתי אין מה להתווכח אתו!
התשובה לאלה ולדומיהם, היא במקום להתווכח ויכוחים עקרים, הרי אתה ושכמותך אינם מחפשי אמת של תורה, אלא להראות כביכול שכל מה שכתבתי הוא ללא ביסוס, הבא נתבסס על מסורת הפסיקה בישראל! ולזה יש לנו עדויות רבות איך מגיירים ואיך היו מגיירים לכתחילה. בקרוב יופיע ספר מסורת הגיור בישראל. לעצם הדבר אי אפשר לנהל ויכוח עיוני מעמיק מעל דפי האינטרנט.
ולרב מרקוביץ אומר, כנראה שאתה מחשיב עצמך גדול מכל 30 הרבנים שנתנו הסכמות לספר, וטומוס מכתבים שהגיעו אחרי פרסום הספר. ובעיקר ממורי ורבי הגאון רבי מאיר מאזוז שארבעת הנקודות המרכזיות הנמצאות בראש הספר ומסכמות את כל הספר עם ההערות שבשוליהם, נוסחו יחד אתו, ועל כל מילה ישבנו שבעה נקיים (הטיוטות והשינויים בכתב ידו שמורים תחת ידי). הקנאה ושנאת החינם מסוכנות. לכן הרב מרקוביץ של נעליך מעל רגליך לפני שתוציא מקולמוסך דברי עלבון שאין להם על מה להתבסס! ועליך יאות לומר טול קיסם מבין שיניך.